פגע וברח: איבוד עשתונות או עיוות מוסרי?
זלזול בקודים המוסריים או בפחד שגובר על שיקול הדעת? פסיכולוגים ומומחה למשפט תעבורתי מנסים להסביר מה עובר בראש לנהגים שמפקירים פצועים: "הנהג צריך להישאר, אפילו כדי לעשות הנשמה, אבל לרוב הוא בקושי נושם בעצמו"
תאונת הפגע וברח שאירעה במהלך סוף השבוע האחרון, בה נהרגה לי זיתוני , מצטרפת לשורה של מקרים דומים בשנים האחרונות. אחד כזה התרחש בבוקר חורפי בפברואר 2003, בשעה 5:00 לפנות בוקר, כשאורן אשר, אז צעיר בשנות ה-20 לחייו, פגע עם רכבו בשרה שוורץ בת ה-52 בזמן שזו חצתה את הכביש ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק. אשר ברח מהמקום ושוורץ מתה מפצעיה.
תאונת הפגע וברח בת"א - כותרות אחרונות:
- אמה של זיתוני ספדה: "חסרי לב במכונת הרג"
- בעל הרכב הבטיח למשטרה לשוב לארץ מפריז
- משפחת זיתוני: לי נותרה על הכביש, כאילו היתה חפץ
לאחר שנלכד טען אשר בחקירתו כי פגע באשה כאשר נסע באור ירוק והיא קפצה לכביש. בידי הפרקליטות לא היו שום ראיות שיסתרו את טענתו, ואלמלא ברח מהזירה, לא היה עומד לדין. אולם מאחר שעזב את המקום הוא הועמד לדין והורשע בהפקרה, בניסיון להשמדת ראיה ובשיבוש מהלכי משפט, ונידון לשנתיים בכלא.
"אשר ברח כי פחד ממאסר, ובגלל שברח מצא עצמו במאסר. זה מעגל קסמים", מסביר היום (ראשון) עו"ד אילון אורון, מומחה למשפט תעבורתי, שייצג במהלך השנים את אשר ונהגים אחרים שהיו מעורבים בתאונות פגע וברח.
מה עובר בראשו של נהג שנמלט מזירת תאונה בה פגע באדם חף מפשע? האם זהו אינסטינקט שמא דפוס מבית והתנהגות מחושבת? עו"ד אורון טוען כי הסיבה העיקרית היא פחד משתק: "הנהג לא ערוך מחשבתית למקרה ומיד הוא בורח, לעיתים על מנת להתעשת. לראיה, יש לא מעט מקרים של נהגים שהסגירו את עצמם לאחר חצי שעה בלבד. אדם מן היישוב פשוט מאבד עשתונות. נכון שהנהג צריך להישאר במקום, אפילו כדי לעשות הנשמה, הבעיה שלרוב הוא בקושי נושם בעצמו ולעיתים זה מביא לבריחה.
"צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולראות מי הנהג: האם הוא פושע או רק מישהו שאיבד את העשתונות? במקרה של התאונה בה נהרגה לי זיתוני נראה שזה עניין אחר, כי החשוד כנראה השתולל עוד קודם, פגע בזיתוני ומיהר לברוח עם המשפחה לחו"ל. זה מצביעה לכאורה על שליטה".
עוד כותרות בערוץ החדשות :
- "נוותר על חברות באו"ם, אם האיחוד יכיר בפלסטין"
- הלך לעולמו מוחמד בסיוני, שגריר מצרים בעבר
- רוכב קורקינט נהרג מפגיעת משאית בתל-אביב
"זה שילוב בין אסון ואשמה"
מנגד, ד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי מומחה, טוען כי בין הנהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים וברחו מהזירה, יש שסובלים מעיוות של הקודים המוסריים והאתיים שיש לאדם כלפי זולתו, והם מלווים בהתנהגות חסרת גבולות. ד"ר נבון, מדריך מורשה להיפנוזה, מוסיף כי הנהג הבורח חש חוסר אחריות כלפי הנפגע אם איש לא ראה את המעשה: "האנשים שפוגעים נוטים לברוח יותר במקרים שהתרחשו בשעת בוקר מוקדמת או לילה מאוחרת, בה הם מניחים שאיש לא ראה אותם. המוח משדר במהירות: איש לא רואה אותי, אנצל את העובדה ואברח".
יואל ורדי, פסיכולוג קליני שמנהל את שירות מטיב במרכז הישראלי לטיפול בפסיכו טראומה, טוען שמדובר בתופעה שהגורמים לה מגוונים, אך הבולט ביניהם הוא דפוס של חוסר התמודדות: "קורה להם משהו מפתיע ולא מוצלח, אז הם בורחים אוטומטית. בשל חומרת העניין הם נכנסים לפחד ומגיבים אינסטינקטיבית. זה שילוב בין אסון ואשמה, וככל שעוצמת הפגיעה חזקה יותר,כך עוצמת התגובה.
"יכול מאוד להיות שגם אדם מהישוב יברח מיד לאחר תאונה, אבל יש כאלה שלא מסגירים עצמם גם לאחר כמה ימים, והם כבר אינם סובלים מאימפקט ראשוני של פחד. אלה אנשים שמחליטים שהם לא רוצים לקחת אחריות וזה ראוי לגינוי וענישה חמורה עוד יותר".
לפנייה לכתב/ת 
