שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האם אמונה באלוהים רציונלית? חלק ו'
    האם ההתאמה של העולם לצרכי האנושיים מעידה בהכרח על יד מכוונת? ד"ר מיכאל אברהם ממשיך לתהות על הקשר שבין אמונה למדע באמצעות העיקרון האנתרופי. טור מסכם

    הערעור מחוסר ההגדרה של המורכבות

    הערעור מן האבולוציה מבוסס על הטענה שהאבולוציה מספקת לנו מכניזם שיוצר מורכבות בלי התערבות של יד מכוונת. מכאן שיישים או אירועים שנראים לנו מכוונים אינם בהכרח כאלו. פתית שלג נראה מורכב, ובכל זאת הוא נוצר ללא יד מכוונת. כך גם תינוק שנוצר מהזרע והביצית ללא יד מכוונת.

     

    לכל הטורים:

    פרק א': מהי אמונה

    פרק ב': הנחת המבוקש

    פרק ג': המאמין הוא הרציונלי

    פרק ד': סיכום ביניים

    פרק ה': ערעור מן האבולוציה

      

    מכאן יש טוענים שאין כלל הכרח לראות כוונה ביצירת דבר מורכב. אנחנו מניחים שיש יוצר לעצם כלשהו רק כשהעצם נושא בחובו 'חתימה' של היוצר (אולי זה ההבדל בין הראיה מן התכנון ומן המורכבות).

     

    נביא כאן שתי דוגמאות לשני כיוונים: א. טענתו של אליה לייבוביץ (ראו את הטור השלישי), שהציורים בקפלה הסיסטינית מיוחסים למיכלאנג'לו רק בגלל שמניסיוננו ציורים נוצרים על ידי ציירים, ולא בגלל מורכבותם. מורכבות כשלעצמה אינה מחייבת יוצר.

     

    ב. דוגמא אחרת שהובאה באחת התגובות היא מהדק נייר פשוט, שגם לגביו אנחנו מניחים שיש לו יוצר, וזאת רק מפני שיש לנו ניסיון שחוטי מתכת בצורות כאלה נעשים על ידי בני אדם. יש כאן חתימה מוכרת של היוצר, אפילו ללא מורכבות.

     

    איפה הטעות?

    איני רואה מקום לחלוק על ההנחה שדבר מורכב לא נוצר במקרה, שכן היא מבוססת על הסתברות. דבר מורכב הוא משהו נדיר ומיוחד, ולכן פחות סביר שהוא נוצר בלי יד מכוונת (למעט עצם שהוא סיבת עצמו, אך בזה כבר עסקנו בטורים הקודמים).

     

    כשאנחנו רואים קוף שקופץ על מקלדת ויוצר סונטה של שייקספיר, שהיא בעליל דבר מיוחד ונדיר, ברור לנו שזה לא מקרי. לא בגלל שאנחנו מכירים את הסונטה הזאת, אלא בגלל המורכבות. אמנם יש סיכוי קטנטן שזה כן מקרה, אבל ההשוואה בין שתי האלטרנטיבות הללו מכריעה לטובת היד המכוונת. זהו עקרון הטעם המספיק ההסתברותי.

     

    גם בדוגמה של המהדק, אם היה מדובר במבנה כה פשוט שהסיכוי להיווצרותו הספונטנית היה מאד גבוה (כמו סתם קו רגיל של חוט מתכת), אז אפילו החתימה לא היתה מוליכה אותנו למסקנה שאדם יצר אותו. אם כן, גם כאן מדובר על השוואה הסתברותית בין שתי אלטרנטיבות. מכניזם החתימה אינו שונה מהותית מעקרון הטעם המספיק.

     

    אז איך אני מגדיר מורכבות?

    ומה לגבי פתית השלג, או התינוק? אלו בעליל עצמים מורכבים, ובכל זאת הם נוצרים מעצמם. טענתי היא שהם לא באמת נוצרים מעצמם, אלא בעזרתם האדיבה של חוקי וכוחות הטבע. שוב יש כאן ערבוב בין שאלה בתוך החוקים לשאלה מחוץ לחוקים (ראה בטור הקודם).

     

    מבחינה מדעית ההסבר המכניסטי מספק, וגם אם לא – יש להמשיך ולשכלל אותו בכלים מדעיים. אבל מבחינה פילוסופית כשאנחנו רואים התרחשות כזאת, ברור שיש יד מכוונת שיצרה חוקים שמכוונים את התהליך אל סופו הייחודי. ושוב, השיקול הוא הסתברותי, אבל מחוץ לחוקים (כמה מערכות חוקים יוליכו מזרע וביצית לתינוק?).

     

    אם כן, כיצד אני מגדיר מורכבות? מבחינתי אין הבדל בין פתית שלג, מהדק, תינוק, או העולם כולו. ההגדרה היא הסתברותית. בשפה מדעית יותר אומר שהמורכבות נמדדת במונחי אנטרופיה (=יותר מורכב פחות אנטרופיה).

     

    כשאנחנו רואים עציץ נופל מראש הגג ומתנפץ זה נראה לנו מובן מאליו (אם כי מצער(, אבל אם נראה מישהו זורק את אוסף הרסיסים למעלה ונוצר מהם עציץ שלם (או מטוס בואינג), נניח שיש כאן יד מכוונת.

     

    עציץ שלם הוא עצם מסודר ומיוחד יותר (אם תרצו: מכיל יותר מידע) מאשר עציץ שבור, ולכן האנטרופיה שלו קטנה יותר. עקרון הטעם המספיק ההסתברותי אומר שההתרחשות הראשונה אינה זקוקה להסבר באמצעות חוקים (כי לתוצאה יש אנטרופיה גדולה), אך השנייה בהחלט כן. וגם אם יימצא לה הסבר באמצעות חוקים, עדיין נניח שיש מאחוריהם יד מכוונת. מייד נחפש את הקוסם שמתעתע בנו.

     

    אם כן, השאלות בדבר הגדרת מורכבות נובעות מהתבונות בתוך החוקים. בתוך החוקים יש הבדל בין מטוס (שנעשה על יד בני אדם, ולא סביר שסופה עוברת תיצור אותו מאליו) לבין פתית שלג, קוף, או תינוק (שם יש חוקים ידועים שמתארים את ההיווצרות הזאת). אבל מחוץ לחוקים כל אלו הם עצמים מורכבים, כי הגדרת המורכבות היא הסתברותית אובייקטיבית לגמרי. במונחי אנטרופיה אין חולק על כך שבגוף חי יש מורכבות עצומה.

     

    חשוב להבין שאני כלל לא עוסק כאן בקושיה הבריאתנית על האבולוציה מכוח החוק השני של התרמודינמיקה (כלומר איך ייתכן תהליך ללא יד מכוונת שמקטין אנטרופיה). זוהי שאלה מדעית, ויש לחפש לה תשובה בכלים מדעיים (כגון שבמערכת פתוחה אפשרית הצטברות אנטרופיה באזורים אחרים). כאן אני שואל שאלה שמחוץ לחוקים, ששייכת לתחום הפילוסופיה, ולכן אין טעם להיזקק כאן לשאלה של מערכות פתוחות, שיווי משקל וכדו'.

     

    SETI

    שמעתי פעם אנלוגיה מעניינת שמבהירה את בטלותו של הערעור הזה. באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה מתנהל פרוייקט שמטרתו לאתר חיים תבוניים(!) מחוץ לכדור שלנו (הוא מכונה SETI).

     

    החוקרים בפרויקט משתמשים בגלאי רדיו כדי לאסוף אותות רדיו בתדר מסויים, מנתחים אותם, וכך בודקים האם יש יצורים תבוניים שעומדים מאחוריהם. ברור שיש להם קריטריונים כלשהם לפיהם הם מחליטים אם האות הזה מספיק מיוחד כך שנכון יהיה להסיק שעומד מאחוריו גורם תבוני, או לא.

     

    איך נוצר פתית שלג? (צילום: shutterstock)
    איך נוצר פתית שלג?(צילום: shutterstock)
     

    המערער התבוני שלנו צריך לפסול את הפרוייקט הזה על הסף, ולהסביר ל'שוטים' שמנהלים אותו שהם מאמינים בחבר דמיוני. בעצם אות הרדיו המורכב שלהם הוא כמו פתית שלג שנוצר בתהליך עיוור. לשיטתו אין דרך להסיק מממצאים ייחודיים את המסקנה שיש מאחוריהם גורם תבוני, כי באופן מהותי אין הגדרה למורכבות וייחודיות. גם מסר מורכב יכול להיווצר בדרך מקרית ועיוורת (כמו תדרים של פולסאר וכדו').

     

    המסר שאנחנו מקבלים על העולם שלנו, גם הוא סוג של פרוייקט SETI, והאותות שמתקבלים מורכבים שבעתיים מכל מה שבפרויקט ההוא חולמים לגלות. אצלנו הפרוייקט נכשל כל העת, כי אנחנו מסבירים את המורכבויות הללו בהסברים אבולוציוניים.

     

    לא שהם לא נכונים, אבל אלו הסברים בתוך החוקים, שלא קשורים לשאלה האם יש מי שיצר את החוקים שחוללו את המורכבויות הללו. גם האותות שיתגלו (אם בכלל) בפרוייקט SETI הרגיל מיוצרים בדרך טכנית כלשהי (יש שם סוג של משדר/מחולל אותות). זה לא מונע מאנשי הפרוייקט להסיק אודות 'חבר דמיוני' שיצר את המשדר הזה ועומד מאחורי המסרים שהוא משדר.

     

    מספר הניסיונות

    כעת עלינו לברר נקודה נוספת. אם הגדרת המורכבות היא הסתברותית, אזי המסקנה שהעצם לא נוצר במקרה תלויה בהנחה נוספת: שמספר הניסיונות ליצירת העצם הזה הוא נמוך דיו. אם הקופים יקפצו על המקלדת 200,000 שנה, אזי גם בלי יד מכוונת יכול לצאת מתחת לרגליהם "להיותאולאלהיות" (ראה בטור הקודם).

     

    אם כן, כדי לטעון טיעון של טעם מספיק הסתברותי, יש לוודא גם שמדובר בעצם מאד מיוחד, וגם שמספר הניסיונות הרלוונטיים היה נמוך ביחס לייחודיות (האנטרופיה) שלו. בשאלה זו עוסק העיקרון האנתרופי.

     

    העיקרון האנתרופי

    המונח הזה משמש בשתי משמעויות הפוכות. בריאתנים משתמשים בו כדי לטעון שההתאמה של העולם לצרכי האדם מעידה על יד מכוונת. האתיאיסטים מכנים באותו שם עצמו את הערעור על הטיעון הבריאתני. הם טוענים שאם לא היתה התאמה כזאת אז פשוט לא היינו כאן. יכולתנו להתפעל מה'נס' הזה מבוססת על התרחשותו.

     

    אם נחזור לטיעון הפיסיקו-תיאולוגי שמחוץ לחוקים, הוא מבוסס על כך שמערכת של ארבעה חוקי פיסיקה יסודיים עם ערכים מדוייקים ומתואמים של קבועי הפיסיקה (שסטיה קטנה בערכו של כל אחד מהם היתה מונעת את קיומן של הכימיה והביולוגיה, ולכן גם חיים ואבולוציה. זה מה שקרוי fine tuning). זהו הניסוח האנתרופי הבריאתני. הערעור האתיאיסטי טוען שהיא הנותנת: העובדה שאנחנו כאן אפשרית רק בגלל שקרה המקרה ה'מופלא' הזה.

     

    על אף שלא מעט כותבים מציגים את העיקרון האנתרופי האתיאיסטי בניסוח הזה, ברור שהוא לא מחזיק מים. הוקינג מתאר אדם שעומד מול כיתת יורים מיומנים שכולם מפספסים את ראשו והוא נשאר בחיים. הוא טוען שאל לניצול להתפלא על כך, שכן לולא הם היו מפספסים הוא פשוט לא היה כאן.

     

    לפי העיקרון המשעשע הזה כל דבר מוזר שבזכותו ניצלנו כלל אינו אמור להפתיע כי בלעדיו לא היינו כאן. לעומת זאת, אירוע מפתיע שקורה לזולתנו אכן מעורר פליאה, שכן היינו קיימים גם בלעדיו.

     

    זוהי כמובן איוולת. מה שמתכוונים המערערים האינטליגנטיים יותר לומר הוא שהיו המון ניסיונות להיווצרות של עולם עם מערכות חוקים שונות, ואחד מהם הוא עולמנו. אנחנו כמובן קיימים בעולם המסויים הזה, מפני שרק הוא מתאים לקיום בני אדם.

     

    לחילופין, היו המון הוצאות להורג שבהם הכיתה הזו לא פספסה, ומספר הניסיונות הוא מסדר גודל של אחד חלקי הסיכוי שכולם יפספסו. כעת מי שניצל באמת לא אמור להתפלא על כך.

     

    אבל אם זהו הניסוח המלא של העיקרון האנתרופי האתיאיסטי, אזי בעצם מדובר בטענה לא משמעותית. כדי לפתור את בעיית הטעם המספיק ההסתברותי, די היה לנו בהנחה השנייה, כלומר בטענה שהיו המון ניסיונות קודמים שנכשלו, ולכן אין פלא שאחד מהם הצליח. מה מוסיפה האמירה שלולא ההצלחה לא היינו כאן? כנראה את ההסבר מדוע אנחנו נמצאים דווקא על הניסיון המוצלח. אבל זה מובן מאליו, ולא בכך הויכוח.

     

    מסיבה התה האתיאיסטית

    ההנחה שהיו אינספור ניסיונות קודמים של יקומים עם חוקי פיסיקה אחרים, היא הנחה בעייתית מאד. לפי הצעה זו, אמורים להתקיים אינספור יקומים שונים משלנו (שהרי מספר מערכות החוקים האפשריות הוא אינסופי), שבכל אחד מהן שוררים חוקי פיסיקה אחרים.

     

    אף אחד מאיתנו לא ראה אותם, וכנראה גם לא יוכל לראות אותם. אם כן, זה ממש קנקן התה השמיימי של ראסל (ראה בטור הרביעי), אך הפעם הוא מסובב את כוכבו של האתיאיסט.

     

    גם מי שיראה את שברי העציץ חוזרים ומורכבים לעציץ שלם, או את הצלתו הפלאית של הנדון למוות, יאמר שכנראה היו אינספור ניסיונות שכשלו (אף שלא ידוע לנו על אף אחד כזה), ואנחנו צופים בזה שהצליח.

     

    האתיאיסט מייצר אינספור יקומים (או סיטואציות) שונים ומשונים, שבכל אחד שוררים חוקי פיסיקה אחרים, וכנראה נוצרים בהם יצורים שונים ומשונים (שדים ופיות, או אולי אלוהימים), שהם תוצרים (אבולוציוניים?) של חוקי הטבע ההם.

     

    מה שמייחד את כולם הוא שאף אחד לא ראה אותם, אבל מסיבה מובנת מאליה: לא ניתן לצפות בהם (הם שקופים). קנקני התה שמונחים על השולחן האתיאיסטי מאפשרים לערוך את מסיבת התה של הכובען המטורף של לואיס קרול. זוהי האלטרנטיבה ה'רציונלית' וה'חסכונית' לאמונה באלוקים.

    מסיבת התה של הכובען המטורף
    מסיבת התה של הכובען המטורף
     

    מה מיוחד בעולם שלנו?

    הערעור הבא בסדרה הוא הטענה ששום דבר לא מיוחד במערכת חוקי הפיסיקה שלנו. הם אמנם יוצרים כימיה ומאפשרים ביולוגיה, אבל כל מערכת חוקים תיצור דברים כלשהם. הטענה היא שבתוך כל מערכת חוקים ייווצרו יצורים כלשהם, שאולי יהיו שונים מאד מאיתנו, אבל אין בנו שום דבר מיוחד.

     

    לנו כמובן זה נראה מוכר ומיוחד. כדי לתמוך בטענה הזו, ישנם אפילו ניסיונות מחשב שונים שמראים שממערכות חוקים רבות נוצרים יצורים מורכבים שונים ומשונים.

     

    אך אלו דברי הבל. רוב מוחלט של מערכות החוקים לא ייצרו מאומה. הם יישארו לרבוץ ללא התפתחות ממשית. ניסיונות המחשב הללו דומים לניסוי אותו תיארתי לגבי "להיותאולאלהיות". כולם מבוססים על מערכות חוקים מאד מיוחדות (שמאפשרות הרכבות והתפתחות). אבל אלו רק שבר מזערי מתוך כלל מערכות החוקים האפשריות.

     

    כדי להדגים זאת מעשית (אנחנו הרי אוהבים עובדות, לא ספקולציות), נעשה ניסוי פשוט. נתבונן בתוך היקום שלנו, שבו שוררים חוקי פיסיקה ידידותיים להיווצרות חיים (כימיה וביולוגיה): על כמה מהכוכבים המוכרים לנו (ויש כבר לא מעט כאלה) מצאנו שהתפתחו יצורים, מכל סוג שתרצו, ברמת מורכבות דומה לחיים ביולוגיים (ואני אפילו לא מדבר על תודעה, חשיבה, רצון וכדו')?

     

    ככל הידוע לי, התשובה היא: 1 בדיוק. הרי לנו סטטיסטיקה לא ממצה אך כזו שמצויה בהישג יד, שמצביעה על הסיכוי להיווצרות ספונטנית של יצורים כלשהם בתנאי סביבה אקראיים.

     

    סיכום

    לצערי לא הספקתי לעסוק באקראיות ובקוונטים, ובודאי לא במעבר מהאלוקים הפילוסופי לאלוקים הדתי. המערכת חשבה שבכל זאת כדאי לעשות פסק זמן בשלב זה, ואולי להמשיך בעתיד. על כן זהו הטור האחרון בסדרה זו, ולכן אסכם בקצרה את מה שעלה בידינו. 

     

    מהכותרת לסדרה תוכלו להבין שמטרתי לא היתה להראות שיש אלוקים, אלא שהאמונה באלוקים נגזרת מעקרונות החשיבה הרציונלית (התער של אוקאם, המתודה והממצאים המדעיים, סיבתיות וטעם מספיק). הקורא מוזמן לבדוק האם זה הושג.

     

    ניתן לבדוק זאת בשתי רמות: א. האם הבסיס למסקנות שלי הוא אכן רציונלי (גם אם לא הכרחי, וגם אם ניתן להתווכח עליו), או שמא יש כאן מיסטיקה? ב. האם הבסיס הזה הוא נגזרת הכרחית מחשיבה רציונלית (ואז גם לא ייתכן אתיאיזם רציונלי).

     

    כרקע, אזכיר שהראיתי שתפיסות אתיאיסטיות מצריכות להגיע לויתור על עקרון הסיבתיות/הטעם המספיק, או להמצאת יקומים ויצורים בלתי נצפים, או לראיית חוקי הטבע כסיבת עצמם (כלומר כשייכים ללוגיקה במקום לפיסיקה) וכדו'.

     

    מעבר לכך שהאמונה באלוקים נגזרת מעקרונות החשיבה הרציונלית, ניתן להראות שהיא גם מהווה תנאי לחשיבה רציונלית (בלעדיה אין צידוק לרציונליות עצמה). כמו כן, ניתן להראות שהיא מהווה תנאי הכרחי לאתיקה עקבית (אין זה אומר שהאתיאיסט הוא לא מוסרי, אלא שהאתיקה שלו אינה עקבית). אולי בהמשך אכתוב גם על נושאים אלו (ראו הוזהרתם!).

     

    ולסיום, בהחלט נהניתי מהמסע, ואני מודה לכל מי שעקב והגיב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האם אמונה באלוהים רציונלית? חלק ו'"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים