תבינו, אני לא הומו בוגדני, אני פשוט דו-מיני
מיניות עם גבר שונה ממיניות עם אשה לא רק באלמנטים הטכניים של מה דוחפים לאן, אלא גם ברמת האנרגיה שקיימת בין בני הזוג. זה הוויתור שעשיתי, ואשתי מודעת לכך
לא מזמן כתבתי כאן טור קצר - דו-מיני: בחרתי באשה, בצער ויתרתי על גברים
- על הקושי והאמביוולנטיות שבדו-מיניות. קראתי את הטוקבקים באדיקות ובשקיקה. רציתי לראות מה עורר הסיפור האישי שלי באנשים אחרים, זרים, שלא מכירים אותי או את הסיפור שלי.
האהבה בינינו פרחה, אלו היו ימים מדהימים של התאהבות משכרת, שממלאת את כל הגוף והמחשבות. הסקס היה, ועודנו, מלהיב, מרגש, קשוב ומספק. שלושה חודשים אחרי תחילת הזוגיות שלנו הרגשתי שלא הוגן מצידי להסתיר בפניה את העובדה שיש לי ניסיון מיני עם גברים. הייתי בטוח שהיא תזרוק אותי מכל המדרגות, ושאהבת חיי תסתיים במפח נפש אדיר. אשתי לשמחתי, שונה מחלק מהמגיבים לטור הראשון, קיבלה את זה בהבנה (לא בשמחה, מן הסתם, אבל בהבנה) . היא הבינה שזה מי שאני, שהעובדה שאני דו-מיני היא זו שהפכה אותי למאהב טוב יותר כשאני איתה, לאדם רגיש יותר כלפי האחר ופתוח כלפי השונה. יותר מזה, היא הבינה שזה שאני דו-מיני לא פוגע כהוא זה באהבה שלי ובמשיכה שלי כלפיה.
בואו לדבר על מיניות גם בפייסבוק של ynet יחסים
היו לא מעט תגובות של אנשים שהיו צפויות למדי, לאור הנושא הטעון. לזן התגובות הצפוי ניתן כמובן לשייך את כל אלו שהחליטו ברורות ומפורשות שאני לא דו-מיני, אלא הומו מתוסכל, מפוחד, וכמובן - הומופוב. הומו שפוחד להסתכל לאמא שלו, לאשתו ולעצמו בעיניים ולהגיד את האמת המרה-כביכול, "אני הומו". את המגיבים האלו אין לי שום יכולת לשכנע. הרי הם יודעים ובטוחים שכך הוא, והם לא יתנו לעובדות, לחוסר ההכרות איתי או לכל דבר אחר לקלקל להם את התיאוריה. מבחינתם אני הומו, נקודה. יחס כזה לדו-מיניים הוא עניין שבשגרה. המפתיע הוא שזה בא בעיקר מהומואים, שבאופן פרדוקסלי למדי מתקשים כל כך לקבל את השונה, את האחר. צחוק הגורל, לא ?
קו אחר של תגובות ייחס לי תכונות בוגדניות ולא הבין את ההבדל ביני לבין גבר אחר, סטרייט לחלוטין, אשר התחייב בפני אשתו, אלוהים ומה שביניהם, לשמור לה אמונים עד קץ הימים. המגיבים האלה גם הטיחו בי האשמות נוספות על חוסר הכנות המשווע כלפי אשתי המסכנה, ועל כך שאני פשוט גבר טיפוסי מגעיל. לתגובות האלו יש לי כמה תשובות, שאני מקווה שקצת יציירו את העולם שבו אני נמצא בצורה אמיתית ומובנת יותר.
נתחיל בתשובה הפשוטה, הנוגעת לחוסר הכנות כביכול. כשהכרתי את אשתי, בדייט קסום ובלתי נשכח, ידעתי שיום יבוא והיא תהיה אשתי. פשוט ידעתי. נדהמתי מיופיה, מהשלווה שאפפה אותה, מהאופן המוזר שבו הרגשנו בנוח זה בזה בכל רמה שהיא, נפשית ופיזית, ללא כל מאמץ או הכנה מוקדמת. היא לא היתה החברה הראשונה שלי, ולא, היא לא היתה מישהי שהתחלתי איתה כדי לברוח מהעובדה שאני כביכול הומו.
עוד מבט:
ככה נולדתי, דו-מיני, נהנה מכל העולמות
אריק אנון
יש גברים שאני נמשך אליהם, יש נשים שאני נמשך אליהן. לפעמים אני נמשך רק למין אחד, לפעמים אני נמשך רק למין השני. בעיניי זה מצב של win-win. נראה לי עצוב, אלה שמקטלגים את עצמם ובוחרים לחיות רק בקבוצה אחת
זו התשובה הראשונה, בנוגע לכנות שלי כלפי אשתי.
עכשיו לתשובה השנייה, הנוגעת לעובדה שאני לא שונה מכל גבר אחר שמתחתן ורוצה לגוון את חייו המיניים בהרפתקאות צדדיות. אני חושב שאני שונה מהגבר הסטרייט בזה שמה שחסר לי הוא לא גיוון או חידוש, אלא חלק מסוים במיניות שלי, שלא יכול לבוא לידי ביטוי כאשר אני נמצא במערכת יחסים מונוגמית עם אשה. המיניות עם גבר שונה מהותית ממיניות עם אשה, ואף על פי שאני אוהב נשים ונהנה מהמיניות איתן עד מאוד, אני גם (ובדגש על גם ולא רק) נהנה ממיניות עם גבר, שהיא אחרת ושונה. לכן, לא משנה עד כמה מעשי האהבה עם אשתי מספקים ומלאים תשוקה, הם לעולם לא יוכלו להכיל בתוכם דברים מ"העולם ההוא". זה כמו שני מעגלים, שיש ביניהם חפיפה מסוימת, אך לא מושלמת.
אני לא רוצה שאשתי תזיין אותי, זה לא הצורך שקיים בי
חלק המגיבים לטור הקודם הציעו פתרון פרקטי ופשוט, לכאורה - שאשתי תזיין אותי בעזרת אביזר מין כלשהו. לטענתם, זה גם יספק את צרכי וגם יעזור לי "לכבד את אשתי" (נשבע לכם, זה ציטוט מהטוקבק). אף על פי שההצעה נשמעת מאוד שימושית והגיונית, די ברור שהיא מגיעה מאנשים שאינם דו-מינים. אני לא רוצה שאשתי תזיין אותי, זה לא הצורך שקיים בי. הצורך שקיים בי הוא מורכב יותר – הוא למכלול המיניות עם גבר. מיניות עם גבר שונה ממיניות עם אשה לא רק באלמנטים הטכניים של מה דוחפים לאן, אלא גם ברמת האנרגיה שקיימת בין בני הזוג.
אני בטוח שהפסקה האחרונה לא שכנעה את כולם, וחלק מכם עודו משוכנע שאני בחור בוגדני ודוחה. אין לי דרך אחרת לשכנע אתכם שלא כך הוא הדבר, מלבד האמירה הפשוטה, שעל אף שהצורך קיים בי, אני לא נפגש עם גברים אחרים (או עם נשים אחרות), אף על פי שזה זמין ופשוט.
למה?
כי אני אוהב את אשתי, וכשהתחתנתי איתה עשיתי בחירה חופשית ואמיתית של אהבה ונאמנות, בחירה שממלאת אותי אושר גם היום.
זה לא מפחית מהחוסר, אבל זה כן מקל הקושי.
האם אצליח להמשיך ולהישאר נאמן ?
כולי תקווה שכן. אני יודע שאעשה הכל כדי להצליח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
