אבי יקרה: מתי אפשר לצחוק על שליט?
בכל פעם שקורה אסון, הרשת סופרת עד שלוש ומתחילה להזרים בשצף בדיחות שחורות. האם לקחת פגיון ולהצטרף לחגיגה או להתרעם על חוסר הטקט? וגם: איך לבקש מבן הזוג לשנות את הסטטוס ל"במערכת יחסים"?
פייסבוק מכתיב כללי נימוס חדשים, וואטסאפ הפך לסמס שמדווח מתי אנחנו זמינים ואנשים עדיין כותבים באותיות גדולות באנגלית במייל ולא מבינים שהם צועקים. באבי יקר (או אבי יקרה) ננסה לעזור לכם בסוגיות נימוס והתנהגות שעולות אצלכם בעקבות שימוש באינטרנט ובכלל בטכנולוגיה. יש לכם שאלה או דילמה? רוצים להציע תשובה חלופית לסוגיה שעולה? שלחו לנו מייל וננסה לעזור, אפילו שלאיש מאיתנו לא קוראים אבי.
בפרקים הקודמים:
- אבי יקר: איך מתמודדים עם לייק בכפייה?
מצחיק, אז מתי אפשר לצחוק?
אבי יקרה,
אני נהנה מאוד מהטור שלך וקורא אותו מדי שבוע, גם בשבועות שאתם לא מפרסמים את הטור שלך.
לאחרונה נתקלתי בבעיה: גלעד שליט פתח פרופיל בפייסבוק ומיד הפיד שלי התמלא בבדיחות מקאבריות. אפילו צוחקים לו על תמונת הפרופיל! הבעיה שלי היא שהבדיחות מצחיקות. אבל אני לא יודע אם מותר לצחוק. בחייאת רבאק, האיש היה בשבי! לא מוקדם מדי לצחוק עליו? מה דעתך: לעשות שייר לבדיחות האלו או להגיד "לא יפה"?
שבי שוב,
שוב שלום,
הרשה לי להניח שבמהלך כתיבת שאלתך נזכרת בפרק ההוא בסאות' פארק בו מכריזים תושבי העיירה שאחרי 22.3 שנים, איידס הוא סוף סוף דבר שאפשר לצחוק עליו. הבעיה היא שהיום הכללים הללו כבר לא תקפים. בדיחות מעליבות הן האופנה האחרונה ברשתות חברתיות. הן מאפשרות לנו להביע ביקורת כלפי מוסדות המיינסטרים ולצרף עוד עוקבים.
כשאתר מסוים, נניח ynet, מפרסם ידיעה מעניינת, הוא מזניק את כיתת המחוננים של הטוויטר והפייסבוק; הם נבחנים על מהירות השליפה, הפרובוקטיביות ורמת ההומור. אם תבחר לפעול על פי החוקים הישנים ותעלה בדיחה על שליט שבוע לאחר ההתרחשות, אנשים יסתכלו עליך כאילו אתה סטיב ארקל והרגע הפלת משהו. לכן, שבי, השאלה היא לא "מתי" אלא "האם".
האם?
התרגלנו לחשוב שעמוד הפרופיל שלנו הוא הסלון שלנו, ולכן יש לנו את הזכות המלאה לנעוץ סכינים בבטן הרכה של הקונצנזוס. אך פרופילים רבים מוגדרים כפומביים וזמינים לכולם, והרשתות החברתיות כופות ויראליות על המסרים העולים בפרופילים אלו (באמצעות הטיקר, השייר, הריטוויט וכולי). במקרה כזה, את ההלצה האכזרית לא ניתן להשוות לשיחת סלון, אלא לצעקות מהמרפסת.
מרגע שבחרת לפתוח את הפרופיל לכולם, עליך להיות מוכן לביקורת מצדם של גולשים שאינם מזדהים עם ההומור שלך, או כפי שאתה תכנה אותם, מטומטמים.
תקראו לזה חופש ביטוי, תקראו לזה קריאה נואשת לתשומת לב אבל לכולנו יש את הזכות להעליב. הבעיה מתחילה כשהאנונימיות והמרחק שהרשת מציעה לנו נוסכים בנו ביטחון מוגזם. אז אנחנו מסתובבים בבר הווירטואלי מנופחים מתחושת שליחות מדומה, מחפשים להקריב קורבן ללייק.
איך בוחרים?
כדי להחליט האם נושא מסוים הוא ראוי לשחיטה צריך להתחבר לאלוהים. לא, לא לסבא הזקן בשמיים, לאלוהים הפנימי שלכם; בכל פעם שאתם מנסחים בדיחה שחורה על אדם מסוים, דמיינו שהוא או מי מבני משפחתו רואים את זה. אם סיטואציה כזו היתה מביכה אתכם, השתדלו מלהעלות את הבדיחה. אם לא, הרי שהיא מותרת לכל צייצן.
התקינות הפוליטית האמריקאית חדרה עמוק למערכת הערכים שלנו: העולם מחולק לטוב ורע, מותר ואסור, שחור ולבן. כדי להתמודד עם התחושה שאנו קורבנות של גורל ומוסר, וכדי להביע את ההתנגדות שלנו לניסיון לכפות עלינו האחדה רעיונית, אנו זקוקים להומור שחור. עם זאת, כדאי לזכור שהרשת היא מגבר של סרקזם, ובטווח הארוך זה עשוי להקהות את החושים ולדלל את רמת האמפתיה בדם. ראה הוזהרת.
הוא פגע בי אמא
אבי יקרה,
אני סלב, כלומר, פליט ריאליטי. כדי לא לחשוף את זהותי רק אומר שליהקו אותי לתוכנית כי מנת המשכל שלי לא גבוהה אבל אני טוב בלהמציא מטבעות לשון. יעני, מטבען. לפני כמה ימים עשיתי גוגל על עצמי וגילתי שהתפתחה בפייסבוק שיחה עלי, מלאה בירידות ובדיחות. מאוד משפיל. שאלתי היא, אבי יקרה וגנובה על המצח, איך אני אמור להגיב?
תודה, ואיך אומרים? רק בסחבות.
פליט נשכח שלום,
זה לא נעים לגלות שמישהו מטנף עליך מאחורי גבך, במיוחד אם הוא לא מנסה להסתיר את זה. יש שתי דרכים טובות להתמודד עם מצב כזה: הדרך האלגנטית, וזו שאנו נמליץ עליה.
פליט, אתה יכול לפנות למי שהחל בשיחה באופן אישי, במייל, הודעה פרטית או בצ'אט ולבקש ממנו להסיר את הדיון. הסבר לו שאינך מצפה שהוא יסכים להיענות לבקשתך רק כי ביקשת ממנו, אך תשמח אם יעשה כך כי הדבר פוגע בך מאוד. רוב הסיכויים שבקשתך תתקבל בהבנה ואולי אפילו תרוויח חבר חדש.
אפשרות נוספת היא להתערב בשיחה ולגרום לכל המעורבים להרגיש שהם האנשים הנוראיים ביותר ביקום. למשל, אם הם צחקו על צורתך החיצונית או האינטליגנציה המוגבלת שלך תוכל להגיב כך:
"אני מתנצל להפריע בשיחה אבל עצוב לי לגלות שאנשים שופטים אותי כך מבלי להכיר אותי. אתמול, אחרי שהתאוששתי מכריתת האשך השנייה, נכנסתי לאינטרנט כדי למצוא נחמה ובמקום זאת מצאתי את ההתכתבות הזאת. מאוד לא נעים לי לקרוא את התגובות שלכם תוך כדי הקרנות, והרופא אמר שזה גם מזיק לסיכויי ההחלמה שלי. בזמן אחר הייתי אולי לוקח את הכאב הזה למקום של יצירה וכותב שיר, אבל תרמתי את הידיים שלי לילדה מדארפור. את ההודעה הזו אני מקליד עם האף, ומחר גם אותו יקחו לי". אני מקווה שהבנת את הסגנון הכללי. בהצלחה.
אהבה על הקיר
אבי יקרה,
אני יוצאת עם בחור כבר שלושה חודשים, אני חושבת שהגיע הזמן שנכריז קבל עם ופייסבוק על מערכת היחסים שלנו ותוהה איך לעשות זאת. האם לבקש ממנו שנשנה את הסטטוס יחד ל"אין א ריליישנשיפ" או לבחור במהלך חד צדדי ולקוות שהוא לא יעשה לי "ויברח"?
תודה,
רוני הילי
הילי שלום,
הילי, אני מקבלת הרבה מאוד פניות בנושא סטטוס היחסים ודעי לך שאת לא לבד. שאלת פרסום היחסים בפייסבוק יכולה אף להכריע האם הזוגיות תשגשג או תגווע. לא בגלל שהסוגיה עצמה כה חשובה חלילה, אלא מפני שהיא מעירה שדים אחרים של חוסר ביטחון ותלותיות.
למרות שנשים נמצאות במגוון מוקדי כוח והשפעה, בכל הקשור למערכות יחסים רבות מאיתנו עדיין פסיביות. אנחנו ממתינות שהגבר יזום ויציע במקום להיות שותפות מלאות במערכת היחסים ולקבל החלטות יחד.
אם לב פמיניסטי בועט בעורקייך, שלחי לו את ההצעה לעבור ל"אין א איליישנשיפ" ברגע שתהיי מוכנה. חשוב שתדעי שבחירה זו תוריד את מנייתך בקרב הגברים. מספר המחזרים אחרייך ברשתות החברתיות יקטן, וכך גם יכולתך לעורר את קנאתו של בן זוגך.
אם את חוששת שמא ולנטינו יסרב לוותר על רווקותו הווירטואלית, דאגי לשלוח את ההצעה לאחר שהוא יעשה משהו רע, ואנו הרי יודעות שזה רק עניין של זמן. בחרי לך ערב במהלך השבוע, לבשי את החולצה הזו שהוא אוהב ותתחילי לחפור, לחפור, לחפור. כאשר חברך יתייאש ויכשל בלשונו, תתחילי לבכות. בוקר לאחר מכן שלחי לו את ההצעה לשדרג את היחסים בפייסבוק. מצפונו לא ייתן לו להתעלם מהבקשה, ואת תהי צעד אחד לפני העלאת אלבום "תורכיה הכל כלול!!!"
אופציה נוספת היא לקיים שיחה בוגרת עם בן זוגך ולהציע לו לשנות יחד את סטטוס היחסים. החיסרון העיקרי בפתרון זה הוא שאת תרגישי אווילית למדי שמשהו כה מטופש כמו פייסבוק מתערב לך בשיחת "יחסנו לאן". כדי להישמע רציונלית, המדור מציע לך להשתמש במשפט הבא: "לא אכפת לי מהפייסבוק, פשוט נמאס לי שמתחילים איתי מלא גברים".
יש לכם עוד הצעות איך לגרום לבני הזוג לשנות את ססטוס היחסים? טקבקו לנו
