תביעה: חזרו מחו"ל ונזרקו מהדירה השכורה

שוכרים שעברו להתגורר למשך כמה חודשים בחו"ל השכירו את הדירה בשכירות משנה, אך כששבו לארץ סירבו בעלי הדירה לאפשר להם לחזור לדירה. 

לפסקי דין נוספים בנושא השכרת ומכירת דירות :

• תביעה: בבית גרו טרמיטים - המוכר "שכח" לספר
• השוכרים הזניחו את הגינה - ויפצו את בעל הבית
• זמן זה כסף: מה הפיצוי על דירה שלא מפונה?
  

התובעים שכרו דירה לתקופה של 12 חודשים בתמורה לדמי שכירות חודשיים של 2,800 שקל, ולאחר מכן הוארך חוזה השכירות לשנה נוספת. הם טענו כי מכיוון שהתובע נאלץ לנסוע לתקופות מסוימות לחו"ל לרגל עבודתו, ניתנה להם זכות להשכיר את הדירה לשוכרי משנה, והם אכן חתמו על הסכם שכירות משנה לתקופה של חצי שנה בה שהו בחו"ל.

לטענתם בעל הדירה סילק את שוכרי המשנה מהמושכר, תוך ששילם להם 4,650 שקלם ודרש מהם להשיב לו סכום זה. על מנת לשמור על זכותם לפי הסכם השכירות, הם מצאו שוכרים חלופיים מהם גבו בעלי הדירה 2,600 שקל לחודש, כשעבור חודש אחד, גבו בעלי הדירה דמי שכירות כפולים גם מהם.

לדברי התובעים, כאשר הם חזרו לארץ סירבו בעלי הדירה לבקשתם לשוב לדירה ולפיכך נאלצו לאחסן את מיטלטליהם במכולה וכן לשכור חדר בבית מלון. בנוסף הם טענו, כי בעל הדירה העביר את הריהוט והמיטלטלין השייכים להם ושהיו מאוחסנים בחדר בדירה אל מחסן. בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בקריית שמונה, דרשו השוכרים פיצוי של 30 אלף שקל בגין הנזקים שנגרמו להם, הכולל בין היתר מעל 25 אלף שקל עבור שהייתם במלון.

בעלי הדירה טענו מצידם, כי הסכימו להשכרה לשוכרי משנה רק במצב בו התובעים יעזבו את הדירה ולא באופן זמני ולתקופות מוגבלות. לטענתם, דיירי המשנה גרמו לרעש ולנזקים לדירה, ולכן הם נאלצו לפנותם תוך פיצויים במעל 5,000 שקל. עד טענו, כי התובעת היא שהודיעה להם כי הסכם השכירות מבוטל, ולכן לא יכלו התובעים להמשיך להתגורר בדירה לאחר שובם לארץ.

בתביעה נגדית שהגישו נגד השוכרים, דרשו בעלי הדירה פיצוי בין היתר בגין השכרת הדירה בזמן שהיית השוכרים בחו"ל בסכום נמוך מזה ששילמו התובעים, פיצוי של 13,108 שקל בגין נזקים שנגרמו לדירה ע"י שוכרי המשנה, עלות העברת חפצי התובעים למחסן בסכום של 1,200 שקל ועוד.

בעלי הדירה הסכימו לשכירות משנה

השופטת רבקה איזנברג קיבלה את התביעות ההדדיות באופן חלקי בלבד. היא דחתה את טענת בעלי הדירה לפיה לא התירו לשוכרים להשכיר את הדירה בשכירות משנה, לאחר שקבעה כי אמנם הנושא לא סוכם מראש, אולם בעלי הדירה לא התנגדו לכך, ובהתנהגותם שינו למעשה את הקבוע בהסכם השכירות, כך שהם אינם יכולים לטעון כי התובעים הפרו את ההסכם בכך שהשכירו את הדירה לאחרים.

עוד נקבע, כי בעלי הדירה לא הוכיחו כי ההסכם בוטל בעל פה על ידי התובעים, ומשכך היתה לתובעים הזכות להמשיך לשכור את הדירה עם חזרתם ארצה, ומשלא אפשרו זאת בעלי הדירה, הרי שהם אלו שהפרו את ההסכם.

עם זאת, לעניין הפיצוי נקבע כי התובעים לא הוכיחו את נזקיהם. כך, לא הוכיחו את עלות אחסון המיטלטלין, ובנוסף נדחתה דרישתם לפיצוי בגין שהייתם בבית מלון. "המדובר בהוצאה מופרזת אשר לא הוכחה כל הצדקה להוצאתה והתובעים יכלו לשכור דירה חלופית תמורת דמי שכירות", כתבה השופטת. היא קבעה כי התובעים זכאים לפיצוי של 3,000 שקל בלבד בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך שלא יכלו להמשיך להתגורר בדירה. 

עם זאת, נקבע כי בעלי הדירה זכאים לפיצוי של 800 שקל בגין הפרשי דמי השכירות לתקופה של ארבעת חודשי שכירות המשנה, וכן זכאים לקבל חזרה את הסכום שהוציאו לצורך העברת חפצי התובעים למחסן - 1,200 שקל. לפיכך נקבע כי לאחר קיזוז חיוב התובעים, הרי שעל בעלי הדירה לשלם להם 1,000 שקל בלבד, ובנוסף הם חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט של 400 שקל.

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי פסק דין