הדוגמניות רזות כמו מקלות; ואיפה ההורים שלהן?
שבוע האופנה בתל אביב מילא את ליבה של ענת לב אדלר בגאווה גדולה. אך עם כל דוגמנית שהידסה על המסלול גדל אצלה אפקט האמא המודאגת, זו שרואה את הרזון הקיצוני ויודעת שמדובר בקורבנות אדם. ולאן נעלמו ההורים של אותן דוגמניות?
לישיבה בשורה הראשונה בתצוגות בשבוע האופנה של תל אביב היה גם תוצר נלווה, שנבע מהרחם: אפקט האמא המודאגת. אני מודה שכעורכת תחום הלייף סטייל במוסף היומי ב"ידיעות אחרונות", התרגשתי עד אחרוני הפייאטים מהשואו המרהיב שנערך במתחם התחנה.אך יחד עם זאת, הישיבה במרחק הבל-פה מהדוגמניות שהתהלכו על המסלול אפשר לי באותה נשימה גם להבחין בעצמותיהן הגרומות והמחודדות מבעד לבדים הצמודים או השקופים מדי. וזה היה כואב. וזה היה אגרוף לבטן. כי הן באמת-באמת רזות, רזות עד כדי כאב, ולא בכדי עלתה לכותרות בימים האחרונים - ורצוי גם שלא תרד משם - סוגיית הדוגמניות והכוכבות שמרעיבות את עצמן עד כדי אובדן צלם אנוש ואשפוז במחלקות להפרעות אכילה.
הטורים האחרונים של ענת בערוץ הורים:
המערכת קורסת ומש' החינוך עסוק בפופוליזם זול
ריטלין לבני 4: 'הילדים הופכים לקורבנות החברה'
מה הן אוכלות? שאלתי בקול רם, לא מצפה אפילו לתשובה, אבל קיבלתי אותה בכל זאת, ישר לפרצוף: "ציפורניים וקרח", חתמה בציניות כואבת קולגה שישבה לצידי, וכמוני, הורידה עיניים לרצפה. לשתינו, אמהות לילדות, היה קשה לשאת את המראות.
שיאכלו משהו!
אני מודעת לעובדה שמדובר בדיסוננס מטורף. מצד אחד אופנה היא תחום מלהיב, שמספק ריגושים, פנטזיות ופרנסה למיליוני אנשים ברחבי העולם. אך מהצד השני – מהלכות מולי קורבנות-האדם הללו, ילדות קטנות ומורעבות, רגליהן כמקלות הליכה ועצמות הלחיים השקועות שלהן מעידות כי זמן רב מדי לא נח חיוך של שובע על העור המתוח אך החיוור מדי.
שיאכלו משהו! רציתי לצעוק. אין לילדות האלה הורים?! אין להן אמא שתגרור אותן בשיערות המגוהצות אל עבר שולחן המטבח, תושיב אותן מול מנה של פסטה ברוטב בולונז ולא תרשה להן לקום עד שלא יגמרו מהצלחת?
עולם הזוהר על הסתעפויותיו הקליידסקופיות יכול להיות מתעתע ככביש חשוך הניבט בגשם סוחף מבעד לזכוכית שקופה. מצד אחד, הזהרורים הללו של פנסי הרחוב ופנסי המכוניות מפיצים רסיסי הבטחות שכולנו כמהים לאסוף, ומאידך חוסר תשומת לב לנפתולי הדרך עלול לרסק אותנו אל האספלט החלקלק. שלא לומר אל המסלול החלק.
נערות רכות בשנים, המהדסות על המסלול המתעתע לאור הזרקורים, אינן יכולות לעשות בעצמן את חישובי הסכנות שבדרך. הן אינן מסוגלות עדיין לכמת ולשכלל את הפלוס מול המינוס. אלה חישובים שעל ההורים לעשות למענן ולהחליט האם שווה להקריב את הבריאות הגופנית, הרגשית והנפשית של ילדותיהן, למען הצורך להתפרנס או לפרנס את התדמית הזוהרת שיצרו לעצמן.
לצערנו, מן הבחינה הזו דוגמנות מסלול היא החולה שברעות, שכן היא דורשת מהעוסקות בה להתאכזר אל משקלן במידה הקיצונית ביותר. דוגמניות קטלוגים וקמפיינים יכולות לאכול בסתר, ולסמוך על להבי הפוטושופ שיחתכו בבשר המדושן מדי (הידעתם שדוגמנית במידותיה המושלמות של בר רפאלי, למשל, נחשבת מלאה מדי מכדי לצעוד על מסלול?! עד כדי כך העולם הזה מטורף). לעומתן, לצועדות על המסלול אין את הפריבילגיה הזו והן נאלצות לנשוך שפתיים ולהמשיך, עד הקוואלי הבא.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן.
