איך מרכיבים שלד של לוויתן באורך 14 מטר?
ב-2008 הגיע לביקור גור של לוויתן מצוי לנמל קצא"א באשקלון ומת מפצעיו. מנופי ענק חילצו אותו מהים וקברו אותו. ארז ארליכמן ליווה את הלוויתן מחילוץ השלד בחולות ועד למבצע ההרכבה שיצא החודש לדרך
במשרד של דוקטור דני כרם, חוקר יונקים ימיים במכון לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, יש מחשב, שולחן עמוס בניירות וספרות מקצועית מציצה בין המדפים העמוסים. אך מי שתופס בשנים האחרונות את עיקר המקום בחדר, הוא שלד מפורק של לוויתן מצוי, הלוויתן השני בגודלו בעולם אחרי הלוויתן הכחול.
מגדלים של חוליות צוואר שמנמנות נחים ליד דלת הכניסה. מעליהם מקובצות מספר צלעות דקות וארוכות. ליד החלון, משתזפות בארגז מספר עצמות קטנות, ביניהן שרידי האוזניים של הלוויתן ועצם הזנב שדומה לכדור פינג פונג שחוק. בימים האחרונים העצמות כבר לא קופאות במקום, אלא נמצאות בהליך ראשון מסוגו בישראל - בניית שלד של לוויתן מצוי באורך של 14 מטר.
איך הגיע שלד של אחד היונקים הימיים הגדולים בעולם למצב של פירוק וחיבור מתקדם? לשם כך, צריך לחזור אחורה בזמן, ארבע שנים בדיוק. פברואר 2008. מתקן נמל קצא"א באשקלון.
ביקור במשקל כבד עם סוף עצוב
במעגן הנמל של חברת קו צינור אשקלון אילת הגיע לביקור גור קטן של לוויתן מצוי והפתיע את העובדים במתקן. הלוויתן במשקל של יותר מארבעה עשר טון, לא היה בשיאו. למעשה הוא היה בסוף דרכו. פצוע, מבולבל ותשוש.
אנשי הנמל הזעיקו למקום את חוקרי ומתנדבי המרכז לחקר והצלת יונקים ימיים (מחמל"י) כדי שינסו לעזור ללוויתן. הלוויתן התנשם בכבדות, ככל הנראה סבל מפציעה בזנב ובזמן שהחוקרים התלבטו איך לסייע ל"דינוזאור" הימי החולה, הוא כבר נפח את נשמתו על הריף החולי.
"ככל הנראה הלוויתן הגיע לחוף כדי לנוח ולכן סירב לזוז ממקומו. כשהוא החל לפרפר בזנב, הבנו שהמצב שלו קשה מאוד", אמר אז ל-ynet יו"ר מחמל"י, ד"ר אביעד שיינין. למקום הובאו מנופי ענק שהוציאו את הלוויתן מחוץ למים. אמצעי התקשורת ועובדים סקרנים, הגיעו לחזות בפלא הגדול מקרוב, לצלם אותו וגם לגעת בזהירות.
לאחר שניטלו ממנו דגימות של רקמות לזיהוי, הפגר העצום נקבר בשטח חולי באזור הנמל וכוסה במאות קילוגרמים של זבל פרות משובח. אך לא מדובר כאן במנוחת עולמים. המטרה היתה לאפשר לו להירקב באיטיות כדי שניתן יהיה להוציא את השלד בשלמותו מאוחר יותר ולהציגו לציבור.
איך מריח לוויתן שבילה עטוף בזבל פרות?
במאי 2009 הגיעו מתנדבים רבים של מחמל"י וחוקרים מאוניברסיטת חיפה כדי להציץ לשלומו של הלוויתן. הטרקטורים פינו את ערימות החול העצומות וחשפו את השלד, כשהוא עדיין מצופה בשומן, בשר ושאר חלקי גוף לוויתניים.
הדבר הראשון שהיכה בי כשהגעתי למקום היה הריח. אי אפשר היה להתחמק ממנו. שילוב של ריקבון, גיהנום חריף של טעמים שדוהר במהירות דרך הנחיריים וגרם לי לחשוב שעוד רגע המוח שלי הגיע לסוף דרכו.
מבחינת מאות הזבובים בכל אזור החוף באשקלון, זו היתה הזמנה לארוחת שחיתות עליה זממו במשך חודשים. אוהבי הלוויתן, מצויידים בכפפות, מגפיים והרבה מוטיבציה עמלו במשך שעות כדי להוציא את השלד מחוץ לאתר הקבורה הזמני.
עשרות חוליות, צוואר, זנב, חזה ואפילו סנפירים נאספו יחד. לבסוף גם הוציאו את הדובדבן שבלוויתן - גולגולת באורך של יותר משלושה מטרים ובמשקל של למעלה ממאתיים קילוגרם. הלוויתן המפורק הועמס על משאית והועבר לניקוי במכון לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה.
חלק מהחוליות והעצמות לא שרדו את המסע הארוך באדמה וברכב. במשך תקופה ארוכה הן שוחזרו, ייובשו ושומרו כדי שניתן יהיה לבנות מחדש את שלד הלוויתן. אוניברסיטת חיפה השקיעה בפרויקט עשרות אלפי שקלים, אותו הנחו והובילו ד"ר דני כרם, המשמש גם כנשיא מחמל"י ואליענה רטנר, חוקרת במכון ללימודי ים.
למבצע גוייסו רועי שפיר, בעל התמחות בשחזור והרכבת מוצגים ארכיאולוגיים ואמן נוסף שלקחו על עצמם את האתגר בהרכבת השלד, שאמור להגיע למשקל של כמעט טון של עצמות עם תוספות חיזוק.
בשבוע האחרון החוליות עמדו למסדר. הגיע הרגע הגדול של הרכבת השלד. כרם ורטנר הגיעו לפקח מקרוב על המבצע. בתחילה היתה פנטזיה לתלות את השלד העצום באוויר, אך מגבלות בטיחות ותקציב, הורידו את הלוויתן בחזרה לקרקע. צינור מיוחד עם רגליים תומכות הוצב באולם פתוח באוניברסיטה חיפה, מעל מזנון שוקק סטודנטים רעבים.
(צילום: ארז ארליכמן)
המשימה העיקרית היתה להבריג עשרות חוליות צוואר בעדינות על צינור מיוחד ולקוות שהעסק לא יקרוס. הרכבת לוויתן היא משימה לא פשוטה. קצת יותר מסובכת מהרכבה עצמית של ארון בסלון. אם התמודדתם עם הוראות הרכבה של רהיט איקאה סטנדרטי, מסתבר שיש גם חוברת הרכבה של לוויתן, שהגיעה במשלוח מיוחד מחוקרים באלסקה, עם פירוט מדוקדק היכן צריך להבריג כל בורג.
"אומנם זה גור של לוויתן, אבל זה עדיין 14 מטר של שלד. אנחנו עובדים לפי חוברת הרכבה שנשלח אלינו ממומחה מחו"ל", מסביר כרם. "אנחנו מקווים שזו תצוגה מספיק עמידה ושהעסק הזה יחזיק הרבה שנים. בכל זאת, פעם ראשונה שיש שלד של לוויתן שכזה".
הסקרנים שעברו בזמן בניית השלד תהו רוב הזמן האם מנסים להרכיב דינוזאור מעל המזנון בקומה התחתונה,. חלקם הגיעו לגעת מקרוב ביצור הענק. הרכבת השלד תימשך עוד כשלושה חודשים עד שהלוויתן המצוי מאשקלון יוצג במלואו לציבור הרחב.
לפנייה לכתב/ת 
