מבצר יחיעם: עות'מאני, צלבני או אלמוני?

"קיבוץ יחיעם נטוע על גבעה מבודדת, למרגלות מבצר צלבני. יופיו של המבצר נישא למרחוק" (עמ' 38). "המבצר הצלבני נותר עומד על תלו מתחת לשמים, בראש הגבעה, צופה על כל הנוף שמסביב, מסגיר בעצם קיומו את ההיסטוריה – גבוהה, נוכחת ויפה, ממשיכה להתקיים במקביל לדת שלנו, שכוונה לעתיד שיהיה שונה מכל מה שידעה האנושות אי פעם ויביס את העבר" (עמ' 40-39).

(יעל נאמן, היינו העתיד, הוצאת אחוזת בית ספרים, 2011)

בדרך זו תיארה הסופרת יעל נאמן, ילידת קיבוץ יחיעם, בספרה – "היינו העתיד", את מבצר ג'דין (שמו הקדום של אתר מבצר יחיעם), הנישא מעל קיבוצה וצופה אל מרחבי הגליל העליון ומישור החוף הצפוני. מבצר זה היווה חלק מנוף ילדותה ומימי התבגרותה בקיבוץ וסימן את אחיזתו של הקיבוץ שנבנה בשנת 1946 לצד המבצר העתיק בג'דין.

יעל נאמן ציינה בכמה חלקים בספרה את אתר המבצר הצלבני מתקופת ימי הביניים, אך ידעה לזהות כי המבצר הזה, בדרך שבה שרד בימינו, הוא תעתיק מאוחר של ביצור מהמאה ה-18, עת נבנו על בסיס התשתית הצלבנית חללים חדשים, אולמות וחומה מקיפה. כל זאת נעשה על ידי שליט הגליל הבדווי דאהר אל-עומר, מגן הגליל בתקופה העות'מאנית. מה הם אם כן העדויות ההיסטוריות והשרידים הארכיאולוגיים אשר מזהים את המבצר כאתר הקשור לתקופה הצלבנית?

מבט כללי על מבצר יחיעם (צילומים: לב בוגוסלבסקי)

במחצית הראשונה של המאה ה-13, עם התבססותם של חברי המסדר הטבטוני (המסדר הגרמני) ברחבי הגליל, לאחר רכישתה של נחלת ארמון המלך במעיליא בשנת 1220 ובנייתו של מטה המסדר במבצר מונפור, החלו הטבטונים להרחיב את אחיזתם גם באזורה של ג'דין.

הטבטונים רכשו את השטחים בג'דין מידיה של הגבירה סטפני ממשפחת האצולה הצלבנית מילי (Stephanie de Milly), אשר לה ולמשפחתה היו שטחים נרחבים בבקעת בית הכרם ובאזור המוכר כיום כחבל תפן בגליל. ניתן לשער כי הבנייה באתר התרחשה בשנות ה-40 של המאה ה-13, ופעולות הבנייה נערכו באתר עד לשנות ה-60 של המאה ה-13.

על הקמתו של מבצר ג'דין אין כלל עדויות היסטוריות, ולא נמצאה שום תעודה משפטית באסופת תעודותיהם של חברי המסדר הטבטוני הקושרת את המסדר הצבאי אל האתר. העדות היחידה על הימצאות האתר בתחום חסותם של חברי המסדר הטבטוני ניתנה רק בשנת 1283, כשני עשורים לאחר כיבושו של המסדר על ידי הלוחמים הממלוכים בשנת 1266.

עדות זו ניתנה מידי הנזיר הגרמני בורכהארד מהר ציון, אשר תיאר את חורבות המבצר בעת מסעו בגליל לאחר יציאתו מהעיר עכו: "החלק השלישי נמשך מעכו כלפי צפון-מזרח ארבע לאוקות מעכו, בהררי שרון..., נמצאת בו טירה הנקראת ג'דין (Iudin) אשר הייתה שייכת לטאוטונים, אולם היא חרבה כעת".

מבט על קשת - פרט בבנייה העותמאנית במבצר ג'דין 

התחיל צלבני, נגמר עות'מאני?

מבצר ג'דין (יחיעם) הוקם על ראש כיפה גבוהה שבה המפנה הדרומי תלול ופונה לכיוון נחל יחיעם. המבצר שלט על סביבתו וניצב לצד הדרך הצלבנית אשר הובילה בין עכו לטורון-תיבנין, מעוז צלבני חשוב בגליל העליון, על אם הדרך בין דמשק לצור, אתר השוכן כיום בדרומה של לבנון.

שני המגדלים ששרדו בבסיס המבצר המאוחר מימי דאהר אל-עומר הם ההוכחה המרכזית לנוכחות הצלבנית במקום. המגדל המזרחי נבנה בגובה שתי קומות ושלט על סביבתו. הכניסה אל המגדל נחשפה בקומת הקרקע במעבר המוליך גם אל החומה. מדרגות הובילו אל הקומה הראשונה שבה נבנה אולם עם קמרון חבית אשר ייתכן ששימש למגורי מפקד המבצר או נציגו.

אולם מקושת בן התקופה העותמנית במבצר יחיעם 

המגדל המערבי נבנה במדרון ההר והתנשא לגובה שלוש קומות. זה היה מבנה נדיר בממלכה הצלבנית, שבה הוקמו לרוב מגדלים בגובה שתי קומות. ייתכן שמגדל זה שימש למגורי החיילים. הארכיאולוג הבריטי דניס פרינגל (Denys Pringle) סקר את מבנה המבצר וטען כי כנסיית המבצר שכנה במגדל זה בסמוך למגורי החיילים או באזור הקמרונות שבחצר המבצר.

הקמרונות חיברו בבנייתם בין שני המגדלים ושימשו למגורים של כוחות נוספים ששהו במבצר. מהשוואה לאתרים מבוצרים נוספים, נראה כי המבצר אויש על ידי כ- 20 חברי מסדר אשר אליהם הצטרפו גם כוחות עזר נלווים ומשרתים. עדות לקיומם של המגדלים והקמרונות ניתנה במאה ה-19 על ידי הנוסע הצרפתי ויקטור גרן, אשר תיאר את שרידי שני המגדלים המרובעים עם האולמות המקושתים אשר ניצבו לצדם.

בנייה עותמאנית מאוחרת המשולבת עם בסיס המגדל הצלבני

מקורות השפעה אדריכליים

בניגוד למעיליא (מבצר המלך), שם התיישב המסדר הטבטוני בשנת 1220, במבצר קיים בן המאה ה-12, בסמיכות ליישוב חקלאי מבוסס, בנו הטבטונים את מבצר ג'דין באתר חדש ובסביבה הררית מבודדת. במקום זה יכלו הטבטונים ליישם את הידע שרכשו בתחום בניית המבצרים במזרח הפרנקי ובאירופה.

הם בחרו לבנות את המבצר בדרך ייחודית, בשונה ממרבית המבצרים שבשטחה של ממלכת ירושלים הצלבנית. הקמתם של שני המגדלים וגובהו של המגדל המערבי (שלוש קומות), ובנייתם של מערכת הקמרונות ושל אזורי המגורים בשטח התחום בין המגדלים, תרמו לביסוס הטענה כי המבצר נבנה לפי דגם של מבצר הררי גרמני. באותה עת הוקמו בכמה אתרים ברחבי גרמניה מבצרים עם שני מגדלי עוז נישאים באגפים נפרדים של המבצר.

במבצר Münzenberg שבקרבת העיר מרבורג, בצפונה של גרמניה, הוקמו שני מגדלים עגולים ונישאים בשני חלקי המבצר (ראו את תכנית מבצר Münzenberg עם שני מגדליו הבולטים). במבצר Frankenburg ניצבו שני מגדלים בשני צדי המבצר, האחד מרובע והשני עגול (ראו את תכנית מבצר Frankenburg ואת מיקום מגדליו). המגדלים שלטו על מרחבים שונים סביב המבצר, וכן אפשרו הגנה מרבית על המבנים הפנימיים שבשטחם ותצפית אל עבר המרחבים שלצד המבצר. דגם זהה של מבצר כיפה ובו שני מגדלים נישאים בשני חלקי המבצר ניכר גם במבצר ג'דין שבגליל.

מסגד שנבנה באחד המגדלים המאוחרים, בני התקופה העותמאנית

מגדל העוז (Bergfried - בשפה הגרמנית) היה מרכיב הבנייה הבולט במבצר הגרמני. ייחודו היה גם בשם הגרמני השונה שניתן למגדל. משמעות השם הייתה שמירת החופש וההגנה על המבצר. המגדל היה שונה מהדונז'ון (Donjon), מגדל העוז הנורמני, בתפקידו ובמיקומו. במבצר הגרמני, בניגוד למבצרים באנגליה ובצרפת, שימש המגדל לתפקידי הגנה ולא כמבנה מגורים. כמו כן, מיקומו של המגדל היה בסמוך לחומת הטבעת של המבצר או כחלק ממנה, ולא כמגדל הנורמני שהוקם בלב המבצר.

המגדל ניצב בנקודה הגבוהה במתחם המבוצר, ונבנה לרוב מול המשך ההר בקצה השלוחה. המגדל יכול היה להיבנות לפי דגם מרובע, עגול או בעל חמש זוויות ונישא לגובה רב, לרוב ללא חלונות. מראש המגדל ניתן היה לצפות באויב המתקרב לאתר, בעוברים בדרך לצד המבצר ואף בנעשה בתוך המתחם הבנוי. המבנה שימש כבסיס התקפה או כמקום מילוט בעת סכנה. בקומתו הראשונה היה מחסן אגירה, וייתכן שאף בית אסורים ששימש את משפחת האצולה שגרה באתר.

• הכותב חוקר המסדרים הצבאיים בתקופה הצלבנית ומורה דרך מוסמך
  

• הכתבה פורסמה בגיליון יולי 2011 של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד