לשבור את האייפון לקוביות
במוזיאון העיצוב בחולון תוצג החל מיום שישי תערוכת "דיקוד". אחד המוצגים מפרק את העולם הטכנולוגי שלנו לקבוצה של קוביות שקופות המקיימות אינטראקציות פשוטות עם המבקרים: להרים, לנשוף, לדחוף. יוצרת הפרויקט: "זה ההפך ממציאות וירטואלית - מפרקים את החוויה מתוך המחשב ומוציאים אותה לסביבה"
על שולחן ארוך ורחב מונחות עשרים קוביות פלסטיק חלולות. בתוך כל אחת מהן יש מנגנון אלקטרוני-מכני שאפשר לראות דרך הפאות השקופות (מלבד בקוביה האטומה). על כל קוביה כתובות הוראות הפעלה קצרות ולא תמיד בהירות: Hold. Play. Make Wind. Push. מילוי ההוראות יספק לקוביה קלט ויגרום להוציא פלט, לא תמיד צפוי: נקישה. סיבוב. נסיעה. צפצוף. ניפוח בלון. קולות של סופה. פרויקט "קוביות" יוצג החל מיום שישי בתערוכת "דיקוד" במוזיאון העיצוב בחולון.
עוד על אמנות וטכנולוגיה:
"אלה ניסויים קטנים באינטראקציה: איך אנשים יפעילו, מה יהיה מובן ומה לא", אומרת ל-ynet מיכל רינות, ראש המעבדה לאינטרקאציה במכון הטכנולוגי חולון, שיצרה את הפרויקט עם עמיתיה למעבדה ערן גל-אור, שחר גייגר ולוקה אור. "כשאתה עומד מול עשרים אובייקטים כאלה אתה מקבל תחושה של אינטראקציה מפורקת לרכיבים שלה, וגם ליופי ולעניין שיש ברכיבים החשמליים. המטרה היא לא שאנשים יצליחו ללמוד ולהבין מה כל בקר עושה, אבל זה שאתה יכול לראות מה קורה בפנים מייצר אסתטיקה מעניינת, ובשאיפה מסקרן להבין יותר".
מוזיאון העיצוב הביא לארץ את תערוכת "דיקוד – חוויות עיצוב דיגיטלי" ממוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A) בלונדון, וביקש מהמכון הטכנולוגי יצירות מקומיות שיצורפו אליה. במעבדה בדיוק עבדו על רעיון של גל-אור ליצור אובייקטים שקופים שבתוכם מנגנוני אינטראקציה. "רצינו לעשות אבסטרקציה של רעיון האינטראקציה, קלט-פלט", מסבירה רינות. "בדרך כלל האובייקט הוא מה שנותן את המשמעות לאינטראקציה: מזלג אתה נועץ בעוגה ומקבל בחזרה חתיכת עוגה. יש חשיבות לצורה הספציפית של המזלג. פה אנחנו לוקחים את האובייקט ומנרמלים אותו: נהפוך אותו לשקוף, לקוביה, אחד האלמנטים הכי פשוטים שיש".
היוצרים פנו לחברים ומכרים שקשורים למעבדה ולהאקרים והציעו להם להיות "אנשי קוביה", כלומר מי שמתרגמים את הפעולה של הקוביה לתוכנה וחומרה הדרושים. קוד המקור של התוכנות ישוחרר בהמשך לקהילה במודל של קוד פתוח.
המטרה הראשונית של "קוביות" היתה להציג תפקידים של רכיבים שונים, כמו לדים וסוללות, אולם הפניה מהמוזיאון הרחיקה אותו מייעודו החינוכי. רינות: "היו לנו דיונים על 'מוזיאון המדע' מול 'מוזיאון העיצוב'. אם זה היה מוזיאון המדע, היינו עושים מאמץ לפרק את הדברים כדי שיהיו מובנים. כשעשינו את הקוביות, האסתטיקה הובילה אותנו. המטרה היא לא להראות 'זה שריר, זה גיד' וכו', אלא יותר לחגוג איזה מין אסתטיקה של מיחשוב מוחשי, הרעיון שמוציאים את המחשוב לתוך האובייקטים המוחשיים בעולם. זה הפוך ממציאות מדומה, זה להראות איך הטכנולוגיה מתפרקת מהמחשב ויוצאת לסביבה".
בתה הטרייה של רינות, שהגיעה איתה אתמול להכנות האחרונות במוזיאון, תגדל בעולם טכנולוגי שונה מאוד מזה שאמהּ גדלה בו. מי שנולד לעולם של אייפונים ידידותיים, שנענים בשמחה לכל ליטוף קל על מסך המגע, יתקשה להזדהות עם החוויה של מי שהיה עד לפריצתם של המחשבים האישיים, שדרשו מהמשתמשים להתאמץ, לחבר, לנתק, להכניס, להוציא, להתקין, לקנפג ולשדרג, וגם אז לא עבדו חלק. המחשב האישי הצריך, ועדיין מצריך לפעמים, פתיחה וחיטוט בקרביים. את האייפון, שמייצג את הדור החדש של הטכנולוגיה, בכלל לא ניתן לפתוח באמצעים ביתיים, אפילו לא בשביל להחליף סוללה. "הדברים היום ארוזים כל כך", אומרת רינות. "האייפון מכיל המון חיישנים – תאוצה ואור ומגע – והוא נותן כל כך הרבה התנהגויות. זה אחד הדברים שגירו אותנו לפרק את זה".
מנכ"ל אפל המנוח, סטיב ג'ובס, הציע לעולם "לחשוב אחרת" (Think Different). לא פעם הוא דרש מעובדיו שהציגו לו אבטיפוסים של גאדג'טים להחליף רכיבים פנימיים, שהמשתמשים כלל לא אמורים לראות, מטעמים אסתטיים. ודווקא הוא מוכר קופסה שחורה לבנה ויפה שלא מתמסרת לסקרנות הילדותית הטבעית לראות מה יש בפנים ואיך זה עובד. איך פותחים קופסה שלא בנויה להיפתח? חושבים מחוץ לקופסה: שוברים את הקופסה.
