אוטובוס אחד, דעה שונה: האם לשחרר המחבל?
בין שמעון מנחם, אמירם גולדין וקובי גבריאלי מחבר גורל אכזר - שלושתם נותרו שכולים בעקבות הפיגוע בקו 361 ולפחות שניים מהם לא ידעו שמתכנן הרצח ישוחרר בעסקת שליט. אך כאן נגמר הדימיון: ביחס למרצחים ושבויים יש להם דעות שונות לגמרי
באוקטובר 2003 נגזרו על מאזן פקהא מג'נין 9 מאסרי עולם מצטברים ועוד 50 שנות מאסר, בגין מעורבותו בשליחת המחבל שפוצץ את עצמו באוטובוס בצומת מירון כשנה קודם לכן. ביום שלישי, עם ביצוע חלקה הראשון של עסקת שליט, ייצא פקהא לחופשי לאחר שריצה 8 מתוך מאות שנות המאסר שנגזרו עליו בבית הדין הצבאי.
גלעד שליט בדרך הביתה - כל הכתבות והפרשנויות בעמוד מיוחד
רבים מבני המשפחות של תשעת ההרוגים באותו פיגוע שמעו רק אמש (יום א') כי מתכנן הפיגוע ישוחרר במסגרת עסקת שליט והביעו בשיחה עם ynet כעס על ההחלטה ועל כך שלא עודכנו בעניין. חלק מבני המשפחות דיברו בגנות שחרור אסירים עם דם על הידיים, בעוד אחרים צידדו בעסקה בפה מלא.
בבוקר 4 באוגוסט 2002 יצא אוטובוס עמוס חיילים בקו 361 מחיפה לצפת. סמוך לשעה 8:45, בעת שעבר בצומת מירון, פוצץ עצמו המחבל המתאבד. 40 בני אדם נפצעו, תשעה כאמור נהרגו. אחת מהם היתה מרלן מנחם, בת 22 במותה. "כל מחבל שמשחררים עם דם על הידיים, זה ביזיון למדינת ישראל וביזיון לראש הממשלה בנימין נתניהו", אומר בזעם שמעון מנחם, תושב ספסופה ואביה של מרלן. "היום נותנים להם לגיטימציה לחטוף עוד חייל בשביל להוציא עוד אלף מהכלא. המדיניות של ישראל ירדה לטימיון".
גלעד שליט - כתבות אחרונות
אביבה שליט: דחיית העסקה תסכן את גלעד
הפרקליטות: "שחרור אסירים - שיקול מדיני" 3 בניה של משיקת הקמפיין באו"ם יישארו בכלא
"נתניהו הבטיח אישית שלא ישחרר מחבלים עם דם הידיים ובכל זאת, בשביל הרייטינג, בשביל הבחירות, בשביל הפוליטיקה, הוא משחרר. זה בושה למדינת ישראל", מוסיף מנחם וחושף זווית אישית נוספת על סיפור חייו: "במקרה, מי שהשתתף בפעולה ללכידת המחבל המשלח מג'נין, היה אח של החתן שלי. הוא סיפר לי שעד שתפסו הייתה סכנת חיים לכולם, כי הם היו תחת אש",
"יש אפשרויות אחרות. יש אסירים אחרים, לא כאלה עם דם על הידיים. למה לא שיחררו את רון ארד עד היום? כדי לא לשחרר אסירים כאלה. אני מרגיש שגלעד הוא כמו הבן שלי, אבל יש מדיניות והיא לא לשחרר אסירים עם דם על הידיים. אנחנו בין הפטיש לסדן. מצד אחד, שום דבר לא יחזיר את הילדים שלנו, אבל מצד שני האסירים האלה יגרמו לעוד מעשי רצח", הוא מסכם.
"משתמשים בעתירה לניגוח פוליטי"
לעומת מנחם, עמדתו של אמירם גולדין, ששכל את בנו עומרי באותו פיגוע, שונה לגמרי. הוא מקבל את עסקת שליט בהבנה ובהסכמה. "צריך היה לשחרר את שליט מזמן. החוסן, הלכידות החברתית ותחושת הסולידריות שלנו חשובים יותר מההשלכות שעשויות להיות בעתיד - עם שחרור האסירים", הוא אומר.
גולדין סבור כי לעונש, שמין הראוי שייגזר על מתכנן פיגוע המוני שכזה, אין כל משמעות בנסיבות הללו. הוא גם לא ידע לומר אם הוא רוצה לראות את רוצח בנו נמק בכלא. "זה לא עניין של רצון או משאלות לב, זה עניין של שיקולים רציונליים ועניין של מצב מדיני, חברתי ולאומי. זה הרבה יותר רחב מרצון של אדם לנקמה. את הנקמה צריך לשים בצד וכמו שאחרי הרצח של עומרי, כשהחלטנו שאנחנו עוסקים בשלום ובקירוב לבבות בין יהודים לערבים, גם בעניין שליט צריך לעשות את אותו הצעד".
גולדין הוא גם מהאבות השכולים שאינם שבעי רצון מעתירתו של ארגון נפגעי פעולות האיבה (אלמגור) לבג"ץ נגד העסקה. "אני לא חושב שיש להם איזשהוא מנדט או מונופול על חיזוי העתיד. השימוש במעמד שלהם – מעמד של אנשים שנפגעו מפעולות טרור – הוא קרדום לחפור בו. אני מסתייג מזה. הם משתמשים בזה לניגוח פוליטי. התחזיות שלהם הן ספקולציות חסרות תוקף. באותה מידה אני יכול לומר שהאסירים המשוחררים יהפכו דווקא לרעי שלום ולא למחבלים".
גם קובי גבריאלי ממצפה עדי לא ידע שרוצח בתו יפעת, הרוגה נוספת מהפיגוע בצומת מירון, צפוי להשתחרר בעסקת שליט.
כשהוא שומע את הבשורה, שטף דיבורו מואט ועצב נכנס לקולו. "לא ידעתי את זה עד עכשיו. זה קשה, אף אחד לא עדכן אותנו, אף אחד לא התקשר, אף אחד לא אמר כלום – לא סופרים אותנו", הוא אומר.
"חד משמעית אסור לשחרר אסירים עם דם על הידיים. אני שמח ששליט חוזר הביתה, שיהיה ברור. אם הייתי במקום ההורים שלו הייתי מתנהג כמוהם, אבל יש עוד דרכים שבהן יכלו לשחרר אותו. בין אם זה פעולה צבאית, לשלול את כל הזכויות של האסירים שלהם או לחטוף את המנהיגים שלהם. כשלנו פה, מה נתנו? פרס לטרור? ואם ירצחו עכשיו עוד 30 איש, זה יהיה שווה את העסקה הזו? אני המום, לא ידעתי על השחרור".
