הכל או כלוב: מובארק סופג חצים גם על המיטה

למען הדיוק וההגינות חייבים להודות: קשה לפענח מה חושבים מרבית המצרים כלפי הנשיא המודח והחולה, חוסני מובארק. קשה גם להעריך מה ירגישו כלפיו בעתיד, אחרי גזר דינו, אם יגיע אליו בכלל. העצבים חשופים, הזכרונות טריים, מידת החסד והרחמים טרם הגיעה אל רבים. ייתכן שתגיע. מובארק ודאי כמהּ לכך.

משפט מובארק - הכותרות ב-ynet

• היסטוריה: מובארק על מיטה בכלוב הנאשמים
• מובארק  בכלוב: מכחיש את כל ההאשמות
• המשפט יצא לדרך: "המהפכה עומדת לדין"
• השגריר לשעבר: לישראל ולגז יהיה תפקיד
• קונספירציה במשפט: "מובארק מת, זה מתחזה"
  

כלי התקשורת במצרים היטלטלו השבוע בין חגיגות נוכח מה שחלקם הגדירו "משפט המאה", לבין רחמים, גם אם במשורה, על האיש שהיה גיבור האומה. הרוב, נכון לעכשיו, בין החוגגים. תחושת סגירת החשבון משכרת, אולי גם משקרת. אך היא מאחדת רבים בכלי התקשורת במצרים. "פרעה בכלוב!" זעקה הכותרת בעיתון "אל-מסרי אל-יום" כשתמונתו של מובארק על מיטתו במשפט מביטה מהעמוד הראשי.

"בפקודת המהפכה - מובארק בכלוב! שביעות רצון בקרב האזרחים בעקבות משפטו של המודח", דיווח "אל-גומהוריה" הממסדי. "מובארק בכלוב! עתה הצליחה המהפכה", קבע "אל-אחבאר", הממסדי אף הוא.

 מי האמין רק לפני חצי שנה שזאת תהיה הכותרת בעיתונים הללו ובאחרים שכה שמרו על כבודו של נשיא מצרים.

גם הקריקטורות לא עשו חסד עם מובארק. בזו של "אל-חיאת" הלונדוני נראה הנשיא החולה על כיסא גלגלים כשרגלו קשורה לעץ רענן שצומח. כך גם עם היומון הממסדי המצרי "אל-אהראם". "וואו, הוא שוכב על מיטה. הוא באמת 'מודח' לחלוטין. הוא לא יכול לעמוד", אמר צופה הטלוויזיה לזוגתו. היומון הערבי מבריטניה אף הלך רחוק יותר והציג את הצופים הערבים כלועגים למובארק ובניו הנמצאים בכלוב דמוי טלוויזיה מסחרית. "משפט מובארק ובניו, בחסות 'תה האביב הערבי' - במהפכות עדיין יש יותר", קבעה הפרסומת מתחת לכלוב.

"אל-קודס אל-ערבי": בחסות תה האביב הערבי

"הוא ראוי אף לגרוע מזה"

אך "אל-קודס אל-ערבי" לא הסתפק בכך. עורכו הנצי העוין את מובארק, עבד אל-בארי עטואן, פלסטיני במוצאו, לא היסס לנצל את ההזדמנות כדי לשלוח עוד חץ מורעל או שניים. "זהו הסוף המשפיל והמבזה לו ראויים הנשיא המודח, בניו וכל מקורביו המושחתים.

 הוא ראוי אף לגרוע מזה, משום שהוא השפיל עם יקר, השפיל אומה והשפיל אמונה כאשר לקח בעלות על כולם", הוא כתב בטורו השבוע, ולא שכח את ישראל.

"מביש מספיק שבזמן שבו עמו שופט אותו באשמת הרג, שפיכות דמים וגניבת כספי ציבור, האויבים הישראלים מכבדים אותו, מונים את המעלות הרבות שעשה לטובת מעשי הטבח שלהם נגד האומה הזאת, מקומותיה הקדושים וטובי בניה", הוסיף עורך העיתון הלונדוני. "מביש מספיק שידידו, בנימין נתניהו, וקבוצת פושעי המלחמה המקיפים אותו, רוצים לקרוא על שמו רחובות וכיכרות כדי להנציח אותו, מתוך הערכה למה שעשה לטובת מדינתם הגזלנית, תוך קשירת קשר עמם במלחמה ברצועת עזה ודרום לבנון, כשמכר להם את הגז של העם המצרי בזול כדי למלא את כיסי ילדיו במיליארדים".

"הלוואי", המשיך עטואן, "שהנשיא המודח היה נענה להצעתו של ידידו השני, בנימין בן אליעזר, השר הישראלי לשעבר, והיה מוצא מקלט מדיני בתל אביב. שם הוא המקום המתאים לו ביותר, בקרב מי שבאמת חפץ בו. אולם למרבה הצער הוא סירב להצעה הזאת כי חשב, בטעות, שלא יגיע לתא הנאשמים כפי שראינו. הוא התבסס על 'הישגיו' כמפקד חיל האוויר ב-1973.

 כן, היו הישגים, אך הם התאדו במהירות בשל החטאים שבאו אחר כך – טעויות שקשה לסלוח עליהן ובראשן גניבת הזיעה של עמו, הזלזול בביטחון הלאומי וכריתת הברית עם אויבי דתו, אומתו ואמונתו. אותו הישג לא נותן לבעליו ייפוי כוח להרוג חפים מפשע ולהקים את אימפריית השחיתות הגדולה ביותר במדינה הערבית הענייה ביותר".

במבט קדימה, עורך "אל-קודס אל-ערבי" בטוח ש"המשפט הזה אינו סוף הדרך אלא רק תחילתה. זהו הצעד הראשון של ההיענות לדרישות העם, אותו הצליח לכפות באמצעות עיקשות מהפכנית והפגנות מתמשכות. יש מספר דרישות שלבטח יושגו האחת אחרי השנייה, כל עוד יש מי שיסרב לוותר עליהן או על חלק מהן".

נס מהשמיים, צדק מאללה

עטואן הוא לא היחידי שחגג את משפטו של מובארק. כך עשה גם עורכו של "א-שורוק" המצרי. "המשפט מבטא את המתנה הטובה ביותר של מהפכת 25 בינואר לעמים בלוב, תימן וסוריה", הוא כתב והדגיש: "גם אם המשפט הזה יביא להגברת הדיכוי מקרב המנהיגים הללו בארצותיהם, עדיין הוא ההוכחה כי הדיקטטורים ייפלו במוקדם או במאוחר, משום שרצון העם נמצא מעל הרצון של כל דבר אחר. הדבר החשוב ביותר במשפט היה הופעתו של מובארק, משום שפירושו של דבר שאיש אינו מעל לחוק במצרים. לא יהיה נשיא שישתמש בכוחו ובשלטונו כדי לדכא את עמו. היום הזה יהיה קו פרשת המים", טען.

קוראים רבים וטוקבקיסטים התקשו גם הם לנצור את שמחתם. "לא האמנתי כשראיתי את מובארק בתא הנאשמים", אמר מוחמד בדר ל"אל-אהראם". "המשפט הזה הוא דבר טבעי כי הבכירים צריכים להישפט על הפשעים שביצעו. הייתי שבע רצון כשראיתי אותו ואני אופטימי בנוגע לשלב הבא".

"משפטו של מובארק הוא נס מהשמיים וצדק מאללה", כתב לעיתון ממדוח אברהים, המתקיים מקצבת הפנסיה. "85 מיליון מצרים עבדו אצל 70 משפחות עבור מובארק ואנשיו. המראה של מובארק בתא הנאשמים הרגיע את תחושת המיאוס שחשתי כלפי מעשי הקיפוח של מובארק ומשטרו. לא הייתה בו יראה מאללה, מהחלשים שבבני עמו, החולים והעניים. מה שביצעו צעירי המהפכה היה נס מאלוהים".

הכוכב שניצב לצדו

אך לא כולם חוגגים על משפט מובארק, לבטח לא באופן המבזה אותו שבו נפתח. תומכיו, ויש לא מעט, התגודדו לקראת הדיון השבוע לפני האקדמיה לשוטרים בקהיר והחליפו מהלומות ואבנים עם מתנגדים. לא כולם חושבים שצריך לבזות את הנשיא גיבור המלחמה, לא כולם חושבים שהוא ראוי לחבל התלייה, גם אם לא היה צח כשלג. אך מעטים יאמרו זאת בפומבי. זה אינו הבון-טון, בלהט ההפגנות בכיכרות. הממשלה מצדה, בכלל התגאתה ב"משפט התרבותי" בהודעה שפרסמה מישיבתה השבועית אתמול.

ועדיין, נמצא מי שיגן על מובארק בשמו. כזה היה למשל השחקן המצרי הנודע, טלעת זכריה, שהחליט לצאת נגד הקו הכל כך פופולרי נגד מובארק, שעמו נמנה למשל כוכב הקולנוע והטלוויזיה עאדל אימאם. "אני מקווה שמובארק יילך עתה, משום שהמוות ירחם עליו כדי שלא יראה את הקריאות והדרישות להוציאו להורג ולתלות אותו, ובמיוחד את מה שרבים אומרים עליו כשהוא חולה", אמר זכריה בראיון לתכנית הטלוויזיה המצרית "העם רוצה".

"ישבתי איתו וראיתי את מובארק האדם, בן הארץ, האמיץ, אשר לא יכול להיות שעשה דבר שכזה לעמו", המשיך הסטאר המצרי. "תמונתו של מובארק עדיין תלויה בביתי, ומתנוססת על גבי מסך הטלפון הנייד שלי. כל מה שאני רואה גורם לי לבכות על מה שקורה לו

 משום שאני בטוח שאין לו יד ורגל באירועי השחיתות והרג האזרחים. כל יום שעובר יחזק את חפותו של האיש הזה, וההיסטוריה תוכיח את דבריי".

רבים כותבים זאת גם בטוקבקים. הם עדיין המיעוט אך אין להתעלם מהם. בהחלט ייתכן שלאחר שיגיע יומו של מובארק, ועל רקע המצב הכלכלי והביטחוני המידרדר במצרים (הבורסה המצרית נפלה לשפל של כל הזמנים ביום של משפטו) נשמע יותר ויותר על מעלותיו של האיש ותרומתו למדינה. לצערו, דברי ההערכה והחמלה הללו לא צפויים להישמע יותר מדי בתקופה הקרובה, ואולי לא בימי חייו.