שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בן ה-11 צופה בפורנו באינטרנט. מה עושים?
    בדקתם את ה"היסטוריה" באינטרנט וגיליתם שהילד הקטן והתמים שלכם צופה בסרטי פורנו? אתם לא לבד. הזמינות של המידע, גיל ההתבגרות שהוקדם והסקרנות מגיעים כבר בגילאים הללו. אלי זוהר ניב מנסה להרגיע ומסבירה איך צריך להגיב

    זוג ההורים שהגיע אליי היה נסער מאוד. לפני כמה שבועות, כך ספרו לי, הם מצאו את בנם צופה בתכנים פורנוגרפיים באינטרנט. בדיקה קצרה ב"היסטוריה" גילתה שזו לא הייתה הפעם הראשונה. "הילד בן 11!", הם התפלצו מולי, "זה נורא מוקדם!".

     

    הכתבות הקודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

     

    השאלה הראשונה שהם שאלו, רגע אחרי שסיימו לשטוח בפניי את המראות בהם צפה בנם, הייתה: "איך מתמודדים עם זה?". "ניסינו לדבר איתו אבל הרגשנו שלנו קשה לדבר על הנושא. מה בדיוק אומרים? הוא לא ממש רצה לשתף פעולה, כולנו היינו די נבוכים וכל העסק לא באמת התקדם. צריך לחסום את האתרים הללו מעכשיו? לעקוב אחריו?", שאלו בקול מודאג.

     

    אין לי ספק שלא מעט הורים הקוראים את הדברים של אותו זוג מהנהנים בראשם להסכמה. הנושא הפך למוכר כמעט בכל בית והוא מטריד היום הורים רבים, המוצאים עצמם תוהים, מובכים ומבולבלים: מה באמת קורה כאן? האם זה הגיוני שחבר'ה בגיל כזה כבר יגלו עניין במין? ואיך אנחנו, ההורים, אמורים להתמודד עם הסוגיה הזאת? הרי בזמנים שלנו ילדים בני 11 עשו דברים אחרים לגמרי.

     

    אז קודם כל, זה נכון. הילדים של היום נמצאים כבר בגיל 10-11, ולפעמים אף מוקדם יותר, בפתחו של גיל ההתבגרות. מחקרים מדברים על השפעות סביבתיות, כמו המזון שאנו אוכלים (המכיל כמויות לא מבוטלות של הורמונים), תרופות שאנו לוקחים, ועלייה ממוצעת במשקל הגוף של ילדים היום לעומת העבר, כגורמים אפשריים לתופעה. כך או כך, אנו רואים היום בנים ובנות סביב גיל 10 המתחילים להתפתח מינית, מתלבשים ומדברים "כמו גדולים", וורבליים ודעתניים מתמיד, וכן, מתחילים גם להתעניין בבני המין השני ובסקס - חלק מרכזי ומהותי מגיל ההתבגרות.

     

    אם נחשוב על זה רגע – זה בכלל לא מפתיע. מעבר לעניין הטבעי המתעורר בשלב הזה, בואו נזכור כי ילדינו חשופים היום להמון מידע ומסרים מיניים (גלויים וסמויים) הזורמים אליהם מכל עבר: פרסומות, שלטי חוצות, עיתונות יומית, סדרות בטלוויזיה. יש הרבה דיבור ועיסוק גלוי ופתוח בנושא, וזה פוגש את כולם - ללא הבדל גיל.

     

    במקביל יש אינטרנט. ים של מידע אינסופי על כל עניין ודבר, ובכללו גם מין,במרחק לחיצת כפתור. בשניות ספורות אתה מוצא את עצמך משוטט בכל מחוז בו תבחר, בין אם הוא הולם את גילך ובין אם לאו. וילדינו אלופים בכל הנוגע לרשת.

     

    פעם זה אכן היה לגמרי אחרת. הידע נשמר אצל זקני הכפר ובספרים. לילדים לא הייתה גישה ישירה לאף אחד מאלו. המבוגרים שלטו ב"מתי, כמה ומה" לספר לילדיהם. לקרוא הם למדו בהדרגה, וכך הם נחשפו למידע של עולם המבוגרים באופן ממודר ומבוקר יותר. אבל היום? הכל חשוף ופרוץ ואנחנו, ההורים, מוטרדים ולא כל כך יודעים מה נכון לעשות.

     

    למה זה מפריע לנו?

    קודם כל, כי זה מביך אותנו. קשה לנו לראות את הילד הזך והטהור שלנו הופך ליצור מיני. אנחנו לא יכולים לראות בילדה שלנו אישה מושכת או בילד שלנו "גבר-גבר". מאוד לא פשוט לנו לראות אותם עסוקים בתכנים האלה או לדמות אותם שוגים בפנטזיות מיניות. עוד מעט יהיה לנו קשה לחבק אותם, שלא לדבר על לנשק, רחמנא לצלן...

     

    ובכלל, הילד שלנו משתנה לנו מול העיניים. מה פתאום ה"בייבי" שלנו, העולל שלנו, מתעסק במין? איך הגענו למצב הזה? הרי רק אתמול הוא הגיע אלינו כל בוקר למיטה לחיבוק, הסתכל עלינו בעיניים מעריצות, ובלי נשיקת לילה טוב לא הסכים ללכת לישון - אז מה פתאום הוא מתעניין במין? אנחנו עדיין לא מוכנים לזה והתחושה היא לא פעם של איבוד שליטה. הנה הוא "עובר פאזה", נודד למחוזות אחרים, ואנחנו כבר לא בטוחים מה מקומנו ותפקידנו.

     

    סוגיה נוספת שמאוד מטרידה אותנו הם המסרים המעוותים שילדינו נחשפים אליהם. סרטים פורנוגרפיים מעבירים מסר ברור: מין נועד לספק צרכים פיזיים (ורצוי בחברת כמה שיותר פרטנרים ובכמה שיותר תנוחות). נקודה. ואיפה הקשר בין בני אדם? האהבה והיחסים? נאדה.

     

    גם היחס לנשים מאוד בעייתי ומשפיל. תפקידן לספק צרכים, הרבה צרכים, וזהו. וכמובן, בואו נזכור שסרטי פורנו הם קודם כל סרטים. המידע העובר בהם לא בדיוק תואם מציאות, לא מבחינת גודל אברי המין המוצגים לראווה, לא מבחינת יכולות הביצוע. בחיים הדברים נראים אחרת וילדים צעירים יכולים בהחלט להסיק מסקנות שגויות שיובילו אותם לתפיסת מציאות מוטעית, הבנת יחסים לקוייה ודימוי עצמי נמוך. ממש בעייתי בגיל בו הם מעצבים את תפיסותיהם וזהותם המינית.

     

    לעתים, בעיקר בתקופות בהם נחשפת עוד פרשה כאובה של אונס קבוצתי או התעללות מינית בתוך המשפחה, הורים חוששים שמא העובדה שילדיהם מגלים עניין במין מעידה על כך שנחשפו לנושא שלא מרצון, שחוו חוויה פולשנית או חלילה התעללות. מתוך המצוקה והבהלה הורים מגיבים בכמה דרכים שכיחות: חלקם פשוט מתעלמים. אם אני לא מדבר על זה - זה לא קיים.

     

    אחרים בולשים ועוקבים - רוצים לגלות מה הילד מסתיר, עורכים חיפוש בחדר שלו, בודקים את ההיסטוריה במחשב וחלקם אף מגדילים לעשות ומתקינים תוכנה החוסמת ערוצים מסוג זה או כזו המדווחת על כל גלישה באתר "חשוד". אך כאן אנחנו פותחים פתח לבעיות מסוג חדש. ילדים שעוקבים אחריהם, שמחטטים להם בחפצים האישיים, מתישהו עולים על זה. "מריחים" את זה. ופה נפתחת חזית בעייתית. אנחנו מכניסים הביתה, למשפחה שלנו, נורמה חדשה, והילד שלנו (כמו גם במקרים אחרים), רואה ולומד. במהרה גם הוא יהפוך להיות חשדן, ילמד להסתיר ולשקר. מחיר כבד מידי עבור כולם.

     

    ואם "עלינו" על הילד שלנו וגילינו (בלשים מוכשרים שכמונו) שהוא "צורך חומר מזיק" - מה עכשיו? מה אנחנו עושים עם זה? לכעוס, לאיים ולהעניש רק יסלים את המצב ויכניס רוחות מלחמה הביתה. לא לשם אנו מכוונים. אז מה כן עושים? כמה המלצות:

     

    1. נתרגל "אמפטיה"

    ניכנס לרגע לנעליים של הילד שלנו: למה הוא עושה את זה? ברור, כי הנושא מעניין, החומר זמין, אז, בעצם, איך לא? הוא עושה משהו מאוד טבעי. הוא בסדר, מתפתח "לפי הספר". ננסה להיזכר בעצמנו בגיל ההתבגרות. עסקנו במין? מן הסתם, כן. מחשבות, פנטזיות, תמונות, גישושים ראשונים. עכשיו תורו.

     

    2. נדבר על זה

    איך? נמצא את העיתוי המתאים ונפתח במשפט קצר וענייני כמו: "ראינו שגלשת לאתר פורנו". נחכה (שותקים, נעימים וסבלניים) לאיזושהי תגובה. כל מה שהוא יגיד לנו חשוב ומקדם: מבוכה, כעס, התחמקות. ואז נקשיב לו בסבלנות מבלי להתערב. ניתן לו במה להשמיע את דבריו. הוא יעשה זאת אם ירגיש שאנחנו קשובים, מתעניינים ואוהדים. בשלב הבא נביע הבנה לסקרנות ולעניין שלו בנושא המין. זה טבעי ומוכר. חשוב שהוא יחוש שאנחנו באמת מבינים לליבו. אז הוא גם יהיה מוכן להקשיב לנו, לאיך שאנחנו רואים את הדברים. זו ההזדמנות שלנו לבדוק איך הוא רואה את המוצג לפניו ולהשמיע את דעתנו בקצרה (זוכרים?), ללא כעס או לחץ. הרעיון הוא להעביר מסר שאפשר לדבר איתנו גם על הנושא הזה.

     

    3. נמצא "ספרות עזר" בנושא

    עזר לנו - כי קל יותר להתחיל שיחה בעקבות קריאה בחומר כתוב; עזר להם - כי יש להם המון שאלות ולעיתים הם מעדיפים לחקור בפרטיות את הנושא האינטימי הזה. כך גם נדע שהם נחשפים למקורות ידע מהימנים ואיכותיים, ויש כאלה לא מעט היום.

     

    4. נחפש הזדמנויות נוספות לדבר על הנושא

    סרט שראינו יחד, כרזת פרסומת המשדרת מיניות, אירוע בנושא המדווח בתקשורת וכו'. משהו שלא קשור ישירות לילד שלנו אך מאוד מעניין ורלוונטי.

    כך זה יהיה גם פחות מלחיץ ומביך לדבר על זה.

     

    5. נתעניין בדעותיו בנושא 

    איך הוא רואה את הדברים? מה אומרים על זה החברים? מה הוא היה עושה במצב דומה לזה בסרט? פתחו את הנושא לכיוונים שונים, כך תוכלו ללמוד איך הראש שלו עובד, מה הוא יודע ומה לא ומה מעניין אותו לדעת.

     

    6. נוציא את המחשב מהחדר לחלל הציבורי

    נעשה זאת למרות ההתנגדות הצפויה. כשהמחשב נמצא במקום בו כל בני המשפחה נמצאים, יש הרבה פחות סיכוי שהילדים שלנו יגלשו לאתרים מזיקים ויכניסו גורמים לא רצויים הביתה (גם דרך צ'טים). אם תהיו נחושים - הילדים יישרו אתכם קו. הדבר נכון כשמדובר בילדים בכלל ובמתבגרים בפרט.

     

    7. נתאמן ב"לשחרר" את הילדים

    הילדים שלנו גדלים, מתפתחים ובונים את מחוזות העתיד שלהם. חלק ממה שקורה ויקרה להם הוא פרטי וסודי. לא הכל נדע, לא על הכל נוכל לפקח, וזה לגיטימי וחשוב. זהו חלק מלהיות בוגר, עצמאי העומד ברשות עצמו. התפקיד שלנו הוא לצייד אותם בכלים טובים, להעביר להם מסר שאנחנו פה בשבילם ולקוות שאכן נהיה להם לכתובת. לא להיבהל - מדובר בתהליך איטי והדרגתי, אבל הוא כבר התחיל.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת מנהלת פורום הורים במכללת הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן 

     




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בן ה-11 צופה בפורנו באינטרנט. מה עושים?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פורנו. זה לא מסוכן לנפש?
    צילום: shutterstock
    אלי זוהר ניב
    צילום: עדי ארד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים