אם לפצועה מהדולפינריום: לשלם המחיר על גלעד
לפי הפלסטינים, מתכנן הפיגוע לפני עשר שנים ישוחרר בעסקת שליט. אירה שפורטוב, שבתה נפצעה אנושות, מקבלת את הגזרה: "הוא ייענש, לא מחכות לו בתולות בגן עדן". גם המחבל מקו 405 ישוחרר, ויהודה משי זהב שהקים את זק"א בעקבות הפיגוע תומך: "נציל ילד, זה כמו תרומת איברים"
הרשימה שפרסמו אתמול (ה') כלי התקשורת הפלסטיניים המקורבים לחמאס, ושבה מופיעים 450 האסירים שישוחררו בחלק הראשון של עסקת שליט, הותירה את משפחותיהם של קורבנות הטרור המומים. פלסטינים שרצחו חיילים בשנות ה-70 וה-80, מפגעים מימי האינתיפאדה הראשונה וארכי-מרצחים ששלחו את מבצעיהם של כמה מהפיגועים המחרידים ביותר של אינתיפאדת אל-אקצה כמו הפיגוע הסבארו, במלון פארק בנתניה ובדולפינריום בתל-אביב, הם רק כמה מהטרוריסטים שיוכלו כנראה לחזור הביתה.
כל הדיווחים על עסקת גלעד שליט - בעמוד מיוחד
- מאחורי הקלעים: כך נתפרה עסקת שליט
- גולדווסר ורגב אצל נועם ואביבה: "כל הזמן איתם"
- גנץ להוריו של שליט: גלעד צפוי לחזור ביום שלישי
- חמאס: בין המשוחררים - המחבל שדרדר אוטובוס
אלונה שפורטוב נפצעה אנושות בפיגוע במועדון הדולפינריום בתל-אביב ביוני 2001. מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בין המוני בני נוער, רצח 21 מהם ופצע עוד עשרות. שפורטוב הייתה הפצועה שנפגעה באורח הקשה ביותר מבין אלה שנשארו בחיים. אתמול, עם פרסום הרשימות הפלסטיניות, נודע כי בין האסירים שישוחררו גם חוסאם בדראן, שנמנה עם מתכנני אותו פיגוע.
אמש סיפרה אמהּ של אלונה, אירה, כי היא חשה חצויה למשמע ההחלטה לשחרר את בדראן במסגרת עסקת שליט. "זה קשה מאוד, אני לא יודעת מה לחשוב", סיפרה ל-ynet, "תמיד האמנתי שצריך היה להרוג אותם ושזה מה שמגיע להם, עונש מוות, אבל בתור אמא אני מבינה גם את אמא של גלעד שליט, היא מחכה לבנה. מצד אחד צריך היה להרוג את כל המחבלים, ומצד שני - צריך להחזיר את גלעד הביתה".
אירה מאמינה שכך או כך, מי שמבצע מעשה נורא כמו אותו פיגוע תופת, מהקשים ביותר שידעה ישראל בימי האינתיפאדה השנייה, מקבל את עונשו, אם לא כעת - אז בהמשך. "לא בתולות בגן עדן ולא חיים טובים, בסוף הם יקבלו את העונש. בתור אמא - כמה שקשה לי לומר זאת - אני חושבת שצריך לשחרר את המחבלים האלה, למרות שמגיע להם גיהנום".
עוד כתבות על עסקת שליט:
- רוחמה רז: צובט בלב, אבל העיקר שגלעד חוזר
- גנץ פגש את הורי שליט במצפה הילה, משעל בקהיר
- חמאס: בין המשוחררים - המחבל שדרדר אוטובוס
- מבקרים בבית משפחת שליט: 'באנו לשמוח איתם'
- ביטחוניסטים בעד העסקה: "לא נחצה קו אדום"
שפורטוב אמנם מאמינה שהדרך הנכונה לשחרר את שליט הייתה להכניס טנקים לעזה "ולא להשאיר אבן על אבן", אבל גם מודה: "כאמא לילדה שנפצעה אנושות ושנמצאת בתהליך שיקום ממושך, אני חושבת שאחרי חמש שנים של ייסורים, הוא צריך לחזור. לכל דבר יש את המחיר שלו, מה אפשר להגיד. ברוסית אומרים 'אלוהים רואה הכול' - אם אדם עשה דברים טובים בחייו, הוא יזכה בגן עדן, ואם פשע - יגיע לגיהינום. אם לא עכשיו, אז בעתיד, אם לא המחבל הזה – ילדיו ומשפחתו. אני מאחלת למחבל שיסבול כל חייו".
לפי הרשימות שפרסמו הפלסטינים, בין המשוחררים יהיה גם עבד אל-האדי גנאיים, שביצע ביולי 1989 את הפיגוע בקו 405 של אגד, פיגוע שבו דרדר את האוטובוס לתהום ו-16 מנוסעיו נהרגו. גנאיים, שהשתייך לג'יהאד האסלאמי, השתלט על האוטובוס שנסע מתל-אביב ירושלים בסמוך לנווה אילן, הסיט את ההגה לעבר התהום, ודרדר אותו לעומק כמה עשרות מטרים. האוטובוס עלה באש, וחלק מנוסעיו נשרפו למוות. בעבר נזכר שחרור גנאיים כאחד המכשולים בדרך להשלמת עסקת שליט.
הזמרת רוחמה רז, שאחותה מרים צרפי נרצחה בפיגוע הזה, סיפרה הערב ל-ynet על התחושות המעורבות למשמע הדיווחים על שחרור גנאיים: "אני מאוד מאוד שמחה שגלעד חוזר, זה דבר הכי משמח והכי מרגש. אני לא אגיד ששחרור המחבל לא עובר בלי צביטה, תחושה לא קלה וכאב, אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת העובדה שגלעד חוזר הביתה, ותמיד עודדתי את זה".
עוד כתבות על עסקת שליט:
הזמרת, שביצעה את השיר "כחכות רחל" לזכר אחותה מרים, סיפרה כי תחושות של עצב ושמחה מהולות יחדיו בעסקה: "צריך לשחרר הרבה מאוד מחבלים בני עוולה, אבל לא היתה שום דרך אחרת. כשראיתי את השמחה במאהל הייתי מאושרת. כשראיתי את הקריאות של משעל הרגשתי צמרמורת וזה עשה לי כל כך רע עד שהחלטתי שאת הקטע הזה אני לא רואה".
יהודה משי זהב: לפחות נציל ילד
גם יהודה משי זהב, שייסד את ארגון זק"א בעקבות הפיגוע בקו 405, נזכר באותו יום נורא ביולי 1989, עת כיהן כקמב"ץ העדה החרדית. משי זהב סייע לחלץ נפגעים מהוואדי. על האפשרות שהמחבל גנאיים ישוחרר הוא שמע עוד לפני החג, וכבר אז הרהר בכך. "מצד אחד אתה רואה מה הרוצחים האלה מסוגלים לעשות ואתה אומר לעצמך שאלה חיות טרף, ואסור לשחרר אותם. מצד שני אני לא יכול לסבול את הוויתור על נפש בישראל, על הפקרתה בידי המחבלים. המחיר הוא כואב, כואב מאוד, אבל צריך לעשות את זה".
הבשורה על שחרורו הצפוי של גנאיים החזירה איתה גם את המראות מאותו היום: סחיבת הפצועים וההרוגים מהוואדי, ילדים שהוטחו בטרסות בזמן הידרדרות האוטובוס בוואדי, ומראות שלדו של האוטובוס עולה בלהבות. "הכל היה בלחץ, היה מלא עשן. לא היה לנו אז מושג איך לחלץ, ומתוך הצורך הזה זה קם הארגון, מתוך הבנת היכולת להציל חיי אדם באירועים עם הרבה נפגעים. הרבה שנים עברו מאז, והרבה פיגועים קשים ידענו. היום, אני יכול לומר שבעתות שצריך אותנו אנחנו יודעים לעשות את העבודה נאמנה. ובכל זאת, חשבתי על הדלת המסתובבת. אנחנו נותרים עם הקשיים, המראות והאובדן, והם יושבים כמה שנים וחוזרים לחיק משפחותיהם".
לדברי משי זהב, המחבל גנאיים אינו ככל המחבלים. "הוא היה חלוץ תורת פיגועי ההתאבדות. הוא אמנם לא הצליח לעלות לבורא עולם, אך כן הצליח להרוג 16 אזרחים, נשים וטף, ומאז ידענו עוד פיגועים קשים רבים נוספים שבהם נהרגו מאות
ישראלים. הוא יצא בזול. המציא את השיטה, הרג יהודים, וחוזר כגיבור. ובכל זאת, כאחד שקצת מעורה במה שקורה כאן ובענייני הביטחון, זה לא חדש. כל יום מנסים לפגע בנו מחבלים, ואני לא חושב שתוספת של כמה מאות תשנה את המאזן. הכאב הוא ברמה הלאומית, ברמת הצדק, אבל אני לא חושב שתהיה לכך משמעות ביטחונית מרחיקת לכת בשטח".
למשי זהב יש גם מסר לקורבנות אותו הפיגוע. "הרבה פעמים יוצא לנו להתמודד עם הנושא של תרומת איברים. אתה אומר, הנה, ההוא נפטר, אבל באיברים שלו ניתן להציל נפש אחרת. במחיר הכואב הזה של שחרור המחבלים, אנחנו מצילים ילד אחד. אני לוקח את זה למקום הזה".
לפנייה לכתב/ת 
