שתף קטע נבחר

יחסים אסורים: "אמא שלי דפקה לי את החיים"

כיצד משפיעה בגידה של הורה על נפשו של הילד, ועל הדרך בה ינהל קשרים רומנטיים בעתיד? גילי בר על טראומת ילדות שמנעה מאורן, גבר יפה תואר בן 31, לייצר אינטימיות ולהתקדם עוד שלב, לעבר הזוגיות הנכספת

הקבוצה התכנסה למפגש הראשון. המסע מתחיל והוא כולל שעתיים של עבודה קבוצתית, פעם בשבוע, במשך 14 שבועות. במעגל אחד יושבים שמונה אנשים: ארבעה גברים וארבע נשים, כשמטרת הקבוצה היא לעשות צעד בדרך לזוגיות. כל אחד הגדיר לעצמו בשיחות המוקדמות "צעד" בדרך שונה, אבל כולם הצטרפו למסע כי יש משהו שחוסם אותם מלהשיג את מטרתם הזוגית.

 

עוד על טיפול בטראומות בערוץ יחסים:

בין הנאה לסבל: מיניות של קורבנות תקיפה

למה הן שתקו ולא התלוננו על התקיפה?

נאנסה בגלל היותה לסבית? אלימות הומופובית

 

החברים מסתכלים סביב, מי בביישנות ומי בסקרנות. הבנות מתעכבות על אורן, גבר נאה במיוחד, בן 31, עובד בתפקיד סודי במשרד ראש הממשלה. נדמה היה שהבנות הסתכלו עליו בפליאה, כאילו שואלות את עצמן: "למה הוא כאן? מה יכולה להיות הבעיה שלו?".

 

 

מתקשה להגיע לאינטימיות

בשיחת ההיכרות בינינו סיפר אורן שאין לו קושי להתחיל עם נשים ושהן מעוניינות, אבל הוא לא מצליח לעבור הלאה, להפוך את ההיכרות לאינטימיות. "האמת הכואבת היא שאני בתול", אמר במבוכה. "מה קורה כשהקשר מתקדם הלאה, אתה לא מנסה?" שאלתי. "כן", הוא ענה. "אני רוצה לנסות, אבל מרגיש שמשהו חונק אותי. אני לא מסוגל לגעת".

 

אורן סיפר שגדל בבית נורמאלי, בן בכור הגדול מאחותו בשמונה שנים. אמו הייתה אמנית ואביו עבד בשירות המדינה והיה רוב הזמן בחו"ל. "אני זוכר שאבא נעדר לחודשים ארוכים", סיפר. קבענו שהמטרה של אורן לתהליך הקבוצתי תהיה לנסות ולהבין ממה נובע המחנק, מה הסיבה שיוצרת עבורו את הקושי הזה, להגיע לאינטימיות.

 

במפגשים הראשונים עסקנו בהיכרות, בניית אמון בין חברי הקבוצה והגברת תחושת הביטחון והשייכות. לאט-לאט נפתחו החברים, וכל אחד הביא את הסיפור שלו. כשהגיע תורו של אורן לספר על עצמו, הוא אמר בקצרה שמעולם לא היה לו קשר אינטימי עם בת זוג. הקבוצה התקשתה להאמין. אחת המשתתפות אמרה לאורן: "אתה האחרון שציפיתי לשמוע ממנו כזה דבר, לא חשבתי שזה הקושי שלך".

 

הפכתי לגבר בבית

החברים ביקשו מאורן לספר יותר. אורן שיתף וסיפר שאביו נעדר לתקופות ארוכות, ובזמן הזה, מאחר שהיה הבכור, ועל פי בקשת אביו, הוא היה "הגבר בבית". הוא סיפר שהייתה לו מערכת יחסים מאוד קרובה ומיוחדת עם אמו, בתקופות שבהן אבא לא היה. הוא נהג ללכת לישון עם אמו. "עד איזה גיל?" שאל אחד הבנים. "אני חושב שעד גיל 13-14, אז אבא הפסיק לנסוע וחזר לישון בבית", השיב לו אורן.

 

"מה היה כל כך מיוחד בקשר עם אמא?" שאלה אחת הבנות, ואורן השיב: "היינו עושים הרבה דברים ביחד. רואים סרטים, מתקלחים. לא היו לי חברים כי אחרי בית ספר אמא ואני היינו יחד. אחותי נולדה כשהייתי בן שמונה והייתה ילדה שקטה שהייתה עסוקה בעצמה, ולא הפריעה לאמא ולי".

 

דממה מעיקה ליוותה את דבריו של אורן. הקבוצה שתקה. לבסוף מיכל הסתכלה על אורן ושאלה: "היה איזשהו מגע מיני בין אמא שלך ובינך?". אורן נראה כמתעורר מחלום, ומלמל: "מה שאלת? מה שאלת? אני לא יודע, אני לא יודע". המפגש הגיע לסיום וחברי הקבוצה התפזרו בשקט מופתי.

 

ריצ'רד גרטנר כתב ש"ילד שחווה בגידה חמורה במערכת יחסים עם הורה, מצפה תכופות לבגידה דומה בכל מערכות היחסים. יכולתו ליצור התקשרויות נפגמת באופן חמור. הוא מפחד שמא היקרים לו יבגדו בו בעתיד. דרך שכיחה להדוף את החרדה היא להותיר את הקשרים מרוחקים, רשמיים ונטולי רגש".

 

למפגש הבא הגעתי דרוך ועם קצת חששות. אורן הגיע אחרי שכולם כבר ישבו, והתחיל מיד לדבר. "בעקבות הפגישה הקודמת, עברתי שבוע לא פשוט. היו לי הרבה מחשבות וחלומות, נזכרתי בדברים שהרבה מאוד שנים לא חשבתי עליהם. ככל שחשבתי יותר, כך הופיעו עוד פרטים וקטעים. חלקם מבולבלים, חלקם יותר ברורים. נראה לי שבעקבות העדרו של אבי, אני הייתי הגבר בחייה של אמי".

 

"היא הייתה אישה צעירה ואני זוכר שהיה שלב שבו החיבוק והמגע שהיה בינינו הפך להיות משהו אחר, משהו שהוציא ממנה את האישה שהיא. כבר לא הייתה שם אמא. אני לא זוכר האם זה התחיל כשהייתי בן חמש או שש, אבל הלילה היה רק של אמא ושלי. היא קראה לי 'הגבר שלי', ואני זוכר שהיא הייתה גורמת לי להרגיש נעים. אני חושב שזה מה שדפק לי את החיים. אמא שלי דפקה לי אותם".

 

הקבוצה שתקה, מתקשה למצוא את המילים הנכונות. "מה שאתה מתאר הוא מאוד קשה, ואתה מאוד אמיץ בכך שאתה מספר את הסיפור שלך", אמרתי לבסוף, והוספתי: "איך אתה מרגיש עכשיו?". אורן שתק תחילה ואחר השיב: "אני מרגיש בושה, אשמה. לא רציתי לבוא לכאן היום. יש בי תחושה של כעס גדול וזעם, אבל יחד עם זה גם הקלה גדולה, כאילו ירד ממני משא מאוד כבד", אמר.

 

נזכרתי בדבריו של גרטנר על כך שילדים חשים שהם אחראים להתעללות המינית שעברו. לדידו, תחושה זו נובעת מכמה מקורות, כאשר האחריות לגורלך היא אחד האידיאלים המאפיינים את המגדר הגברי. בנים מרבים גם לייחס את ההתעללות בהם למסר שהם עצמם שידרו, שהבהיר שהם מעוניינים בקשר מיני עם התוקף. תחושה זו יכולה להתעצם כאשר התוקף אומר לילד שהדבר קורה כיוון שהתוקף אוהב אותו מאוד.

 

טראומה והחלמה

המסע של אורן קשה וארוך, ורק עכשיו הוא למעשה, מתחיל. הסיפור של אורן נגע בחברי הקבוצה, ולאט לאט יצאו לחלל האוויר סודות נוספים. המסע לחיפוש זוגיות לקח תפנית, והעמיק למסע נוקב של כל אחד מחברי הקבוצה לתוך עצמו, ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו, הזיכרונות שכל אחד מהם סוחב, הפחדים, הכאבים, וגם התקווה.

 

ג'ודית הרמן, בספרה "טראומה והחלמה", אומרת שכאשר מתפתחת בקבוצה לכידות ואינטימיות, מתחיל תהליך מורכב של השתקפויות. לדבריה, "ככל שהמשתתף נותן מעצמו לאחרים - כך גדלה יכולתו לקבל את התשורות שיש בידיהם להציע לו. קבלת הקבוצה מגדילה את הערכתו העצמית של כל אחד מחבריה".

 

הקבוצה עזרה לאורן להבין שמה שחווה, אכן התרחש במציאות. הקבוצה דיברה על טראומה, על ניצול מיני, על טאבו ואיסורים נורמטיביים וחוקיים ועל איך יכול להיות שהורה פוגע כך בילד שלו. אחת הבנות בקבוצה הציעה לאורן שהעובדה שהרגיש טוב עם המגע של אמו, גרמה לכך שבאופן לא מודע הוא יצר הקשר בין הנאה לדברים רעים. "אני חושבת שמה שאתה אומר לעצמך זה משהו כמו 'זה רע שאמא נוגעת בי, אבל זה גם גורם לי להנאה ולכן הנאה היא רעה'.

 

"נכון מאוד", הוספתי. "צריך לנתק את הקשר הזה בין ההנאה שנחוותה בעבר, לאפשרות לחוש הנאה בעתיד. ההנאה עצמה אינה דבר רע או אסור". בשלב זה היה לי חשוב להראות לאורן שהוא נורמלי. "התחושות שלך לגבי נשים וקשרים אינטימיים הן השלכות של הפגיעה המינית שעברת. אנשים רבים שעברו פגיעה כזו בילדות חשים לא בנוח בכל מה שקשור לתחום המיני. זה טבעי להרגיש כך".

 

 

אורן נראה מוצף. הקבוצה חיבקה אותו במילים, ואחת הבנות שישבה לידו הושיטה לו יד והחזיקה אותו. לראשונה מזה הרבה זמן נראה שהוא לא חש בודד, אורן חש שייך. המשך העבודה בקבוצה סייע לאורן להתמודד עם תחושות האשמה והבושה, ואפשר לו להשיל את האחריות למעשים של אימו. אורן נעזר בקבוצה כדי לשקם את ההערכה העצמית והדימוי העצמי שלו, והתחיל להשתמש בכעס כמנוף לשינוי.

 

במפגש הסיום של הקבוצה ביקש אורן את רשות הדיבור. "החלטתי להמשיך את המסע שאני נמצא בו עכשיו - תהליך של גילוי, הבנה וקבלה של מה שעברתי. מצאתי מטפלת שמתמחה בטיפול בטראומה של נפגעי גילוי עריות. רציתי להגיד לכם תודה על שעזרתם לי לראות ולהפנים את מה שעבר עלי, הושטתם לי יד והענקתם לי תקווה".

 

גילי בר הוא עובד סוציאלי ומאמן למציאת זוגיות, מכון זוגות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים