כבאים של קרקע בוערת: בונים אמון עם הבדואים

רפורמת הקרקעות בנגב, שנחשפה ב-ynet ושבמסגרתה בדואים היו אמורים לקבל 200 אלף דונם ופיצויים בסך מיליארדי שקלים - וגם להיות מפונים מיישובים לא מוסדרים - עוברת דרך חתחתים במישור הפוליטי. אבל בשטח התמונה שונה לחלוטין - הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב מעבה את כוחותיה ופועלת במרץ, במטרה להגיע לפשרות עם הבדואים.

בשנת 2010 לבדה הצליחה הרשות להגדיל ב-100% את מספר הסכמי הפינוי שנחתמו עם בדואים, הגדילה ב-25% את מספר הריסות המבנים הבלתי חוקיים והגדילה ב-450% את הסכמי הפשרה על קרקעות (יותר מעשרת אלפים דונם). אשתקד היא קידמה 722 עסקאות שיווק קרקעות.

 תפקיד הרשות, המוסדרת במנהל מקרקעי ישראל, הוא להעניק לממשלה "ארגז כלים" לכשתסתיים בחינת חלוקת הקרקעות מחדש על-ידי ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור.

אחד מתפקידיה החשובים של הרשות בשלב זה היא להכשיר מנהלי משא ומתן - אלה שאמורים לנהל את המגעים עם הבדואים פנים אל פנים ולהגיע עמם להסדרים על חלוקת הקרקעות ולסייע בתהליך פינויים. מדובר בקבוצה איכותית ואידיאליסטית של אזרחים חדורי מוטיבציה. אחד מהם הוא אורי שחר, תושב באר-יעקב בן 32, שהתקבל לרשות בסבב הגיוסים הראשון שהתקיים לפני כשנה וחצי.

מנהלי המשא ומתן נבחרו מתוך מאות מועמדים והחלו בתוכנית הכשרה מפרכת שנמשכה שבועות, הרבה לפני שירדו בכלל אל הנגב. מרבית המגויסים מתגוררים אמנם בדרום, אך רובם לא נחשפו לאוכלוסיה הבדואית ולחייה. "אם אתה לא מתעסק בזה אתה לא יודע כלום. הפעם היחידה שאתה נתקל בבדואים היא כשאתה נוסע לאילת וגם אז אתה רק רואה אותם בצד הדרך", אומר שחר. "תוכנית ההכשרה אינטנסיבית מאוד וגם היום אני עדיין הולך לוותיקים ושואל שאלות. החפיפה הזאת אף פעם לא נגמרת".

במשך שנים רק כיבו שריפות (צילום: רועי עידן)

קשה להאמין, אך רק לפני כמה שנים היו אחראים ארבעה פקחים לאכיפת הנעשה בעשרות אלפי דונמים שפרושים ברחבי הנגב. "לא צריך להיות גאון בשביל להבין שבשיטה הזו עוסקים רק בכיבוי שריפות. איכות האנשים לא משנה במקרה הזה, אתה כל הזמן תרדוף אחרי הזנב של עצמך", אומר שחר. מאז הקמתה של הרשות בראשותו של ניצב בדימוס יהדה בכר, גיוסו כבר 24 מנהלי משא ומתן ובהמשך יגוייסו 20 נוספים. במקביל, נמשכות העבודות לבניית מסד נתונים ומערכות מידע וכן לגיבוש נהלים ותוכניות עבודה.

על מסלול ההכשרה של מנהלי המו"מ הופקדו נציגים ממשרדי הממשלה, המועצות האזוריות והמקומיות, אנשי תכנון והסיירת הירוקה. עם סיום הלימודים יוצאים החניכים לביקורים בשטח, צמודים לחונכים, ובמקביל מתחילים לעבור השתלמויות בגישור וניהול משא ומתן וכן שיעורי ערבית. בתום התהליך מחולקים מנהלי המו"מ לגזרות. שחר אחראי על גזרת רמת חובב - שטח שגודלו כ-100 קמ"ר ובתוכו כ-12 אלף תושבים המחולקים ל-3,000 בתי אב.

"רואים את חוסר האמון בעיניים"

במוקד הוויכוח הפוליטי בסוגיית הסדרת ההתיישבות בנגב עומד "דו"ח פראוור", שגיבש צוות בראשות ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, אודי פראוור. הדו"ח, שעיקריו פורסמו לראשונה ב-ynet לפני כארבעה חודשים, עורר סערה מאחר שלפי המלצותיו שרק 50% מהאדמות עליהם הם יושבים בדואים כיום יועברו לבעלותם, ותמורת האדמות שמהם נושלו יינתן רק פיצוי שינוע בין 2,000 ל-10,000 שקלים לדונם. מול הקלחת הזו צריכים מנהלי המשא ומתן של הרשות לפעול בנחישות, אבל גם ברגישות גדולה.

בסגול - פריסת הבדואים בנגב, בכחול - יישובים שהוקמו עבורם 

"אחד הדברים הכי קשים לאדם כמו אורי שחר, זה שהוא נדרש לבנות אמון. כמי שעובד פה הרבה זמן, אני יכול לומר שזה הקושי הכי גדול", אומר אבי יפרח, תושב באר-שבע בן 41, העובד ברשות זה כחמש שנים. "פתאום בא אדם ומספר להם שהוא רוצה לקדם את הפרויקט הזה אחרי שנים שבהן לא קרה כלום. אתה רואה את חוסר האמון בעיניים. לא בך, אלא במדינה".

"לנו לא היו קורסים, נחשפתי להכל תוך כדי תנועה. הוצמדתי למפקח ותיק, ישבתי אצלו באוטו כמה חודשים ובסוף קיבלתי גזרה", מוסיף יפרח שאחראי היום על כ-400 אלף דונם באזור דימונה העמוס בתביעות בעלות. "כל בדואי אצלי בגזרה רואה את מקום המגורים שלו כיישוב פוטנציאלי. המדינה תצטרך לגלות נחישות בשלב המעבר לאחר שתיצור פיתרונות בשיתוף עם האוכלוסיה". ואילו שחר מוסיף: "המדינה לא צריכה ולא יכולה להגיע למצב שבו היא מפנה בכוח. אם נגיע למצב כזה - נכשלנו. יחד עם זאת, צריך להחזיר את המשילות בנגב".

כמו ראשי רשות לכל דבר

מעבר לבניית האמון, מנהלי המשא ומתן נדרשים לפיתרון כולל עבור הבדואים שייאלצו לעזוב את ביתהם למקום מוסדר. תעסוקה, בריאות, תשתיות, חינוך וכדומה. למעשה, כל מנהל מו"מ מתפקד על תקן ראש רשות ועוסק בחיבור בין משרדי הממשלה השונים. "כשנכנסתי לעבודה אחד הדברים הראשונים שנתקלתי בהם היה אוכלוסיות שלמות שמעולם לא הגיעו אליהם", מציין שחר. "מילים כמו הסדרת התיישבות והסדרי קרקע היו רק שמועות. הגידול בכח האדם נותן לנו יכולת להגיע עד אחרון הבדואים".

"מתנהלים איתנו, לא לצדנו" (צילום: רועי עידן)

ומה הבעיה המרכזית בעבודה, למעט בניית האמון? "אחד אומר לך 'לא רוצה להיות צמוד לשגב שלום', אחר אומר שהפיצויים לא מתאימים ולשלישי המגרש לא מספיק גדול", מסביר שחר אך למרות זאת הוא סבור כי גובה הפיצויים או מיקום המגרש הם לא הפרמטרים שיכשלו את המהלך. "הפערים הפסיכולוגיים הם המכשול האמיתי. יש פה אוכלוסיה שמתקיימת לצד המדינה במשך יותר מ-60 שנה. הם מתנהלים איתנו אך לא לצדנו.

 המדינה צריכה לתת לזה פיתרונות במסגרת המגבלות שלה, והבדואים צריכים להבין שלא על כל הצרכים שלהם ניתן לענות".

אך למרות הקשיים והצורך לגשר על פערים גדולים והזנחה של שנים, הצלחות הרשות כבר נראות בשטח. "מדובר באנשים שרואים בעבודתם שליחות לאומית ומאמינים בה. זה לא עוד מקום עבודה רגיל", אומר מנכ"ל הרשות בכר. להערכתו, למרות הוויכוח שמתנהל סביב העבודה הממשלתית בנושא, תהליך הסדרת ההתיישבות בנגב כבר יצא לדרך. "לא משנה איזו החלטה הממשלה תאשר, יהיו לה הכלים לממש אותה". אומר יפרח. "הנושא עלה כבר לתודעת הציבורית ועצם הוויכוח מוציא את כולם מהאדישות, שהיא האויב הכי גדול שלנו ושל הבדואים. השמאל יאמר שנותנים מעט מדי, הימין שנותנים יותר מדי, אבל הדבר הכי גרוע הוא לא לעשות".