נשים - אל תהיו השפחות של המאה ה-21
בכל תחום אליו נכנסות נשים, לא משנה האם התחום דורש השכלה בסיסית או השכלה מתמשכת, יש הליך של ירידה בשכר
כאשר נשאל על העבדים המודרנים, תיקן פרופ' לס את המנחה ואמר - "שפחות ולא עבדים".
פרופסור לס ציין את התופעה - יותר ויותר נשים נכנסות לעולם הרפואה ובמקביל יותר ויותר גברים עוזבים את הרפואה הציבורית ועושים לביתם - מה שמביא לכך שאנו רואים יותר נשים במערכת.
ברצוני לחדד את הדיון ולהצביע על תופעה רחבה מאד, שמתרחשת לאורך שנים ואנו לא תמיד ערים אליה. בכל תחום אליו נכנסות נשים, לא משנה האם התחום דורש השכלה בסיסית או השכלה מתמשכת יש הליך של ירידה בשכר.
הסתכלו סביב על מקצועות כגון - הוראה, חינוך , עריכת דין, שינניות, רשויות מקומיות-דרג ביניים ועוד. כאשר נשים נכנסות למקצועות מסוימים ונוכחותן בו היא דומיננטית, השכר במקצוע הולך ויורד ולא לחינם השתמש פרופסור לס בביטוי שפחות ולא עבדים.
לכאורה עלינו לשמוח
נכון, יותר ויותר נשים מצליחות להתמודד עם התנאים של לימודים מפרכים ותובעניים ועומדות בהצלחה בבחינות גמר ומשתלבות כרופאות במערכת. זה באמת לא מובן מאליו.
אבל חשוב לבדוק מה קורה בין השורות. מה התפקידים שהן ממלאות, כמה נשים מגיעות לצמרת בתחום וכמה פונות לעבוד בתחומי רפואה תובעניים פחות, כגון רפואה בקופות החולים? מה השכר שמקבלות הנשים לעומת הגברים בעולם הרפואה? כמה אכן נשארות במערכת ומגיעות לקצור משכורות כמומחיות בתחום, שם השכר אכן הולם?
גם הנתונים שפירסם הלמ"ס לרגל יום האשה הבינלאומי - 2011 מלמדים על אותה המגמה, אך באופן רחב יותר.
חלקן של הנשים בקרב בעלי משלח יד אקדמי עלה בצורה ניכרת בין השנים 2010-1990: מ-39.7% ל-47.5%. בולט במיוחד חלקן היחסי של המנהלות מכלל המנהלים שהכפיל עצמו באותה תקופה (מ-16% ב-1990 ל- 32.9% ב-2010).
לכאורה, שוב, נתון שמבשר על צמיחה משמעותית בקרב נשים , צמיחה מקצועית, אישית, כלכלית. כאשר בודקים את הנעשה מאחורי הקלעים, נוכל לראות שאמנם נשים דורגו בתפקידי ניהול, אך השאלה המשמעותית היא לגבי תנאי התעסוקה.
מה היא מקבלת לעומת מקביל שלה בתפקיד ובדרגה? מה היא משקיעה לעומת המקביל שלה בתפקיד?
תנאים שווים
הרעיון הוא לבוא ולייצר תנאים שווים לשני המינים - שנשים וגברים המבצעים את אותו תפקיד ונמצאים בדירוג דומה, יקבלו שכר דומה ונכון להיום אנו עדיין רחוקים מכך.
במדרג השכירים לפי גובה ההכנסה החודשית, נשים מהוות 68% מהעשירון התחתון ורק 26% מהעשירון העליון.
ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר שכיר בשנת 2009 הייתה 9,526 שקל, והכנסתה של אישה שכירה - 6,280 שקל. כלומר, הכנסת אישה מהווה 66% מהכנסת גבר.
נכון שהנתון מושפע גם משעות העבודה ומהדרגה. אך כאשר, עדיין, נטל הבית נתפס כנשען יותר על הנשים מאשר על הגברים, מישהו צריך להיות שם כדי לטפל בענייני הבית ופעמים רבות נשים נוטות לקחת אחריות לבית יותר מהגברים. לכן, נשים עובדות פחות שעות בעבודה ומבצעות משרה שנייה בבית ומשם ברור למה הן נמצאות פחות בעבודה ופחות עושות למען התקדמותן בסולם הדרגות.
השופט ברק הזכיר בזמנו בבג"ץ מ- 1988 - "אין לך דבר הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות".
כמי שפעילה בתחום שנים רבות ועוסקת במנהיגות נשים ועידוד נשים מכל הדרגים להשמיע את קולן ולקדם את זכויותיהן לשיוויון אמיתי ולא מדומה, אני אכן רואה התקדמות יפה במערכת והרבה עשייה בנושא.
יחד עם זאת, חשוב להבין שחייבים לקרוא היטב את המגמה בין השורות ולבדוק שגם אם יש קידום, הרי הקידום הוא מקיף ולא נעצר רק בדרגה או בסטטוס, אלא יש לו גם תגמולים נוספים. כמו שאמר אריסטו – "תמצית השיוויון היא אותה התייחסות לבני אדם דומים".
הכותבת היא מנכ"ל התמרה - תהליכים בעיצוב חיים. ניתן לפנות אליה בדוא"ל
לפנייה לכתב/ת 
