חינוך חובה מגיל 3: מה עם בטיחות הגנים?

לאחרונה אישרה ממשלת ישראל את תוכנית חוק חינוך חובה בגני ילדים בגילאי 3-4. מדובר בהחלטה דרמטית וחשובה, אך כל זמן שגורמי תכנון ובנייה לא יסדירו חוקית את תוכניות בניין עיר (תב"ע) כך שיציעו אפשרות להפעלת גני ילדים פרטיים – ועל אחת כמה וכמה כאלה המיועדים לפעוטות עד גיל 3, שעניינם לא הוסדר ברפורמה האמורה - ימשיכו רוב גני ילדים, בעיקר אלה הפועלים מדירות פרטיות, להפר את החוק, להפריע את שלוות השכנים ולפעול תוך סיכון הילדים.

עוד בערוץ הנדל"ן:

• "אין מצוקת דיור קשה מזו של המגזר החרדי"
• שיפוץ מאתגר: ממאורת רווקים לדירה משפחתית
• מי צריך מדרגות: שתי מעליות לים יוקמו בנתניה
  

עובדה מטרידה שלא ידועה לציבור היא שחלק מהגנים הפרטיים פועלים בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, ואינם מאושרים בהתאם לתוכניות בניין עיר רלוונטיות. שורשי מצב עניינים זה נעוצים, בין היתר, בכך שמרבית תוכניות בניין העיר הוכנו בתקופות בהן מקובל היה כי ילדים בגיל הרך נותרים בבתיהם, עם אמותיהם, במשך כמה שנים.

גני הילדים אשר פעילותם מוסדרת, בדרך כלל, הם גני הילדים העירוניים ואלו שמופעלים מטעם גופים כמו ויצ"ו או נעמ"ת. יש, כמובן, כמה וכמה גנים פרטיים הפועלים בהיתר, אך לא מעט גנים פועלים מכוח היתר לשימוש חורג – הניתן על ידי גופי תכנון לתקופות קצובות – או בלא היתר כלל.

ומה על כל אלה? נכון להיום – עומדות בפני "יזם" שכזה שתי אפשרויות: לפתוח גן ילדים ולפעול בניגוד לחוק, בתקווה שאיש לא יחליט להתלונן נגדו, מה שיגרור קנסות כבדים ובדרך כלל – גם פתיחה בהליכים משפטיים פליליים. אפשרות נוספת היא להגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג מהוועדה המקומית לתכנון והבנייה, בטרם פותחים את הגן, בהליך יקר, ארוך ומסובך אשר יכול לעכב את הפתיחה בחודשים רבים.

הסכמה שבשתיקה

לא מעט רשויות מקומיות בישראל אינן נלחמות במפעילי גני הילדים, ומתירות להם לפעול גם כאשר לא הוגשה בקשה להתרת שימוש חורג. מדובר במציאות של הסכמה שבשתיקה, אשר מופרת פעמים רבות עת מוגשת תלונה על ידי תושבים אשר גרים בשכנות לגן ילדים, ושפעילותו מפריעה או מטרידה את מנוחתם.

תלונה שכזו לעירייה יכולה להביא לאכיפה פלילית כנגד מפעילי הגנים, הגשת כתבי אישום בבתי משפט כנגדם, והטלת קנסות כבדים. זאת – פרט להליכים אזרחיים שיכולים השכנים לנקוט כנגדם.

גם במצוקת השכנים אין להקל ראש. אדם המתגורר בשכונה שקטה – ושעל יסוד האופי התכנוני שלה רכש את ביתו - יכול למצוא עצמו, בוקר בהיר אחד, סובל מרעש ומפגעים שונים.

הפתרון מצוי בהליכי הסדרה כוללים של תוכניות בניין עיר מיושנות, והתאמתן למציאות הנוהגת בתקופתנו. אם יוחלט כי מבחינה תכנונית ניתן לפתוח גן ילדים במקום מסוים, יש להניח כי שוויו יושפע מחמת שכך, וכל מי שיתעניין במגורים במקום – יביא זאת בחשבון.

גם תכנון מחודש של שכונה קיימת – כך שיותר בה קיומם של גנים – אפשרי, והפתרון לירידת ערך המקרקעין הסמוכים, ככל שקיים, מצוי בדיני התכנון והבניה וביכולתו של מי שנפגע מהתוכנית לתבוע פיצויים מחמת הפגיעה. פיצויים שכאלה מוטלים, ככלל, על יוזם התוכנית – ובמקרה דנן: הרשות המקומית, בדרך כלל - וייתכן כי זו הסיבה שרשויות מקומיות וגופי תכנון אינם ממהרים לפעול לגיבוש תוכניות שכאלה, הכרוכות בחסרון כיס שלהם עצמם.

כך או כך, המצוקה קיימת. יש לפתור אותה. עצימת עיניים ופתרונות אד-הוק – אם על דרך של שימוש חורג לתקופה מוגבלת ואם באופן אחר – סופן שלא יעמדו במבחן המציאות, ויגרמו לקריסה של תשתיות, לרבות העמסה מיותרת של הליכים פליליים ואזרחיים על רשויות התכנון ועל הרשות השופטת.

הכותב הוא מומחה לתכנון ובנייה שותף במשרד עורכי דין יוסף ישורון ושות'