להחרים הומואים אסור, ומתנחלים מותר?
רבים מחבריי הוסיפו בפייסבוק את האייקון "גם אני מחרים התנחלויות". מה השתבש פה? איך זה שמעודדים חרם רק בגלל השקפה פוליטית/אידיאולוגית?
לפני כחצי שנה, כשבכל פינה החל להישמע הביטוי "חרם על התנחלויות", חבר שלי החליט לערוך ניסוי - לפתוח קבוצה היתולית בפייסבוק ושמה: "לא מוכן להופיע עם בובות היד שלי, 'שוני וגוני', בערים של ערבים ומול הומואים ולסביות".
כעבור חמישה ימים היו בקבוצה 24 מצטרפים בלבד, רובם סהרוריים, והעמוד התמלא בהודעות נאצה. "אתה גזען ומקומך לא כאן", כתב אחד, "איזה בן אדם אתה?!". הניסוי נכשל והדף נמחק. כמה טוב לדעת שהרוב מתנגד לאפליה, חשבתי לעצמי, אולי בסופו של דבר הרוב כאן בסדר.
אבל הנה, בימים האחרונים הפכו רבים מחברי את הפרופיל שלהם ברשת החברתית והוסיפו את האייקון "גם אני מחרים התנחלויות". מה השתבש פה? איך זה שרבים מהאנשים ה"נאורים" שאני מכיר, מעודדים חרם על אדם אחר רק בגלל השקפה פוליטית/אידיאולוגית? למה מותר להחרים מוצרים של מתנחלים, אבל של ערבים או הומואים זה כבר מעשה מגונה? ומה אם חס וחלילה היו מחרימים מוצרים של יהודים בארה"ב?
"חוק החרם" החדש בעייתי, אבל כדאי להדגיש: אם מדובר על חרם במאחזים בלתי חוקיים - דגש על בלתי חוקיים - אז כן, גם אני מסכים לחרם, כי מדובר בעבריינים. אבל כנראה שלא כל המתנחלים הם עבריינים.
אם תקראו על אדם שלא נכנס למועדון בגלל צבע עורו, סביר להניח שתתפוצצו מחוסר הצדק, ובצדק. עכשיו דמיינו שתושב אריאל מגיע לפאב תל-אביבי, ולא מורשה לבלות במקום רק בשל מגוריו.
אל תפגעו בבג"ץ
אפליה אסורה על כל גווניה. לכל אחד מותר לקנות או לא מה שחושקת נפשנו. אני יכול לסרב לקבל ערבי לעסק הפרטי שלי (אך כמובן להמציא תירוץ אחר), לא לאפשר ללסבית להיות זו שתשרת אותי בבנק או לא להופיע מול קהל דתי. זכותי. אבל להוביל אחריי אנשים אחרים? לגרום נזק כלכלי לאדם רק בשל השקפתו? הבה נקרא לילד בשמו - הסתה לאפליה!החוק לא מונע מאדם להיות שותף לחרם, אבל כן מטיל חובה נזיקית על מי שקורא לחרם שעלול לפגוע. מותר להתנגד להתנהלות הבלתי הגיונית ולעתים בלתי חוקית שמתרחשת בהתנחלויות, אך השקפה פוליטית היא עדיין לא עילה מוצדקת לפגיעה. צורת החרם יכולה להיות הדמוקרטיה במיטבה, אך היא גם יכולה להיות מעשה כוחני ואלים.
מעניין כיצד יגיבו "יפי הבלורית והנפש", אם מתנחלים יתארגנו ויבקשו מאחרים לא לקרוא את ספריו של יהושוע סובול או לא לקנות את הדיסק החדש של רונה קינן. אלה יחרימו את אלה, ובסוף נישאר רק עם מוצרים משווייץ על המדפים.
ייתכן כי סעיפים מסוימים בחוק נגועים בחוסר חוקתיות ונמצאים "על הקו האדום", כפי שגם הגדיר זאת היועץ המשפטי לממשלה, אבל אני ממש לא דואג. בניגוד לחוסר האמון המוחלט שלי בחברי הכנסת ובמניעיהם, אני שם את מבטחי בשופטי בג"ץ. הם יידעו להבחין האם החוק נכנס בגבולות שהם עצמם התוו בשני העשורים האחרונים, שנשענים על חוקי היסוד.
לכן, אם תחליט הכנסת בצעד טיפשי ומסוכן לפסול מועמדים לבית המשפט העליון אתחיל לדאוג. אז אעלה על בריקדות יחד עם מר סובול וגברת קינן, למאבק על שמירת הדמוקרטיה. אם לא יהיה מי שיקבע לנו את הגבולות, אז באמת נהיה בדרך להפוך למדינה חשוכה.
שרון דוידוביץ', עורך בערוץ הספורט ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
