"החתול של שרק": לא חושש לדרוך על ביצים
חמוש במגפיים ובמבטא הספרדי של אנטוניו בנדרס, יוצא "החתול של שרק" לדרך חדשה בלי ידידו הירוק וביחד עם המפטי דמפטי. החוצפה וההומור הציני שלו יעשו את זה לילדים, וגם למבוגרים
על בסיס השם העברי שניתן לסרט "החתול של שרק" ("Puss in Boots") אין סיבה מיוחדת לצפות לגדולות ונצורות מסרט האנימציה האחרון של אולפני דרימוורקס. זהו "ספין-אוף" (spin-off) - נגזרת של סדרת הסרטים המקורית אודות שרק, שבו הופכת דמות המשנה של החתול במגפיים לגיבור המרכזי.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
צפו בטריילר של "החתול של שרק"
וזהו גם פריקוול - אחד מאותם סרטים מיותרים שעוסקים באירועים שקדמו למה שכבר ראינו. אבל זהו פריקוול בערבון מוגבל. לאירועים בסדרת סרטי שרק, ואפילו לדמותו של האוגר הירוק (שכלל אינו מופיע למרות האזכור בכותרת), אין נגיעה למתרחש בסרט זה. לכל היותר יש טון קומי שדומה, בשינויים קלים, לזה המוכר מהסדרה הקודמת ההיא.
השטיקים הקבועים של החתול (בגילומו הקולי המשעשע כתמיד של אנטוניו בנדרס) נותרו כשהיו. החתול כמאהב לטיני בעל אופי רברבני, ויכולת לפקוח את אישוניו למלוא גודלם כך שלבו של כל המביט לתוכן נמס. אלו שטיקים חביבים, אך האם הן מספיקים בכדי להחזיק סרט שלם?
יכול לצעוד גם לבד
הפרק הראשון בסדרת סרטי "שרק" הצליח לשלב השתעשעויות חתרניות בדמויות מאגדות הילדים, בדיחות המכוונות לצופים בוגרים, ומסרים ערכיים שכל הורה יסמוך עליהם את ידיו. בסרט השני, שבו הופיעה לראשונה גם דמותו של החתול במגפיים, היתה נסיגה באיכות - מגמה שנמשכה גם בסרט השלישי והרביעי. יתכן מאוד שעם המיצוי של סדרת סרטים זו, בשלה השעה ליורש.
"החתול של שרק", כלומר "החתול במגפיים", ראוי לסרט שייקרא רק על שמו. התוצאה עולה על הציפיות ומספקת בידור משעשע שכמעט ומשתווה לסרט הראשון בסדרת סרטי שרק, ובוודאי שאינו נופל משאר סרטי הסדרה. זהו "סיפור המקור" של החתול שדמותו מוגדרת בטווח שבין זורו לאיניגו מונטויה מ"הנסיכה הקסומה". הסרט משופע (אולי יתר על המידה) בסצנות פעולה, אך הוא מכיל גם סיפור על ידידות, בגידה ואכזבה המתנהל בין הגיבור ובין ביצה מדברת.
העלילה, שלא לגמרי מחזיקה את מלוא אורכו של הסרט, מפגישה בין החתול במגפיים (שמקורו באגדה צרפתית) בגרסה הספרדית שלו, ודמויות קרימינליות שלקוחות, באופן קצת פרוורטי, משירי ילדים בשפה האנגלית.
החתול שם את עיניו הגדולות על זרעי אפונת הקסמים המוחזקים בידיהם של ג'ק (בילי בוב ת'ורנטון) וג'יל (איימי סדאריס). שני הילדים משיר הילדות המפורסם בו הם נופלים במורד הגבעה, הפכו לזוג מגודל ובהמי של פושעים מסוכנים עם מבטא ווייט-טראשי אמריקאי. השגת הזרעים תאפשר לחתול לגנוב את האווזה המטילה את ביצי הזהב. הוא לא עושה זאת מתאוות בצע פשוטה, אלא בגלל רצונו ליישב חוב שמהותו תתגלה במהלך הסרט.
ויוה אספניה
אך לא רק החתול חומד את הזרעים. ניסיון השוד נכשל כאשר קיטי (סלמה האייק), חתולה שודדת וזריזה, מתערבת, והעימות מתפתחת למרדף, שהופך באופן סביר למדי בהתחשב בהגיון המניע את הסרט, לסצנת ריקודי פלמנו מענגת.
קיטי, כך מסתבר, היא שליחתו של המפטי דמפטי (זאק גליפיאנאקיס) - הביצה שנופלת מהחומה ונשברת מבלי שניתן להרכיבה (מה יש לאנגלים ושירי ילדות עם נפילות?). מתברר שהחתול והביצה היו חברים בבית היתומים בו הם גדלו. אבל לביצה עם הפנים הגדולות, יצור קריפי למדי, היו שאיפות קרימינליות - והחתול דווקא התקדם בעקבות גבורתו למעמד של חבר מוערך בקהילה.
דמפטי הבוגדני הפך את החתול לשותף בעל כורחו במעשה שוד, פעולה שבגללה החתול הוא פושע נרדף. דמפטי, שנתפס ונכלא, השתחרר - וכעת עולה השאלה האם הוא חזר למוטב ומה הן כוונותיו ביצירת קשר מחודש עם החתול?
בהתחשב בכך שזהו סרט אנימציה קומי ושטותי לילדים, התשובה על כך קצת יותר מורכבת מכפי שניתן היה לצפות.
מעבר לבימוי הקולח והקצבי, יש גם לא מעט בדיחות הפונות למבוגרים. חלקן קשורות לרמיזות המיניות שעוברות מעל ראש הצופים הצעירים ("אני ידוע גם בכינוי המאהב הפרוותי"), חלקן קשורות לצורות ההתנהגות המוכרות היטב לבעלי חתולים (ניסיון לתפוס נקודות אור המוקרנות על הרצפה).
ויש בדיחות שכוללות אפילו רמיזה נרקוטית – כשהחתול נתפס על ידי רשויות החוק ובכיסיו מתגלה הצמח ממסטל החתולים Catnip (נפית) הוא מצטדק בהיתממות: "זה בשביל הגלאוקומה שלי". כל זה רק בא להוכיח כי אין מתאים מחתול שודד, שגלן ומסטול להיות גיבור בסרט ילדים עכשווי.
