יש לו זמן, אין לו רחמים. כך שורד אסד
אחרי יותר משלושה חודשי התקוממות בסוריה, נראה שהכף מתחילה לנטות לטובת המשטר. מדוע? כתבה ראשונה
אלפי הפליטים הנוהרים לטורקיה,
הקליפים ביוטיוב
המתעדים הפגנות המונים ואפילו הגינויים הזועמים
והסנקציות הבינלאומיות,
אינם מעידים בהכרח על קריסתו הקרובה של המשטר בדמשק. אולי אפילו להיפך. הם מעידים שהאופוזיציה והאחים המוסלמים אינם מצליחים ללכד את הפגנות ההמונים והמרידות החמושות הספוראדיות ברחבי סוריה
לכלל התקוממות עממית כללית.
לרבים מהם יש כלי נשק חבויים בבתים, שכבר נעשה בהם שימוש בעימותים עם השלטון. לכן, אם הצבא לא יצליח להשתלט על מרידת הסונים, צפוי גורל מר לשכניהם העלאווים.
למרות זאת ערקו
לא מעט חיילים ומפקדים זוטרים
סונים מיחידותיהם. בינתיים לפחות, נראה שלא צריך להתרשם יתר על המידה מהעריקות הספוראדיות האלה. אין בהן כדי לאיים על השלטון ואפילו לא לנטרל את כושר הפעולה של היחידות שבהן שירתו העריקים. המזרחן המנוסה יליד עיראק, שאול מנשה, מסביר שככלל, במזרח התיכון, צבא מסכן את המשטר רק כאשר חלק ניכר מהמפקדים הבכירים של החילות והעוצבות הגדולות מפנים לו עורף ויוצאים נגדו בצורה מאורגנת.
המפתח לנאמנות הצבא או להתמרדותו הוא בידי הגנרלים במטה הכללי, בידי מפקדי הדיביזיות של צבא היבשה ומפקדי חיל האוויר.
סין מתנגדת עקרונית להתערבות צבאית בענייני מדינות אחרות כדי למנוע תקדים שעלול להיות מיושם אם תפרוץ בה התקוממות עממית.
רוב אישי וארגוני האופוזיציה החילונית-ליברלית ומנהיג האחים המוסלמים יושבים מחוץ לסוריה. הם אמנם מצליחים מאוד בקמפיין הווירטואלי שלהם לגייס סימפטיה למתקוממים ולכרסם בלגיטימיות הלאומית והבינלאומית של שלטון משפחת אסד, אבל בארגון הם חלשים. חלשים מאוד. הם גם אינם מסוגלים להציע משטר ומנהיגות אלטרנטיביים. לכן לא נוצרה במקום כלשהו בסוריה מסה קריטית של המונים וחדורי מוטיבציה שתכריע תחת כובדה את אלימות השלטון (כמו שקרה במצרים, בתוניסיה וחלקית גם בלוב). גרוע מזה, כרגע, אחרי יותר משלושה חודשי התקוממות, נראה שהכף מתחילה לנטות לטובת המשטר. מדוע?
ראשית, מפני שמשפחת אסד והנהגת הבעת' מגלים נחישות אכזרית במאמציהם לשמר את אחיזתם בשלטון. אין כמעט אמצעי - כולל מרחץ דמים המוני - שיבחלו בו ובלבד שידכאו את ההתקוממות. הנחישות הזו נובעת כמובן מרצונם לשמר את אחיזתם בשלטון אך לא פחות מכך - אולי אף יותר - מפחד גדול; פחד לגורלם של בני העדה העלאווית ולגורלם של פעילי משטר הבעת'. הגורם העיקרי המאיים עליהם ועל המשטר הם הסונים באזורים הכפריים ובערי הפריפריה, שלאחים המוסלמים הסורים נודעת עליהם השפעה גדולה. המשטר יודע שלסונים הללו יש רוב מוחץ בערים ובכפרים בצפון המדינה שבהם נמצאים גם הריכוזים הגדולים של שיעים, בני העדה העאלווית.
אסד עדיף לישראל?
"הפושע שאתה מכיר"
רועי נחמיאס
המחאה בסוריה היא האתגר הגדול ביותר לשושלת אסד. המומחים חלוקים אם נפילת בשאר תיטיב עם ישראל: בעל הברית של איראן וחיזבאללה הוא דווקא מייצב. "הפלת אסד תכניס גורמים איסלאמיים, שרעים גם לישראל", אמר ל-ynet גורם סורי
לכך מתכוון השלטון כשהוא מצדיק את השימוש בצבא נגד "כנופיות חמושות". יש בטענה זו יותר משמץ של אמת, אך רק חצי אמת. שופרות התעמולה של המשטר אינם מזכירים אפילו במילה את אנשי ה"שביחה" ("בריונים") הפועלים נגד הסונים לצד הצבא ובתוכו. מדובר באזרחים עלאווים ופעילי מפלגת הבעת' שבשנות ה-80' וה-90' היו חברי מיליציות שארגנה משפחת אסד כדי לדכא את המרד הקודם נגדה. כיום משרתים רבים מהם במנגנוני הביטחון הסוריים והם אלה שצולפים ומתעמתים פיזית עם משתתפי ההפגנות הלא חמושות. את העימות עם הקבוצות החמושות הם משאירים לצבא. בנוסף לכך, אזרחים עלאווים לוקחים חלק פעיל במפגני תמיכה בשלטון ובעימותים "קטנים" עם שכניהם הסונים. כך שהעימות המרכזי כעת בסוריה הוא למעשה קרב בין עדות, שהמשטר מתייצב בו להגנה על האינטרסים שלו ובעיקר להגנה על המיעוט העלאווי מול הרוב הסוני.
הבכירים עם בשאר
השלטון בדמשק מצליח לפי שעה להשיג את יעדיו בשטח מפני שהוא מצליח לשמור על נאמנות, ציות וכושר הפעולה של בסיסי הכוח העיקריים שלו: הצבא, מנגנוני הביטחון, העדה העלאווית וקהילת העסקים. בסוריה יש גיוס חובה ולכן היחידות ברובן הטרוגניות. משרתים בהן בני כל העדות שאולפו לציית, אפילו יהיו סונים או כורדים המתעבים את המשטר בסתר לִבם. הם גם יודעים שאנשי מנגנוני הביטחון הפועלים לצִדם, ואפילו קצינים זוטרים מתוך היחידה, לא יהססו לירות בעורפם אם יסרבו פקודה.
עוד פרשנות
הביריונים של אסד
ירון פרידמן
ההאשמות נגד חיזבאללה, שריפת דגלי איראן והביקורת על הברית בין אסד לשיעים מוכיחות כי המאבק לובש גוון דתי. אסד מצדו משתמש במיליציות ה"שִבּיחָה", לפי המודל האיראני
צריך לזכור שגם דיביזיות יבשה מתמרדות ניתן לדכא, כפי שעשה סדאם חוסיין בשעתו, באמצעות שימוש מאסיבי בכוח האווירי שנשאר נאמן לו. בסוריה, מבין 12 מפקדי הדיביזיות בצבא היבשה, 11 הם עלאווים שנאמנותם לשלטון כמעט מוחלטת. כך גם חלק ניכר מהמח"טים (כולל של הכוחות המיוחדים) וכל הפיקוד הבכיר של חיל האוויר. יתרה מזאת: בצבא סוריה שתי דיביזיות - דיביזיה 4 שמפקדה הוא מאהר אסד, אחיו של בשאר, ודיביזיית "משמר הרפובליקה" - שרוב חייליהן ושדרת הפיקוד שלהן על טהרת העלאווים, ולכן הן משמשות חוד החנית בדיכוי ההפגנות והמרידות החמושות. המשטר משנע יחידות מדיביזיות אלה ממוקד התמרדות אחד לשני, שם הן מפעילות כוח ללא עכבות מוסריות או חוקיות. הן גם מבטיחות שיחידות צבא אחרות הפועלות לצִדן יצייתו להוראות המשטר ולפחות לא יפריעו לדיכוי. כך גם חיל האוויר.
והעולם שותק
סיבה שלישית לשרידות המשטר בסוריה היא שהקהילה הבינלאומית אינה מתערבת בצורה אפקטיבית כדי להפסיק את הדיכוי הברוטאלי. היעדר לחץ צבאי ומדיני אפקטיבי מבחוץ מעניק לצבא ולמנגנוני הביטחון זמן ומרחב-תמרון "לטפל" בזה אחר זה, ולעתים אף במקביל, בכל אחד ממוקדי המרד עד לנטרולו. כך היה בדרעא וכך גם בבניאס ובתל אל-קלח ובשבוע שעבר בג'יסר א-שורור ובמעראת א-נואמן ובדיר א-זור.
הגורם העיקרי לאזלת היד המדינית והצבאית שמגלה המערב כלפי סוריה הוא החשש שאם ייפול משטר אסד, תתלקח מלחמת אזרחים בהיקף מלא בין הסונים, העלאווים הכורדים והדרוזים - מלחמה שתגלוש גם מעבר לגבולות סוריה ותערער את היציבות באזור כולו. היא תשאב לתוכה, כמעט בביטחון, את העלאווים הלבנונים וחיזבאללה שייחלצו לעזור לשיעים בסוריה בהוראת איראן ובסיועה, את הסונים ואל-קאעידה מעיראק ואולי גם מטורקיה, ואת הכורדים מעיראק ומטורקיה. היא גם תביא לנהירת המוני פליטים ללבנון, טורקיה ועיראק. כבר ביום שישי פרצו בטריפולי שבלבנון קרבות בין עלאווים תומכי המשטר בסוריה לבין סונים המתנגדים לו, וזה רק הקדימון.
גורם שני המונע התערבות בינלאומית הוא התנגדותן של רוסיה וסין. רוסיה רואה בסוריה "מדינת חסות" לא רק בגלל הנשק שהיא מוכרת לה, אלא בעיקר מפני שאסד העניק לרוסיה בסיס ימי (בלטקיה) ובכך אִפשר לקרמלין לבחוש ולהשפיע באגן המזרחי של הים התיכון ובמרחב הערבי.
הלחץ הבינלאומי
"מתקני גרעין נוספים"
אליאור לוי
אחרי שהוחלט על דיון במועצת הביטחון, העיתון "אל-חיאת" חשף התכתבויות בין מזכ"ל האו"ם לראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית
הסיבה השלישית המונעת התערבות צבאית היא השמיכה המבצעית הקצרה והדלה של נאט"ו. כבר בלוב הוכח כי לחילות האוויר האירופיים אין די חימוש ותקציבים כדי לנהל מערכה אווירית אפקטיבית נגד קדאפי. מדינות נאט"ו וארצות הברית בראשן מתחו באפגניסטן, בעיראק ועכשיו בלוב, עד לקצה, את יכולותיהן הכלכליות והצבאיות לנהל מלחמה. מה גם שסוריה אינה לוב. יש לה מערך הגנה אווירית מהגדולים בעולם שכדי לנטרלו יש צורך במהלך אווירי גדול ויקר. לסוריה גם מערך אדיר של רקטות וטילי קרקע-קרקע שהמשטר יכול להתפתות להשתמש בו נגד ישראל, למשל, אם ייקלע למצוקה של ממש. כל אלה הופכים את סוריה לכמעט חסינה מפני התערבות בינלאומית, מה שמאפשר לבשאר אסד "לסנן" שיחות ממזכ"ל האו"ם ולצפצף צפצוף ארוך על וושינגטון ופריז.
הגנה אזורית
בשעה שהוא מתעלם מארה"ב, מאירופה ומהאו"ם, מתאמץ אסד לשמר את מוקדי התמיכה האזוריים החשובים לו. הוא שומר כמובן על קשר עם איראן ומקבל ממנה סיוע באמצעים לפיזור הפגנות ויעוץ הנוגע לשיטות פעולה לשליטה בהמונים המתמרדים. אחת העדויות לכך היא האופנוענים שרכבו לתוך ההמון בנוסח ה"בסיג'" האיראני, שהופיעו בעת פיזור ההפגנות בדרעא ובבניאס.
לבנון כמשל
נובחים, ושיירת חיזבאללה עוברת
גלעד שטרן
למרות המכות התדמיתיות שספג בחצי השנה האחרונה, הצליח ארגונו של נסראללה לעמוד על רגליו ולתפוס עמדות כוח בשלטון הלבנוני. כיצד קרה שאנשיו מאיישים עמדות מפתח בממשלה החדשה בביירות?
אין עם זאת הוכחה חותכת לכך שאנשי משמרות המהפכה או אנשי חיזבאללה משתתפים בפועל ובצורה שיטתית בדיכוי ההפגנות בסוריה.
אסד גם מיהר לייצב את השפעתו ושליטתו בלבנון. לשם כך לחץ על חיזבאללה לסיים המשבר הפוליטי שמנע הקמת ממשלה בביירות בחמשת החודשים האחרונים. הוא השיג את מבוקשו. נג'יב מיקאתי, שהחליף את סעד אל-חרירי, הצליח להרכיב בשבוע שעבר, סוף-סוף, ממשלה בראשותו שבה יש למחנה הפרו חיזבאללאי-פרו סורי רוב מוצק.
עוד מנסה אסד לצמצם ולהקהות את עוקצו של הסחף ביחסיו עם טורקיה. הוא יודע שארדואן האיסלאמיסט הסוני רותח על הדיכוי האכזרי של הסונים והאחים המוסלמים בסוריה. הוא גם יודע שטורקיה חוששת מאוד מנהירת אלפי פליטים לשטחה. בינתיים רוב הפליטים הם ערבים סונים, אך ארדואן חושש שאם המרידה תמשך ותתרחב לאזורי הכורדים בסוריה, הוא יצטרך להרשות לאלפים מהם להיכנס לטורקיה, מה שעלול לגרום לתסיסה כורדית בדרום מזרח המדינה ולחיזוק הכורדים הטורקים. כתוצאה מכך קיימת אפשרות ממשית שצבא טורקיה יפלוש לשטח סוריה ויקים שם, סמוך לגבול, אזור חיץ לשיכון הפליטים. מהלך כזה יפורר עוד יותר את הלגיטימיות של המשטר בדמשק ואת שליטתו במדינה. לכן הוא שולח שליחים לאנקרה ומקבל ביקורים של אישים טורקים במטרה למנוע התדרדרות נוספת ביחסים עם השכנה מצפון.
אסד גם הצליח להשפיע בעקיפין על יחסי ישראל-טורקיה. על כך, על הכיוונים אליהם מושכים המגזרים השונים בסוריה ועוד – בכתבה השנייה בנושא.
לפנייה לכתב/ת 
בשאר אסד. עלאווי על העצבים
צילום: AFP
הפגנת תמיכה באסד. קרב בין עדות
צילום: AP
הפגנה נגד אסד בירדן
צילום: AP
ארדואן. רותח
צילום: EPA
מאהר אסד. האח ההורג
צילום: AFP
מומלצים
