שקט, מפציצים. "ההחלטה החשובה בחיים" ב-81'
ראש המוסד, ראש אמ"ן וסגן שר הביטחון התנגדו, ידין עורר דרמה, אבל גם הפתק מפרס המודאג לא עצר את בגין מתקיפת הכור בעיראק. הדחיות, הדיונים והטלפון של עזר ויצמן לאשת השר - האנשים שהיו שם מספרים איך הכל נוהל הרחק מעין הציבור
הם כבר היו שם, בחדרי החדרים, ברגע בו התקבלה ההחלטה הדרמטית. ב-1981 הפציצה ישראל את הכור שבנה סדאם חוסיין באוסיראק בשבעיראק. השבוע היה מהם מי שמרט שערות, כשהכותרות על האפשרות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן הציתו דיון ציבורי והובילו למאבק כוחות בין בכירי מערכת הביטחון לשעבר להנהגה, ובתוך הממשלה עצמה.
עוד כותרות בנושא איראן:
- אפרים הלוי: איראן? איום קיומי מההקצנה החרדית
- ריק פרי: אתמוך בתקיפה ישראלית באיראן
- מפת הגרעין: כך פרושים המתקנים באיראן
- בגין: הדיון על איראן - הפקרות. יש מעשה נבלה
אז, מספרים השותפים להחלטה הדרמטית ההיא, עד לרגע בו דיווח קול ישראל על ההפצצה, אפילו האשה והילדים מודרו מכל פיסת מידע שעשויה לחשוף את המבצע הדרמטי. "איך זה ייתכן?" הם שואלים את עצמם השבוע, "שהנושא הכמוס ביותר הופך לפתע לשוּק של תגרנים?".
השורה התחתונה דומה - האיום הגרעיני הנשקף אז והיום, אולם ההבדלים בולטים. המרחק, המתווה, פריסת המתקנים הגרעיניים, ואף רוח התקופה: אמצעי המידע השתנו ללא הכר וכך גם המציאות הגיאופוליטית. גם בתחילת שנות ה-80' התחוללה סערה בצמרת תוך חשש מאסון מתקרב, אבל הכל נראה אחר לגמרי. הגה לא נשמע עד ש"מטוסינו שבו בשלום".
"מי שבעד היה נגד ומי שנגד- בעד"
משה ניסים, שר המשפטים וחבר הקבינט בממשלה ה-18, היה שותף להצבעה הדרמטית שאישרה את הפעולה המבצעית בעיראק כבר באוקטובר 1980. מאז ועד הפעולה, ביוני 81', נשמר דבר הפעולה בסוד כמוס, גם כשמאחורי הקלעים התנהל ויכוח דרמטי וסוער בין התומכים בפעולה לבין המתנגדים, שחששו מתוצאותיה ההרסניות האפשריות.
כשכוונותיו האמיתיות של סדאם חוסיין באשר לתכנית הגרעינית התבררה למודיעין הישראלי, ראש הממשלה, מנחם בגין, הכריע בלבו. "בגין אמר שסדאם הוא אדם שאי אפשר לסמוך על שיקול דעתו והוא עלול בלי ספק ביום מן הימים להשתמש בפצצה", נזכר ניסים בשיחה עם ynet. "הוא חזר והדגיש את דאגתו לילדי ישראל ואמר שלא ייתכן שמדינת ישראל, הנפגעת הראשית, העיקרית, היחידה מהסכנה הזו, תיתן לו אפשרות להגיע לפצצה".
הדיונים הסודיים התנהלו בפורומים מצומצמים של ראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון. כשהתגבשה החלטה היא הובאה לדיון בוועדת השרים לענייני ביטחון (הקבינט) ומשם להחלטה באוקטובר 1980 של הממשלה כולה, לתת אור ירוק למבצע חיסול הכור הגרעיני. אבל הדרך להכרעה הייתה מורכבת וטעונה, זרועה מחלוקות עמוקות.
ועדת מומחים שהקים אז בגין בראשות ראש אמ"ן בין 64' ל-72' אהרון יריב, בחנה את ההשלכות האסטרטגיות של התקיפה. מסקנותיה רק הדגישו את מורכבות העניין. הפצצת הכור, העריכה הוועדה, תיצור דעת קהל עוינת ביותר לישראל בשל הסכנה הטמונה בזיהום רדיואקטיבי. הובע חשש כי ישראל תואשם בהפרת קונצנזוס מקובל בעולם שאין תוקפים כורים ובפרט לא כורים פעילים; שהקהילה הבינלאומית תאשים את ישראל בשיבוש תהליך השלום שהחל עם מצרים שנתיים קודם;
"הסיטואציה הייתה מורכבת מכפי שאפשר לדמיין", מגלה שר המשפטים לשעבר. "אנשים שהיית מאמין שיהיו בכל כוחם בעד היו נגד וההיפך. ראש המוסד דאז היה נגד, סגנו היה מאוד בעד, ראש אמ"ן היה בכל כוחו נגד, סגנו היה מאוד בעד. שר הביטחון בגין היה בעד, סגן שר הביטחון ציפורי היה נגד. מפקד חיל האוויר היה בעד, פקודו הבכיר ביותר היה נגד. תראה איזו מחלוקת ואף הגה לא הוציאו! לכולם ניתנה האפשרות לדבר ולהציג את הנימוקים שלהם עד אוקטובר, כולם הרגישו שזו ההחלטה החשובה בחייהם".
"יבואו מטוסים על הכנסת"
מרדכי ציפורי היה אז סגנו של בגין במשרד הביטחון, ובניגוד למנהיג, התנגד לפעולה. "חשבתי שכל זמן שראש המוסד סבור שאפשר לטפל בזה דיסקרטית, אסור לתקוף", נזכר סגן השר לשעבר. "החשש שלי היה שאם נעשה דבר כזה, משום מקום יבואו מטוסים על הכנסת או על דימונה ויבנה. גם לנו יש מתקנים חיוניים ואם הכל הוא הפקר, אז עלינו לדעת שתבוא גם תגובה. המוסד עשה אז דברים בקשר לכור, היו פיצוצים בצרפת, חשבתי שיש עוד סיכוי לסיכול דיסקרטי".
יהושע שגיא, ראש אמ"ן באותם ימים, הוביל אף הוא את ההתנגדות לפעולה לצדו של ראש המוסד. "שני אנשים כביכול היו נגד הביצוע בהפצצה - ראש המוסד ואני, ושנינו הצבנו אלטרנטיבה לבצע את זה לבד בלי אוויר. ההצעה שלנו לא התקבלה ובוצעה פעולה אווירית, אבל דבר לא יצא החוצה".
עמדתו של תא"ל במיל' אבי יערי, אז ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מוכיחה עד כמה חלוקות היו הדעות. בניגוד למפקדו, סבר יערי כי הפעולה הכרחית. "המחלוקת הייתה בעניין האסטרטגי – היו שסברו שנוכל לדחות בפעולה שכזו את הפרויקט בעוד שנים רבות".
יערי היה חבר בוועדה משותפת של הגופים המודיעיניים, בה מעט שותפי הסוד בחנו את המידע שזרם מהגופים השונים ועקבו אחר התפתחות הטיפול בכור ובנייתו, מול מאמצי הסיכול. "בקיץ 1980 הגענו למסקנה שהדרך היחידה לטפל בו היא להשמידו ושהמאמצים לבלום אותו לא הצליחו. שלושה שבועות לפני ישיבת הממשלה אמר לי ראש אמ"ן שסביר להניח שאזומן לישיבה ושאדע כי עמדתו היא שלילית.
"החלטתי לבחון מחדש את החומר, אספתי את צוותי לשלוש ישיבות, סיכמנו שוב את החומר והגענו לאותה המסקנה – התנאים מאפשרים את הפגיעה בכור ודחיית הגרעין העיראקי לזמן רב, כמו גם הערכה שהתגובה במערב ובמזרח התיכון, לא תהיה נוראית כפי שהעריכה ועדת יריב".
"בעלך נהיה גיבור גדול"
אחד המתנגדים הבולטים לתקיפה היה השר יגאל ידין. בישיבה שבה הצביעה הממשלה בעד התקיפה, עורר ידין דרמה כשקם מכיסאו ואמר – "לא אוכל להשלים עם החלטה בלתי אחראית שכזו", והודיע כי יתפטר. "ידין הבין את דרגת הרגישות והסודיות של הנושא, לכן אמר שידחה את התפטרותו ויתפטר כעבור תקופה מסיבה אחרת, כביכול", נזכר תא"ל במיל' יערי. "בגין החליט להמתין עוד ולנסות להשיג קונצנזוס ולשכנע את המתנגדים. באביב ידין כבר תמך".
"יגאל ידין היה המתנגד הכי קיצוני", מוסיף משה ניסים, "לו היה נוהג כמנהגם הפרוע והמופקר של אנשים מהדור הזה כמו מאיר דגן ואחרים, הוא יכול היה לסכל את כל המבצע שאליו התנגד בחירוף נפש. באיזה דיבור קטנצ'יק, ברמז שידלוף החוצה. אבל ידין היה אדם אחראי".
ידין נצר את לשונו, אבל באווירת ביטחון השדה של אותם הימים היו יוצאים מן הכלל. פעמיים נדחה המבצע, מחשש שהמידע דלף החוצה. בפעם הראשונה תוכנן לאפריל, "למחרת הבחירות להסתדרות, בגין היה מרוצה מהתוצאות וזה עשה לו מצב רוח",
המבצע נדחה ל-11 במאי, יום ראשון בערב, "ביום של הבחירות בצרפת. רצינו שזה יהיה בראשון כדי שהצרפתים שעובדים בכור לא יהיו בעבודה וייפגעו", מספר ניסים. בישיבת הממשלה קיבל בגין פתק משמעון פרס, אז ראש האופוזיציה שעודכן חודשים קודם לכן על ידי ראש הממשלה על החלטת התקיפה. בפתק הזהיר פרס את בגין מבידוד עולמי. מנוסח המכתב, הבין בגין שפרס אינו היחיד שיודע.
לספק שהתעורר אצל בגין, התווסף עניין שהעלה השר שמחה ארליך. "הוא סיפר שעזר ויצמן, שהיה שר הביטחון ופרש מהממשלה והתנגד נחרצות למבצע, התקשר אליו בשבת כשלא היה בבית ושוחח עם אשתו", מוסיף ניסים. "בעלך נהיה גיבור גדול פתאום", אמר ויצמן לרעיית ארליך המופתעת, שלא ידעה דבר על המבצע ועל ההחלטה שבה תמך בעלה. גם השר יוסף בורג סיפר שעזר התקשר אליו באותו העניין. "הם עומדים להתקיף מחר, תתנגד!", אמר לבורג, "התחושה הייתה שיותר מדי אנשים יודעים".
מטוסי חיל האוויר כבר עמדו לצאת למבצע, הטייסים היו מוכנים לפעולה. הרמטכ"ל רפאל איתן הגיע לישיבה המכרעת יומיים בלבד לאחר שבנו נהרג בתאונת מטוס, משום חשיבות הרגע. אבל בגין הכריע – הפעולה תידחה שוב.
"דיסקרטיות, גם אחרי"
ב-7 ביוני 1981 יצא לדרך המבצע. השרים שאישרו אותו ידעו על כך רק בדיעבד, כשהמטוסים כבר היו בעיראק. "נקראתי על ידי המזכיר הצבאי לבגין", מספר ניסים, "חשבתי שאני יוצא דופן, שבגין רוצה לפגוש אותי בארבע עיניים ופתאום אני רואה את כולם, את שוסטר והמר ובורג. בגין יצא אחרי 10 דקות מחדרו, בפעם הראשונה בלי ז'קט ובלי עניבה, הבנו שמשהו קורה. 'מטוסינו בדרכם לעיראק', אמר. כעבור 20 דקות הודיע שהמבצע הושלם בהצלחה".
חברי הממשלה סיכמו כי הודעה רשמית תצא מישראל רק לאחר שבעולם ידווחו על הפעולה, לא לפני. "ישבתי בבית עם רדיו פתוח, אשתי וילדיי לא הבינו למה אבל לא סיפרתי. רק חיכיתי לשמוע את הדיווח הרשמי. לא אמרתי אף מילה – לא לאבי שהיה הרב הראשי לישראל, לא לאשתי ולא לילדיי".
מחיר הפטפטת
גיבורי המבצע ב-81' סבורים כי המציאות היום של שיח פומבי בנושא מסכנת את ביטחון המדינה. "את מה שהיינו צריכים לעשות אז שמרנו בחדרי חדרים", אומר ציפורי. "הפטפטת שיש היום בתקשורת בעניין איראן מביאה עלינו הרבה מאוד צרות מיותרות. דברים כאלה צריכים להיות דיסקרטיים כי אחרת זה עולה בחיי אדם. לא חסרים היום טיפשים, גם בצה"ל,
שמקבלים החלטות בנושא שהם לא תמיד מחוכמות".
"אנשים יכולים להתנגד", אומר ניסים. "אבל בשום פנים לא להוציא את זה החוצה. בתקופתנו אף אחד לא חשב שמותר להוציא אבק של הגה מהפה בעניין הזה, גם מי שחשב שזה נורא. אני קורא היום ביקורות על כך שראש הממשלה ושר הביטחון רוצים להפציץ את הכור האיראני בלי לקיים דיון ציבורי. דיון ציבורי על דבר כזה? אם מותר להפציץ או לא? זה בכלל עניין של הציבור להתעסק בו? האם צריך לתת לאחמדינג'אד את הפרוטוקול של כל הדיונים בחינם? אנשים התנהגו בימים האחרונים בצורה מרושעת ושפלה שמסכנת את ביטחון ישראל".
ראש אגף מחקר באמ"ן לשעבר יערי רואה את הדברים מעט אחרת. "צריך להפריד בין אסטרטגיה גרעינית לבין סודות מבצעיים. אסטרטגיה מותר ורצוי לדון דיון ציבורי. בשיא המלחמה הקרה הנושא הגרעיני היה נושא אסטרטגי שעסקו בו בפומבי בספרים ופרסומים וכמו אז כך גם היום.
"אין סיבה שהאסטרטגיה - האם ניתן ליצור לחץ בינלאומי לעכב את תהליך הגרעין? האם ניתן במזרח התיכון לקיים מאזן אימה במקרה שאיראן נעשית גרעינית? האם צריך בצורה זו או אחרת לעשות פעולה שתמנע מאיראן? - לא תידון בציבור. אבל ברגע שעוברים לחלקים האחרים - המבצעיים - גם מבחינת המידע וגם מבחינת הכושר והיחידות, זה דיון שלא היה גם בין המעצמות בפומבי".
רק ראש אמ"ן אז, שגיא, לא מתרגש מאירועי הימים האחרונים. "המסקנה שלי מהימים האחרונים היא שכנראה שאף אחד לא מתכוון לבצע שום דבר כי מי שמדבר לא מבצע".
לפנייה לכתב/ת 
