אז איך ליגת העל שלנו עד עכשיו?
מעניינת, מפתיעה ומרעננת או משעממת, מעצבנת ומאכזבת? דוד בן שימול ונדב צנציפר מתווכחים, מי לדעתכם צודק? טקבקו
מאת: דוד בן שימול ונדב צנציפר
מעניינת, מפתיעה, מרעננת / דוד בן שימול
משהו טוב עובר על ליגת העל העונה. אם בשבת הובקעו 23 שערים ב־6 משחקים והמחזור עדיין לא הסתיים, אז כן - יש לנו ליגה מעניינת.
עוד ב-ynet ספורט:
- צפו בבלגן: אוהדי בית"ר התפרעו מחוץ לאיצטדיון
- ואן פרסי הצדיע במועל יד?
- ומה דעתכם על הבכורה של היקסון בבני השרון?
אחרי 10 מחזורים מתברר כי אין משחקים בטוחים. האלופה מכבי חיפה כבר עם שלושה הפסדים, כשמכבי ת"א והפועל ת"א עם שני הפסדים כל אחת. ואגב, שאפו לקריית־שמונה ואשדוד שחגגו כבר שני ניצחונות על הגדולות.
אחת הסיבות העיקריות לכך שהגדולות מאבדות נקודות בשלב כל כך מוקדם של העונה, נובעת בכלל מליגה אחרת, הליגה האירופית. המשחקים בקצב המהיר והמתיש מול מועדונים גדולים, הטיסות והנסיעות, והצורך להסתגל כל פעם מחדש לסגנון שונה, קשים לכדורגלן הישראלי. אלישע לוי, מוטי איוניר ודרור קשטן צריכים להתמודד עם שחקנים עייפים ונאלצים לשלוף שפנים עמוק מהספסל.
החגיגות, הדרמות, השערים והריבאונדים - התקצירים של ynet ספורט:
- לתקצירי הליגה האנגלית
- לתקצירי הליגה הגרמנית
- לתקצירי הליגה האיטלקית
- לתקצירי ליגת העל
- לתקצירי ליגת לוטו בכדורסל
מכבי חיפה למשל, נפגעה מאוד מהרוטציה שביצע אלישע לוי עקב עייפות השחקנים ונראתה רע. וכשהוא לא שינה, התברר שאותו הרכב שהביס את סטיאווה בוקרשט 0:5 במשחק ענק בליגה האירופית בקריית־אליעזר, היה מותש שלושה ימים לאחר מכן והתפרק מול קריית־שמונה בבית.
ועדיין, עם כל הכבוד לליגה האירופית, שלב הבתים יסתיים בדצמבר (אלא אם חיפה תצליח להמשיך קדימה), ומינואר 2012 יתמקדו 3 הגדולות בליגת העל. תהיו בטוחים שיהיה קשה מאוד לגרד מהן נקודות. אבל עדיין - פתיחת העונה הוכיחה שיש מה לראות גם בלי לחכות לגדולות בפינה, כשנכון לעכשיו נראה כי קריית־שמונה ומכבי נתניה הן היחידות שמסוגלות לסכן את הגדולות גם לתוך השנה הבאה. בינתיים, אנחנו אומרים תודה ונהנים מליגה מלאת עניין והפתעות.
משעממת, מעצבנת, מאכזבת / נדב צנציפר
אתה יושב בשבת בצהריים מול הטלוויזיה ולא מצליח להוריד את העיניים מההצגה בסטמפורד ברידג'. איזו קלאסה של ואן פרסי, איך ארסנל קורעת את צ'לסי בדרבי לונדוני עם שמונה שערים, איזה כדורגל! איזה כיף ליוסי בניון, שנהנה להיות חלק מההצגה, גם אם הפעם רק מהיציע.
ואז אתה צונח חזרה לריאליטי הכואב, לליגת הכאילו שלנו. גם אם ננסה לאמץ בכל זאת את שיטת הקיזוז מהשנתיים האחרונות, ולקזז רק בפרמטר של האיכות, לא נתקרב לשש הליגות הטובות ביבשת. רמת הליגה הישראלית מידרדרת מדי שנה. בקיץ האחרון כל שחקן עם טיפת כישרון יצא לאירופה. מי שרק הצליח לחבר דאבל פס, למסור כדור מדויק, שיריין לעצמו טיסה לאי שם, ביבשת שכבר עמוסה בכ־40 ליגיונרים ממדינה קטנה במזרח התיכון. שכטר, רפאלוב, זהבי, חמד, בן־בסט, ורמוט ואחרים נטשו את הספינה הטובעת והשאירו בור וציבור אוהדים עם מוצר עלוב.
עבור זרים ברמות של רוסו, אוליאנוב, הולמאי ואחרים אנחנו כבר מזמן לא הכתובת, אבל תנו לנו לפחות איזה דה־סילבה, מסיללה, מישהו שיקפיץ את הרמה, ולא בוליאט, אורמוש ואחרים, שבשנה סבירה בכדורגל שלנו לא מגרדים אפילו את הסגל הרחב. מספיק לראות את מכבי חיפה מתחמשת בשחקנים שבעבר היו תולים פוסטרים של המועדון בחדרים, כדי להבין כמה הליגה שלנו משעממת.
ואם זה לא מספיק, תעיפו מבט על האצטדיונים הריקים, משהו כמו 2,500 אוהדים במשחק ממוצע, רייטינג נמוך בטלוויזיה, שירותים עלובים ומחירי כרטיסים שלא תואמים את הצדק החברתי.
יודעים מה? בכל זאת יש לי טיפ למי שעוד רוצה ליהנות מכדורגל כחול-לבן. זה אומנם בתשלום, אבל עולה פחות מכרטיס חייל למשחק בליגה שלנו - פשוט תתחילו לצפות בשגרירים שלנו בחו"ל.
לפנייה לכתב/ת 
