זיכרון דברים: כך ניצלתי מהמארב על שיירת יחיעם

עבור רובנו, מבצר יחיעם הנו אתר יפהפה החולש על אזור מוריק וגבעות אינספור בגליל המערבי, מבצר אשר ממנו נשקף נוף מדהים אל הים התיכון, נהריה, ראש הנקרה ואפילו חיפה. אבל מבצר יחיעם נטל חלק חשוב במלחמת העצמאות בקרבות בצפון המדינה שבדרך, קרב שקצת פחות מוכר, כמו גם סיפורה של שיירת יחיעם.

מבצר יחיעם, שנקרא ע"ש יחיעם ויץ שנפל בפיצוץ גשר א-זיב ב-1946, הוא גן לאומי, אחד מאתרי רשות הטבע והגנים, וזוכה לראות מטיילים רבים הבאים לנקודת התצפית על הגליל המערבי מהמגדל המרכזי שבלב המצודה הנאה. קבוצות רבות של תנועות נוער מרבות ללון במתחם המבצר באוהלים, הרומנטיקה הניבטת מכל עבר ומתקיימים בו פסטיבלים של מוזיקה קלאסית ואירועים אחרים. שום דבר מהאווירה הפסטורלית במבצר כיום אינו מעיד על מה שהתרחש כאן במהלך מלחמת העצמאות.

מבצר יחיעם, ובשמו הערבי קלעת ג'דין (מצודת הגיבורים), נבנה לראשונה בתקופה הצלבנית כמבצר אחד מיני רבים בצפון הארץ. לימים, שופץ בידי השליט הבדואי מהגליל, דאהר אל עומר במהלך המאה ה-18.

נקודת תצפית טובה על הגליל המערבי. מבצר יחיעם (צילומים: רון פלד)

כך ניצל דוֹדי מהשיירה

המשוטטים במתחם המבצר יגלו בצידו המזרחי, כמו גם בדרומי, שרידי בונקרים, עמדות לוחמים ומרגמות, וכן שילוט בחסות המועצה לשימור אתרים המסביר על הקרבות הקשים שאירעו במקום.

לשם גילוי נאות, על הקרבות וההיסטוריה של הקיבוץ והמבצר לפני קום המדינה שמעתי פעמים רבות כבר בילדותי מאחיהָ הבכור של אמי, חיים בלבן,

שנמנה עם מייסדי הקיבוץ שהוקם במהלך 1946. הקיבוץ הצעיר התקשה בקבלת אספקת מזון ונשק. מלבד ניסיונות הצנחת אספקה לקיבוץ ממטוסים קלים, הגיעו אליו גם שיירות אספקה מהאזור.

את הסיפור כיצד בנס וברגע האחרון הוחלט לא לצרף את דודי אל שיירת יחיעם - לא אשכח. ב-27 במארס 1948 יצאה שיירת אספקה על הקיבוץ. באזור קיבוץ כברי של היום, נפלה השיירה קורבן למארב ערביי האזור שפתחו באש עזה מכיוון בית הקברות המוסלמי הקרוב. בקרב נהרגו 47 מתוך 90 מאנשי השיירה, ביניהם המפקד בן עמי פחטר (על שמו קרוי היישוב הסמוך בן עמי).

חיים, שהיה אמור לצאת עם השיירה, קיבל הוראה ברגע האחרון מבן עמי להישאר במקומו בקריית חיים (במפקדה) בשל היותו אלחוטן מנוסה, ובחורה אחרת יצאה במקומו - החלטה רגעית שהצילה, כנראה, את חייו.

שרידי בונקרים, עמדות לוחמים ומרגמות במבצר יחיעם

ההפסד הראשון של צבא ההצלה בצפון

כדי לשמוע וללמוד קצת יותר על הקרבות בשטח המבצר עצמו, הצטרפתי אל שניים ממייסדי הקיבוץ, רפי לוין והדוד שלי, שניהם בני 85 וזוכרים מצוין כל פרט ופרט ממה שהתרחש כאן.

ב-20 בינואר 1948 תקפו כוחות רבים של גדוד הירמוך השני מצבא ההצלה של קאוקג'י, בפיקודו של המג"ד שישקלי, את מבצר יחיעם. רפי ריתק אותנו בסיפורו האישי כמי שהיה אחראי על אחת העמדות המערביות לידה התיישבנו, וכיצד נפלו מרגמות על העמדות מסביב.

ערביי האזור וצבא ההצלה בפיקודו של המג"ד שישקלי, ניסו לכבוש את המבצר בהשקיפם עליו מהגבעות באזור. זכורה לשניים גבעה אחת מצפון מזרח לקיבוץ, גבעה אותה הם מכנים 'גבעת העץ' ואשר ממנה פיקד שישקלי בעצמו על הקרבות. את הגבעה רואים גם היום מצוין מהמבצר, וניתן לראות בה שרידי תעלות שבנו הערבים בימים ההם, לדברי חיים ורפי.

בשעה 06:30 בבוקר החלה המתקפה, במהלכה עלו מאות חיילי צבא ההצלה לכיוון המבצר. רק לאחר שהתקרבו אל גדרות המבצר, נפתחה אש מצד המגנים - כמאה חברי הקיבוץ ואנשי ההגנה ביניהם רפי. מכיוון שהקשר בין העמדות היה בעייתי, נדרש לרוץ בין עמדה אחת לאחרת וכך נפגעו מגנים נוספים.

פצצות מרגמה לא הפסיקו ליפול. עמדת לוחמים במבצר

ההתקפה הערבית נכשלה בשל תעוזתם של המגנים והייתה זו הפעם הראשונה שצבא ההצלה הפסיד בקרב בצפון. השניים המשיכו ותיארו כיצד ניסו המגנים, וביניהם רפי, לטפל בשטח בפצועים הרבים ולא תמיד בהצלחה.

מבצע "בן עמי" ושחרור הגליל המערבי

כשנעמדנו שלושתנו ליד אחת מהעמדות המערביות, ממש מתחת למגדל המבצר, סיפרו רפי וחיים כיצד בשעה 10:30 בבוקר, כארבע שעות לאחר תחילת המתקפה, נחתה פצצת מרגמה בדיוק על עמדה זו במבצר, ושלושת הלוחמים שהיו בה נהרגו במקום ואחת הלוחמות נפצעה.

בעת ביקורנו בעמדה המשוחזרת כיום, ישב לו בדיוק שם שפן סלע שמנמן שדווקא נראה מבסוּט, תוך כדי שהוא מכרסם עלים מהעץ המשוכך על העמדה. רפי הוסיף כי אחד הלוחמים שרץ לספר על שקרה כאן במהלך הקרב הקשה, עמד מולם ונאלם קולו מההלם שעבר והמראות שראה. "זכורה לנו אפילו פעם אחת שזיהינו את שישקלי בעצמו על גבעת העץ", מספר רפי בעיניים נוצצות.

אחד המשוריינים של שיירת יחיעם, שבה נפלו 47 לוחמים

במהלך מאי 48', לאחר שהוחלט על השתלטות שטחים בגליל המערבי, שוחרר השטח במבצע 'בן עמי' על שמו של המפקד שנפל בשיירה כחודש וחצי קודם לכן. במקום קיים אתר הנצחה הכולל גם חלק מהמשוריינים בסמוך לקיבוץ כברי, בדיוק במקום בו הותקפה השיירה.

כיום עדיין גרים חלקם של המייסדם בקיבוץ יחיעם, שאף השתתפו באותו יום קרב בינואר 1948.

אלה היו ימי קום המדינה, דוֹד אחד (אח של אימי) נלחם בצפון, אבי, מאיר פלד ז"ל, השתחרר באפריל מהכלא הבריטי בתור איש אצ"ל אחר שישב שלוש שנים בלטרון, ודוֹד אחר (אח של אבי) יחיאל רוזנפלד ז"ל, נהרג באפריל 1948 בקרב על הפילבוקס בתל גיבורים בחולון.

המפגש עם לוחמים בשטח, כפי שחוויתי אני במבצר יחיעם, היה חוויה מיוחדת שהסיכויים לחוות אותה שוב הולכים וקטנים משנה לשנה, שכן מספר לוחמי דור תש"ח הולך ומתמעט בקירבנו, בדיוק כמו דור ניצולי השואה. כולי תקווה שנמשיך לצלם, להקליט ולתעד כל פרט אפשרי על מה שקרה במלחמה ההיא, כשעוד ניתן לעשות זאת עם אלה שהיו שם ועדיין זוכרים כמעט הכל.

• לאתר של רון פלד על ירושלים