"מר פופר והפינגווינים": ג'ים קארי מתקרר
ממש כמו שמקומם הטבעי של הפינגווינים אינו בדירת יוקרה בניו יורק, כך מקומו של ג'ים קארי אינו בסרטי ילדים לכל המשפחה. למרות זאת, הכישרון שלו צץ גם ב"מר פופר והפינגווינים"
תנו לחיות לחיות. פינגווינים אינם אמורים להיות סגורים בדירות במנהטן, גם אם הם חמודים וגורמים לילדים לאהוב מחדש את אביהם החומרני. וג'ים קארי, שבעברו כ"אייס ונטורה" בעצמו היה א-וילדע חיה, לא צריך להיות כלוא בסרט ילדים. את תפקיד האב שלומד את לקחי החיים הסטנדרטיים של הקולנוע האמריקאי יכול לגלם כל שחקן בינוני.
הומור פני הגומי וההתנהגות הרהבתנית המזוהה עם קארי אינו מוכחד לחלוטין ב"מר פופר והפינגווינים" ("Mr. Popper's Penguines"). הבלחות משמחות של רשעות, בעיקר בשליש הראשון של הסרט, מונעות ממנו להידרדר לבנאליות מוחלטת. חובביו הבוגרים של קארי יצאו כשחצי תאוותם בידם, במיוחד עם המעבר לחנפנות רגשית בשני השלישים הנותרים.
לעומת זאת כסרט ילדים, ויש להודות כי "פופר" הוא בראש ובראשונה סרט ילדים, הוא חביב למדי. בדיחות הפינגווינים המפליצים/ משלשלים/פולטים קיימות, אך נעשה בהן שימוש מרוסן. המסרים החינוכיים שמרניים ופשוטים להבנה, והנזק העיקרי שיכול להיגרם להורים מליווי צאצאיהם לסרט זה הוא שהילדים יחשקו בחיית מחמד אנטרקטית משלהם.
זה רק קצה הקרחון
הסרט מתבסס, בצורה מאוד חופשית, על ספר הילדים הקלאסי "הפינגווינים של מר פופר" (1938). השינויים הרבים של דמויות ואירועים עלילתיים בתהליך העיבוד ממחישים את הפחד המשתק של תסריטאי הוליווד מפני חריגה מהשבלונות השחוקות ביותר של אבות נוטשים, ילדים עורגים ופיוס בין-דורי.
הסיטואציה הסוריאליסטית שביסוד הסרט - להקת פינגווינים בתוך סביבה עירונית מודרנית - נותרת מוגבלת בגלל שהבעיות הסמליות ברורות, כמו גם הפתרונות הצפויים שלא מבוששים להגיע. מה שנותר הוא בעיקר להתפעל מכמות השיווק התיירותי של ניו-יורק לטף המוצגת בסרט.
מתוך "מר פופר והפינגווינים". בייביסיטר בעל כורחו
מרבית הקשר של טום פופר הצעיר (קארי) עם אביו ההרפתקן התנהל בשיחות קטועות ברדיו חובבים ממקומות אקזוטיים ומרוחקים. האב נשאר באחד ממקומות אלו והבן הזנוח גדל להיות נדל"ניסט ניו-יורקי בעל לשון חלקלקה וריחוק בלתי נמנע משני ילדיו ומגרושתו.
השגת השותפות הנחשקת בחברה בה הוא עובד מותנה ביכולתו להשיג שכיית חמדה מקומית מפורסמת – מסעדת הפארTavern on the Green בסנטרל פארק. בתחילת הסרט מנפנפת אותו מעליה המטרוניתה הקשישה (אנג'לה לנסברי) לה שייך מוסד זה. היא מזהה כי אין לו את הערך המוסרי הנדרש לביצוע העסקה, והיא זו שתוכל לתת לו, כשיהיה ראוי לכך, את חותם ההכשר. רשימת מלאי: בעיית קריירה, בעיית הורות, בעיית זוגיות ובעיית מוסר כללית.
מותו של האב אי שם במרחקים מביא לדירת הבן ירושה לא צפויה – פינגווין. אי הבנה כשפופר מנסה להחזיר אותו לחבר של האב הופך את יצור הבודד ללהקה של שישה, ואת דירת הפאר הניו יורקית של הגיבור לגן שעשועים קפוא.
מצא מין את פינגווינו
מתנה לא רצויה זו מפריעה לקריירה, מסכנת את מגוריו בבניין היוקרתי, ומשגעת אותו בצווחות, בלכלוך ובחוסר הסדר של היצורים החינניים. זהו השליש הראשון והמוצלח יותר של הסרט. בהמשך הופכים הפינגווינים לאמצעי המאפשר לגיבור לתקן בהדרגה את יחסיו עם ילדיו ועם גרושתו. יכולתו של פופר להיות "אב" קשורה לא רק סמלית אלא באופן עלילתי ישיר ופשוט ליכולתו לתפקד כהורה לילדיו שלו.
פינגווינים בדרך לגאולה. קארי כמר פופר
הפינגווינים לא נותרים כלואים בדירתו של פופר. הם אמורים לשבש, כדי בסופו של דבר להציל, את חייו הפרטיים והקריירה של הגיבור ולכן נדרשת הרחבת טווח הנזק. בסצנת השיא, במהלך אירוע גאלה מפואר במוזיאון הגוגנהיים, יהפוך מסלול התנועה הספיראלי בתוך המוזיאון למגלשת מים להנאת החיות. גם בקטע זה האנרכיה לעולם לא תעז להתקרב, לא כל שכן לחצות, את גבול הטעם הטוב.
קארי הוא קומיקאי מוכשר שהקריירה שלו מגוונת הרבה יותר מהדימוי שנוצר בעקבות סרטיו המוקדמים. הוא לא רק "אייס ונטורה" או "שקרן, שקרן", אלא שחקן הנמצא בחיפוש המתמיד אחר תפקידים מאתגרים. העזה זו הובילה לטובים שבסרטיו – בין אם זה הטוויסט הפסיכוטי למחצה ב"כייבל גאי", ובין אם זו ההופעה המרוסנת ורבת הניואנסים ב"שמש נצחית בראש צלול".
למרות שהוא לא מתבזה ב"פופר" בכל זאת עולה חשש קל שמא הוא עלול להפוך מקומיקאי של הומור אינפנטילי למבוגרים, לקומיקאי מרוסן של סרטי ילדים. את אדי מרפי בלעה מדמנה זו, והקומיקאי המוכשר שפעם הוא היה מעולם לא נמשה מתוכה. את הצעד הבא, והעדיין לא ידוע, בקריירה של קארי, כדאי לו לשקול בקפידה.
