מתי הררי ואריק לובצקי: ההורים של ולנטינה

מתי הררי ואריק לובצקי עובדים ביחד זמן רב, והם חברים קרובים - הרבה לפני שהחלו לעסוק בקולנוע. אחרי שביימו ביחד את הקומדיה "בלאק ג'ק" ב-2004, יצאו להתנסות בכל מיני פרויקטים אישיים, אולם ב-2008 חברו יחדיו שוב כדי ליצור את הסרט "אמא של ולנטינה", על פי נובלה של סביון ליברכט. בימים אלה מציג הסרט בבתי הקולנוע בארץ בכיכובם של אטל קובנסקה, סילביה דרורי, יוסי אולו ואחרים.

במאים ישראלים נוספים מדברים על סרטיהם :

• דורון ערן על "נמס בגשם"
• נסים נוטריקה על "רסיסי אהבה"
• דידי לובצקי על "מורעלים"
• אריק לובצקי על "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן"
• עידן זעירא על "פלנטה אחרת"
  

בניגוד למה שראינו ב"בלאק ג'ק", או לאחרונה בסרטו של לובצקי "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן", "אמא של ולנטינה" הינו סרט תיאטרלי ואיטי למדי. העלילה מלווה את מערכת היחסים המורכבת בין פולה, קשישה ניצולת שואה (קובנסקה) למטפלת הפולניה הצעירה שלה, ולנטינה (דרורי). הקשר נטען בטראומות העבר של פולה מימי מלחמת העולם השנייה, והשפה הפולנית מציפה מחדש את הזכרונות היפים והזוועתיים מילדותה.

סילביה דרורי ואטל קובנסקה על הסט של "אמא של ולנטינה"

הררי ולובצקי ניגשו לפרויקט זה חדורי מטרה, אך ללא הבנה, ולו הקלושה ביותר של

השפה הפולנית. "בתהליך העבודה עם השחקניות, היה כתוב לנו בא"ב פונטית את תוכן הדברים, וכך יכולנו לעקוב לפחות אחרי המילים ולראות שהן קרובות לתוכן שבאמת אמור להיות הטקסט", מסביר לובצקי. הררי הגיע לתובנות בימוי חדשות בעקבות התנסות זו: "ברגע שאתה לא מבין את השפה כבמאי, אז אתה לא מתייחס לתוכן ואתה מקשיב לצליל, ואז יותר קל לעקוב אחר איכויות המשחק".

מי שעומדת במרכז העלילה היא פולה, אותה מגלמת קובנסקה, שלוהקה על ידי הררי ולובצקי לאחר שעברה כבר את גיל 80 על אף מחלת בעלה הגוסס, שהלך לעולמו במהלך הצילומים.

"היא כבשה אותנו", מספר לובצקי, "זו היתה תקופה מאוד קשה לה וגם לנו, אבל היא הרגישה שהיא ממשיכה בכל מחיר והולכת עם הסרט הזה עד הסוף". הררי סיפר כי קובנסקה התמודדה בגבורה גם עם ימי הצילומים הארוכים והתנאים הלא פשוטים, שדרשו מאמצים כבירים מצדה. "היו ימים שהיא היתה על סף התמוטטות. אני חושב שאם זאת היתה שחקנית שלא לא נעשתה מהחומר הזה, היא לא היתה עומדת בזה", אמר הררי.