הפתרון למחירי הנדל"ן: דיור חברתי
מחירי הדיור נוסקים והמדינה מצהירה חדשות לבקרים על פתרונות חלקיים ושטחיים. האפשרות שמדובר בבועה היא אמיתית. צריך ללחוץ על הממשלה להכיר בזכות של כל אזרח לדיור הוגן מסובסד ללא צורך בכניסה לשוק ההון הפרטי. דעה
כאחת מהמדינות שיצאו מהמשבר הכלכלי העולמי האחרון בנזק מועט יחסית ובמבנה משק מחוזק כביכול - הדגם הישראלי על תכונותיו המיוחדות, כמו ריכוזיות וענפי היי טק חדשניים, שימש דוגמה למתכונת מובילה למשטר הניאו-ליברלי החדש. לטענת מנהיגי המשק, הגידול המואץ בתל"ג ובמדדים נבחרים שונים הוכיחו זאת,
הדרך היתה סלולה להצטרפות למועדון האקסקלוסיבי של מדינות העולם הראשון, אז מדוע לפתע נשמעים קולות בהלה לגבי הצורך לרסן את עליית מחירי הדירות? בתקופה קצרה הוצעו על ידי השלטונות כ-15 פתרונות שנועדו לשמש אמצעי בלימה לאותה עלייה במחירים. פתרונות אלה נעים מהגבלות על המשכנתא, דרך ביטול הפטור ממס שבח על מכירת דירות להשקעה וכלה במענקי העידוד לקנית דירות חדשות בפריפריה. אך האם יש בצעדים אלה, לחוד או ביחד, יכולת למנוע היווצרות או התפתחות של בועת נדל"ן?
אין בועה - עד שהיא מתפוצצת
המומחים לא אוהבים את הכינוי "בועת נדל"ן", כי לפי האורתודוקסיה שלהם, הבועה היא רק תופעה בדיעבד. כלומר, אפשר לדבר עליה רק לאחר שהיא מתפוצצת, כבועה שהיתה. כל עוד היא ממשיכה להתנפח היא לא בועה, לעמדתם, שהרי עליית מחירים היא תוצאה טבעית של שוק "בריא".
מתי, אם כן, עליית מחירים הופכת לבועה? התשובה הקצרה היא שזה קורה כאשר מימדי העלייה חורגים מגורמים מווסתים, כמו עלויות הבנייה, היצע וביקוש לפי שכר ממוצע במשק ורווחים סבירים למפתחים. כלומר, שהיא נגרמת כתוצאה מגורם "חיצוני" כמו התנהגות ספקולטיבית של בעלי ההון והרכוש. אפשר לטעון שכל עוד השוק הישראלי משתוקק להשתלב במשק הקפיטליסטי הגלובלי, הוא מאבד שליטה על היווצרות בועות מקומיות כתוצאה מספקולציה של מוקדים פיננסיים חיצוניים.
הבהלה לגבי שוק הנדל"ן הישראלי כנראה נובעת מהאמונה שהוא ייחודי, ומה שקרה בארה"ב לא יכול לקרות כאן. אז נכון שעוד לא הגענו לרמת השתוללות של הבנקים במינוף ההלוואות והמשכנתאות כמו בארה"ב, אך להשקעות המסיביות של הון גלובלי ברכישת דירות להשקעה, יש את אותו משקל כגורם לעלייה מופרזת של מחירי הדירות וניפוח יתר של הבועה.
משחק גורלי
הסכנה לפיצוץ הבועה היא אמיתית, אבל הניסיון מלמד כי הנפגעים העיקריים הם מעמד הביניים, בעוד שבעלי ההון הממוסדים יוצאים ללא פגע בעזרת המדינה. כל עוד לא נוגעים במבנה העקרוני של שוק הנדל"ן, כל הפתרונות המוצעים נראים חלקיים ושטחיים. תמריצים, קנסות, העלאת מיסוי, הורדת מיסוי - אלה כלים של כבוי שריפות וידועים כאפקטיביים רק לטווח קצר.
הכוחות הדוחפים את הבלון הם אינהרנטיים למערכת. כל עוד נדחף זוג צעיר, הן על ידי ההורים והן על ידי המדינה להיכנס לשוק הנדל"ן ולהמר על ביטחון החוב שלו, כנראה לא תהיה ברירה אלא לשחק את המשחק הגורלי הזה.
הפתרונות השונים לא יכולים ליצור שינויים מהותיים בכללי המשחק. כך למשל, אין תשובה לנטרול השפעה ספקולטיבית גלובלית או להסדרת שוק חלופי של שכירות כחלופה לשוק הנדל"ן. למעשה, ניתן לצפות רק לאחת משלוש תוצאות: היעדר השפעה על עליית מחירי הדירות, השפעה זמנית שתדחה את התפוצצות הבועה בכמה שנים, או השפעה ניכרת של ירידת מחירים, שתזיק לאלה שנכנסו לשוק. אי אפשר לחזות מה מבין אלה תהיה התוצאה האמיתית.
ובכל זאת, יש ברירה. עקרונית, שורש הרע הוא בעירוב האינטרסים של ההון והשלטון. יש צרכים בסיסיים של הציבור, שאינם ניתנים לאספקה הוגנת ובטוחה על ידי השוק הפרטי. יש לשאוף להגיע למשק עצמאי מתלות בהון גלובלי, למשל באמצעות ניתוק תחומי רווחת הציבור, כמו חינוך, בריאות ודיור ממנגנון השוק ה"חופשי". במקביל, יש להגדיל את הבקרה הרגולטיבית על המוסדות הפיננסיים ועל שכר הדירה.
עצתי לזוג צעיר, היא לחשוב פעמיים לפני שנכנסים בטווח המיידי לחוב על מנת לרכוש דירה, וללחוץ על הממשלה לנקוט בשלושה צעדים: להקים מגזר מיוחד של דיור חברתי, להכיר בזכות של כל אזרח לדיור הוגן מסובסד ללא צורך להיכנס לשוק ההון הפרטי, ולפעול לבידוד שוק השכירות מבועת הדיור הנדל"ני, באמצעות עידוד ההיצע והגנה על הביקוש על ידי תקרות לשכר דירה והחייאת החוק להגנת הדייר.
הכותב הוא מומחה לתכנון ערים וארכיטקטורה. שימש כמרצה בטכניון. מרצה במכללה החברתית כלכלית
לפנייה לכתב/ת 
