עולמה המסוגנן מדי של "האנה"

היו היו פעם אגדות ילדים. ובאגדות ההן נשים צעירות היו יוצאות אל היער ולפעמים פוגשות זאב, או מכשפה רעה, והן היו נבלעות או נדקרות או נרדמות. בסוף היה מגיע גבר - צייד או נסיך ומציל אותן. אבל כל זה היה מזמן. ואילו היום הוליווד מציגה ילדות שכבר בגיל 10 הופכות ללוחמות קומנדו עשויות ללא חת. צייד גואל? הצחקתם אותי. שהצייד יזוז הצידה וייתן לנערה לעשות את העבודה כי אם לא כן גם עורו ייפשט מעליו במהומה.

• ג'ו רייט: "כילד צפיתי ב'במבי' ונתקפתי בהלה" 
• הרואין להמונים: על גיבורות העל הסקסיות
  

קשה לומר ש"האנה" ("Hanna") אינו מגלה מודעות לתפקידו כאגדה מותאמת לעידן העכשווי. התסריטאים סת' לוקהד ודיוויד פר והבמאי ג'ו רייט, עושים כל שביכולתם להזכיר לנו שוב, ושוב, ושוב שיש כאן התכתבות מודעת עם דימויי עולם האגדות. הפספוס הנובע מההתבשמות האינטלקטואלית המופרזת רק גובר כשמתווסף אליה בימוי היתר של רייט.

מעלתו העיקרית של הסרט היא סירשה רונאן ("כפרה") המגלמת את האנה הנערה-מחסלת, ומשלבת בין דקויות ההבעה הרגשית של דמות ייחודית זו והאינטנסיביות הפיזית הנדרשת. אך כל כישרונה של רונאן לא יכול להציל קונספציה תמאטית וסגנונית שנזקקה לפיתוח רעיוני וריסון צורני.

האנה היא שילוב בין "היט גירל" מהסרט "קיק אס" לג'ייסון בורן. כמו "היט גירל" היא נערה אשר עוצבה בידי אביה אריק (אריק באנה) כמכונת קטל. כמו ג'ייסון בורן היא לא מכירה את עברה, ויוצאת למסע של גילוי ונקמה במי שנמצא בראש הארגון שעיצב את גורלה.

שמלת השבת של האנה'לה

את מרבית שנות חייה העבירה האנה בבקתה מבודדת בערבה מושלגת בפינלנד, כשרק אביה משמש לה כחברה. ללא חשמל או טלוויזיה, היא הפכה לתוצר מוצלח במיוחד של חינוך בייתי. היא שולטת באופן שוטף בכמה שפות, מדקלמת ערכים של אינציקלופדיה, שאותה שיננה מילה במילה, מסוגלת לצוד אייל בחץ וקשת ולרוקן אותו ממעיו בסכין, ומאומנת כמאסטרית של אמנויות לחימה המסוגלת לתפעל כל סוג של כלי נשק תחת השמש. מדהים מה ניתן להשיג בלי הסחות הדעת של העולם המודרני.

רונאן עושה את העבודה

אביה היה סוכן CIA שנותר עם חשבון פתוח ומר עם המפעילה שלו לשעבר מאריסה (קייט בלאנשט). תשוקתה של מאריסה להניח ידיה על האנה התינוקת, הובילה לחיסול האם ואשתו של אריק. מדוע היא כה חפצה בהאנה? בהתחשב ביכולות יוצאות הדופן של הנערה הניחוש הראשון של כל צופה יתברר, מן הסתם, כמדויק.

בלאנשט שוב מאמצת את מראה כלבת ה-S&M שאותו הפגינה לאחרונה ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". היותה גרסא מעודכנת למלכה-מכשפה מובהר באופן שנון בריטואלים של היגיינה אוראלית אובססיבית המהווים את שגרת יומה. דימוי חוזר המהווה את התחליף לרגעי ה"ראי ראי שעל הקיר".

ההוכחה להתבגרותה של האנה היא ביכולתה לגבור פיזית על אביה. זהו הרגע בו ניתנת לה מתנת ה-Sweet Sixteen: לא מסיבה מצועצעת, אלא מתקן איתור שיביא את מחסלי ה-CIA לבקתה ויניע את התוכנית למסע הקטל והנקמה במריסה.

האב נעלם מהבקתה בדרך לנקודת המפגש המתוכננת עם הבת לאחר סיום המשימה - בברלין, ב"בית האחים גרים" כמובן.

זו ילדה זו?

האנה מתחילה את מסע הקטל כשהיא מובאת למפקדה התת קרקעית של ה-CIA במרוקו, משם לספרד ולגרמניה. בבריחתה היא מתלווה למשפחה בריטית המטיילת ברחבי מרוקו בקרוון, ומתיידדת עם סופי (ג'סיקה ברדן המשעשעת) בת העשרה הזנותית שלהם. דרך קשר זה מתקרבת האנה, סוג של חייזר חברתי (מרכיב המודגש ביופייה יוצא הדופן של רונאן), לכמה מההיבטים הנורמטיביים יותר של גיל הנעורים. 

האנה מתבגרת. יער אורבני

מאריסה מגייסת חבורת מחסלים במראה יורו טראשי מובהק בכדי לצוד את האנה. המחסל הראשי, ספר נשים הומוסקסואל שכעת חוזר לקריירה המוקדמת שלו,

הוא גילום מעודכן ומפוקפק למוטיב מהאגדות - גבר מסוכן אך עלוב בשירותה של האישה הרעה.

רייט, המוכר בעיקר כבמאי של עיבודים ספרותיים מכובדים, כמו "גאווה ודעה קדומה" (2005) ו"כפרה" (2007), מעולם לא הצטיין באיפוק סגנוני. כשזה עובד, כמו בסצנת הפתיחה או הסיקוונס-שוט המורכב שהופיעו ב"כפרה", התוצאות מרשימות במיוחד.

גם ב"האנה" יש כמה סצנות מרשימות - בעיקר סצנות אקשן הערוכות ומבוימות בקצב הטכנו של ה"כימיקל בראת'רס". אבל ישנן גם סצנות רבות שבהן הסגנון מיותר ומפריע וזאת ללא הצדקה ניכרת לעין. יתכן שהוא רצה כרטיס ביקור כבמאי של אקשן עכשווי מבלי לוותר על הדימוי שלו כבימאי איכות - אך התוצאה מפוספסת ומאכזבת.