שתף קטע נבחר

מהי בגידה עצמית ומתי היא מתרחשת?

הבגידה העצמית האולטימטיבית ביחסים רומנטיים היא קשר עם גבר נשוי או בלתי פנוי רגשית, או עם זה שהצהיר שאינו מעוניין בקשר מחייב. היא באה לידי ביטוי גם כשאת אומרת כן ליחסים אינטימיים לפני שאת מוכנה נפשית, או כשאת עייפה מדי

הקושי ליצור ולנהל מערכות יחסים תקינות הפך לתסמונת חברתית רחבת היקף ומכאיבה, המלווה בפחד משתק מפני הלבד, מרירות, שיפוט עצמי ו-ויתור חוזר ונשנה על "הדבר האמיתי". השאלות העיקריות בהן מתחבטים אלה הסובלים מכך הן: "מה אני עושה לא נכון?", "איך זה שאצל אחרים סביבי דברים עובדים אחרת?" והשאלה המכאיבה ביותר: "מה לא בסדר איתי?" לרוב מדובר בנשים, לכן אתאר את הדברים בלשון נקבה.

 

>>> הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים וסרטונים בלעדיים

>>> בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים 

  

מדובר באי-יציבות רגשית המלווה בתחושת כישלון - הנטייה לרגשנות ודרמטיות יתר, שאנחנו מודעות לרתיעה שהיא יוצרת בצד השני, אבל איננו מצליחות לשלוט בה. הנפילה למקום של חוסר ביטחון זמן קצר מדי לאחר תחילת הקשר, הסרטים המפחידים של נטישה ובגידה שאינם מרפים אף בטרם קרה דבר, וכתוצאה מכך חוסר היכולת להיות נינוחה וליהנות באמת מהקשר. מי מכן לא הבטיחה לעצמה שבפעם הבאה תיקח דברים בפרופורציה, תישאר הגיונית, רגועה ושקולה? מי מכן לא נפלה שוב בפח? ומהו הגורם שמעורר את מפולת השלגים הרגשית הזו? בגידה עצמית!

  

בגידה עצמית מתרחשת ברגע בו קול בתוכנו אומר "לא" ואנחנו אומרות "כן". היא מופיעה לא רק ביחסים רומנטיים, אלא גם מול הורינו, כשאנחנו נוהגות בהתאם לציפיותיהם במקום בהתאם לרצונותינו. זה קורה מול ילדינו, כשאנחנו נכנעות שוב לנדנודיהם בשביל עוד דקה של שקט. זה קורה עם חברות, אותן אנחנו חוששות לאבד אם נביע את דעתנו האמיתית. זה קורה במשימה האחת יותר מדי שהסכמנו לקחת על עצמנו בעבודה, או בוויתור לבן הזוג בחלוקת מטלות הבית. פעמים רבות נצדיק זאת בפני עצמנו במשפטים כגון: "אי אפשר לחשוב רק על עצמך", "מה אני יכולה לעשות?", "זה בסדר מבחינתי", "יש דברים שחייבים לעשות" ועוד מיני משפטים שיש בהם מן האמת, אך אינם האמת כולה. 

 

הבגידה העצמית האולטימטיבית ביחסים רומנטיים היא קשר עם גבר נשוי, עם מי שאינו פנוי רגשית, או עם זה שהצהיר שאינו מעוניין בקשר מחייב. היא באה לידי ביטוי גם כשאנחנו אומרות כן ליחסים אינטימיים בעוד איננו מוכנות לכך נפשית או פשוט עייפות מדי, כשאנחנו עושות 'הנחות' ומתרצות לעצמנו התנהגות לא מכבדת של בן הזוג כגון איחורים, הברזות או חוסר בסקרנות אמיתית לגבינו כבני אדם. זה קורה גם כשאנחנו מדחיקות את הידיעה שעם היבטים מסוימים באופיו לא נוכל לחיות רק בשל הפחד להישאר שוב לבד, או בכל מצב אחר הגורם לנו כאב בטן, אותו אנחנו פוטרות ב"מה את עושה עניין".  

 

בגידה עצמית היא פועל יוצא של אמונה פנימית כה מושרשת עד שפעמים אינה מודעת, לפיה אני לא מספיק שווה, לא באמת ירצו אותי כמו שאני, ועבורי אין סיכוי שיעשו את המאמץ. אמונה איתה לא ניתן להתווכח במילים או באמצעות נסיונות שכנוע רציונליים, שיודעים בקלות להוכיח שאני ראויה בהחלט. אין כל דרך להפריכה מלבד במעשים, ולשם כך ידרשו ויתורים שעלולים להיות מכאיבים. שכן, ברגע שנעז להביע את רצונותינו ולהציב גבולות יהיו, מן הסתם, גם כאלה שיאמרו "לא מתאים". זה קורה משום שאצל רבות מאיתנו הרגע בו אנחנו סוף-סוף פוגשות מישהו אותו אנחנו מוצאות מושך ומאתגר הוא כה נדיר, עד שרק המחשבה שהוא עלול לוותר עלינו אם נדרוש "יותר מדי" מעוררת חלחלה.  

 

אבל דווקא הבגידה העצמית היא שמרחיקה מאיתנו את הקשר וגורמת לכך שיתרסק עוד בטרם המריא. שכן ברגע בו היא מתרחשת, ולא משנה עד כמה נצליח להצדיקה בפני עצמנו, אנחנו מאבדות את כוחנו הפנימי. רגשות טינה ותחושת דחייה כלפי מי שאיפשר לנו לבגוד בעצמנו עולים בנו והם מלווים בפחד, הפחד מן הידיעה הפנימית שמשהו יסודי נשבר. תחושת ההתרגשות והקלילות שמילאה אותנו עם ההכרות הופכת לתחושת תלות מלאת מתח במושא התאהבותנו וברצון נואש לתקן את המצב ולהשיב דברים לקדמותם. לחולשה הרגשית המלווה את הבגידה העצמית יתלוו בדרך כלל גם תסמינים פיזיים כגון כאבי ראש, שרירים תפוסים או עייפות. בגידה עצמית הנמשכת לאורך זמן עלולה לגרום הזדקנות מואצת ומחלה.

  

למה זה קורה דווקא לאחדות ולא לאחרות?

אין לכך תשובה חד משמעית. ניתן לראות שהבגידה העצמית מתרחשת בדרך כלל אצל אלה להן לא הוענקה בילדותן אהבה בלתי מותנית, שלא הורשו לבטא את רצונותיהן ושאיפותיהן באופן מלא, שנדרשו לצייתנות ולוויתור. אלה עליהן הופעלו מניפולציות רגשיות ושלא אחת במהלך הדרך מרדו והלכו דווקא לקצה השני, בו הקשיח ליבן מול צרכי האחרים בניסיון עקר לשכך את כאבן. ועם זאת, מציאת התשובה לשאלה "למה?" אינה משנה דבר, אלא קבלת המצב ופעולה מעשית לשינוי בלבד. לכן, התמקדו במה שיפתח ויחזק את שריר הנאמנות העצמית:

 

• התאמנו על נאמנות עצמית לא רק במערכות יחסים רומנטיות אלא בכל מערכות היחסים בחייכן. נסו זאת תחילה עם אנשים עליהם אתן סומכות וכך ברגע האמת יהיה לכן קל יותר.

 

• דברו במעשים ולא במילים - ותרו על על ההלקאה העצמית בשל טעויות העבר ועל הנסיונות העקרים להבין למה. במקום זאת התמקדו בזיהוי המקומות בהם בגדתן בעצמכן בכדי שתהיו ערות לכך במצבים דומים להבא.

 

• אף אם נפלתן בפעם המאה, קומו, "עלו שוב על הסוס" וחזרו להתאמן עד שזה יצליח. אל תתירו לעצמכן להתבוסס בביצת הייאוש והרחמים העצמיים.

 

• הביעו את רגשותיכן, את מחוות אהבתכן ואת רצונותיכן בלב פתוח. בניגוד למקובל לחשוב לא הם שיגרמו לצד השני לדחותכן, אלא אנרגיה של תלות ופחד הקורנת מכן אף כשאתן מנסות להסוותה.

 

• לימדו לסמוך על קולכן הפנימי, גם אם אינו נשמע לשכל הגיוני.

 

• זכרו! לעולם אינכן קורבנות, ואין ביכולתו של אדם אחר לאלץ אתכן, כאדם בוגר, לעשות דבר בניגוד לבחירתכן.

 

שרון שחף היא מאמנת אישית , מומחית לאימון רגשי

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאורך זמן זה עלול לגרום הזדקנות מואצת
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים