ריטלין או הביתה / על החרם של פרננדז
ההתאחדות צריכה להסביר ללואיס שלא מדובר בנבחרת של אמא שלו. אם הוא יתמיד בסירובו להשיב לשאלות העיתונאים, יישארו שתי ברירות: או שיזריק לעצמו ריטלין או שיזרקו אותו הביתה
בעוד פחות מחודשיים לואיס פרננדז יחגוג יומולדת 52. כשלוקחים בחשבון את הנתון הזה, לא צריך להיעלב מכך ששלשום הוא שוב נבח על העיתונאים: "אתם הישראלים מלכלכים על הנבחרת שלכם כבר 40 שנה". להיפך. סימן שכבר אז, כצרפתי בן 12 עם סוכריה על מקל, לואיס הקטן החל לעקוב אחר נטיותיה האנטישמיות של התקשורת בארץ. רק חבל שמאז הוא לא התבגר.
ואלה לא רק השטויות שהוא פולט, אלא כל ההתנהלות. החל בהופעה המבישה בזמנו למפגש עם מאמני הליגה כשלרגליו כפכפים, ועד לגליצ'ים המטופשים באימונים.
כבר בתום אימון הבכורה שלו בנבחרת במאי 2010, בו נטל חלק פעיל, איתי שכטר אמר (ספק בצחוק ספק ברצינות): "קצת פחדתי ממנו, הוא עושה גליץ' עם
שתי רגליים". באימון שלשום בשווייץ פרננדז נכנס בפראות בדודו אוואט, שנזקק לטיפול ממושך. אז מה אם לנבחרת יש משחק מחר? גם הוא רוצה לתת גול.
בקיצור, למרות שצר לי לכתוב את הדברים, לנבחרתנו הלאומית יש מאמן אינפנטיל. היות ששלשום פרננדז צרח גם על המתורגמן שלו (זה שבאחד האימונים תורגל כמגן ימני), אני לגמרי לא משוכנע שהמסכן יתרגם לו את הדברים, ולכן בכותרת ביקשתי לפנות אליו ישירות, בשפתו
פרננדז באימון הנבחרת בשווייץ. המצב חמור במיוחד (צילום: יועד כהן)
אפרופו צרפתית, ברור שבמדינה שלו, שם יש לו תוכנית רדיו, החוצפן לא היה מעז להתנהג ככה לתקשורת. אצלנו הוא מרשה לעצמו להשתולל, כי אין מי שיעמיד אותו במקומו. זאת גם כנראה הסיבה שאחרי שנים כושלות ומביכות כמאמן, הוא מצא עבודה רק במפרץ ובמזרח התיכון.
אבל עכשיו הבעיה הזאת שלנו ובאחריותנו לטפל בה. אני מתכוון לסימפטומים המדאיגים בהתנהגותו, שגוברים לפני משחקי הנבחרת ומוציאים אותו מכלל שליטה. כשסימני הלחץ הללו מתפרצים לפני מפגש ידידות, סימן שהמצב חמור במיוחד. השאלה היא - מה עושים?
מכיוון שפיפ"א מחייבת קיום מסיבות עיתונאים (בדיוק כפי שחייבה אותו לשלם על הפרת החוזה והבריחה עם הכסף מקטאר), גם ההתאחדות שלנו צריכה להסביר לחוצפן שלא מדובר בנבחרת של האמא שלו, ולחייבו להשיב לשאלות העיתונאים. אם לואיס יתמיד בסירובו, יישארו שתי ברירות: או שיזריק לעצמו ריטלין או שיזרקו אותו הביתה.
לפנייה לכתב/ת 
