רב פעלים: דרכו של הרב הלפרין מהזירה לישיבה
בגיל 7, בוינה של לפני השואה, הוא חטף סטירה מגוי ונשבע שיותר לו זה לא יקרה. בגיל 50, אחרי שהיה אלוף העולם בהיאבקות, הוא החליט לעזוב את הכל ולהקדיש את חייו לתורה. בני משפחתו של הרב הלפרין מרכיבים את הפאזל של חייו
בימים האחרונים מתמלא ביתו של הרב רפאל הלפרין ז"ל במבקרים רבים, שבאים לנחם את האבלים. כמו בכל "שבעה", גם הפעם מביאים עמם האורחים סיפורים, פיסות חיים ואנקדוטות ממפגשים שהיו להם עם המנוח - וכשמדובר באדם עם סיפור חיים עשיר כל-כך, אין זה פשוט להרכיב את הפאזל של 87 שנות חייו.
עוד בערוץ היהדות:
השינוי המהותי בחייו של הרב הלפרין החל בגיל 20, אחרי שנישא לאשתו הראשונה ציפורה, כשהחליט לטוס לארצות הברית ללמוד את רזי ההיאבקות. זה היה צעד חריג, אבל שורשיו נטועים שנים אחורה בזמן.
ההחלטה להפוך לשרירן החלה "להתבשל" אצל הלפרין כבר בהיותו ילד בווינה של לפני השואה. בנו, דוד, סיפר ל-ynet: "בהיותו בן 7 הוא נשאל ברחוב על-ידי גוי האם הוא יהודי. כשאבי השיב בחיוב, קרא לו אותו גוי 'יהודי מלוכלך', והנחית לו סטירה על פניו. אז נשבע אבא שלעולם גוי לא יכה אותו יותר". ההחלטה לעסוק דווקא בהיאבקות קיבלה כיוון ברור כשבגיל הנעורים, כשכבר גר בישראל, מצא ברחוב יפו בירושלים מגזין מיוחד שעסק בשרירנים.
הנסיעה לארצות הברית, כך מספרים במשפחת הלפרין המורחבת, נעשתה רק לאחר התייצעות עם "גדול הדור" של התקופה ההיא - החזון איש. "הוא לא היה חרדי רגיל, ונולד למשפחה של 'בעלי בתים'", סיפר אחד מבני משפחת הלפרין, "מדובר בחרדים שהיו מעורים בחיי החילונים, ועשו איתם עסקים. מבחינתו, העיסוק בספורט לא עמד בסתירה לדת. בגלל הקשר שהיה לו עם החזון איש, בעיקר הודות לייחוס של משפחתו, שתרמה רבות למנהיג החרדי, הוא שאל אותו אם הוא יכול ללכת לספורט, וזה ענה לו שאם זה יגרום לקידוש השם - שיצליח, ושייתן לכוח המוביל להוליך אותו בחיים".
לדברי הבן, יעקב הלפרין, בשל כך הדגיש אביו בכל קרבות חייו את העם היהודי, ואת סמל מגן דוד. "הוא מעולם לא היה חילוני ותמיד נשאר דתי", הוא אומר. "בקרב שהיה לו במדיסון סקוור גרדן בניו-יורק הוא נשאל כיצד הוא אוכל שם, הרי האוכל לא-כשר, והוא השיב להם שהוא הביא גפילטע פיש מישראל".
אל עולם התורה
במשך עשרות שנים עסק הלפרין בעולם הגוף, השרירים וההיאבקות - ואף הוכתר פעמיים כאלוף העולם במסגרת שבה התחרה, אבל ביקור במזרח הרחוק שינה שוב את חייו - בחזרה אל העולם החרדי ה"סטנדרטי", מול הסטנדר והגמרא. בתחילת שנות ה-70, קצת לפני גיל 50, ביקר הלפרין במנזר הודי וראה שם נזיר שיושב במקום, לא זז ולא מבחין בו כשהוא נכנס.
דוד הלפרין: "לאחר מספר דקות של מחשבה, אבא הבין שהנזיר הזה מרוכז כל-כולו בעבודת האלילים שלו. באותם רגעים הוא אמר לעצמו 'אם הנזיר הזה כל-כך מרוכז בעבודת האלילים שלו, כיצד אני, שיש לי את תורת אלוקים, לא מקדיש את עיתותי לתורה'". לדברי הבן, אביו החליט לחזור ארצה, מכר את כל עסקיו והחל לשבת וללמוד תורה.
הבן דוד מספר שאביו שקע באוהלה של תורה, והקדיש לפחות 12 שעות ביממה ללימוד תורה. "אבא עשה דברים בכל הכוח, ומאז כמעט שלא ראו אותו מחוץ לבית המדרש", הוא אומר. "בתור ילד ניגשתי אליו פעם וקראתי לו 'אבא', אבל הוא אפילו לא שמע אותי. רק כשדפקתי עליו, הוא הבחין בי".
הבן יעקב מבהיר כי השינויים בחייו של אביו היו תוצאה של חשבון נפש, וללא חרטות. "מרגע לרגע חייו השתנו", הוא מתאר, "מאיש עסקים הוא הפך ללמדן. הוא מכר הכל, אבל מעולם לא התחרט על הימים שבהם התאמן והשקיע בפיתוח הגוף, כי מבחינתו זו הייתה הדרך והשביל להישגים התורניים שלו. הוא אמר לנו שאם לא היה מתאמן לא היה יכול לשבת ללמוד, ולהגיע להישגים שהגיע אליהם, הכרוכים בריכוז נפשי עמוק ועיון בתורה. בלי זה, זה לא היה אפשרי, והוא ראה בזה כלי".
בלי הצגות
למרות שהיה שקוע בעולם התורה, הלפרין נותר נאמן לאמת שלו. גם כשהגיע לפגישות עם בכירי הרבנים החרדים, לא פעל לפי "כללי הטקס"
הנהוגים. הבן יעקב: "הוא היה יכול ללכת לרב שמואל וואזנר, 'פוסק הדור החסידי', עם סוודר צבעוני ולא ללבוש כובע וחליפה. כשאמרתי לו 'אבא תבוא עם כובע' הוא אמר לי 'מה, אני צריך לעשות הצגות?'
"גם לקראת סוף ימיו, כאשר חלק מהרבנים החרדים יצאו נגד ספר תורני שכתב, וכינו חלק מהתוכן כ'דברי כפירה', הוא אפילו לא הלך לנסות לשכנע אותם לשנות את דעתם. תגובתו הייתה כי כל אחד נותן את הפרשנות שלו, והוסיף כי מדובר ביד השם, שבסופו של דבר הביאה לפרסום גדול יותר של הספר".
לפנייה לכתב/ת 
