הפנטזיה האחרונה: ביקורת על פיינל פנטזי
לא רק הגיבורים של פיינל פנטזי 13-2 יוצאים למסע בזמן. גם אמיר טנא מזגזג בין העבר לעתיד. הוא חזר עם רשמים על המשחק
שנת 1997, לונדון
הביקורת שלנו מתחילה רחוק בעבר והרחק בבריטניה, בלונדון הקרירה והאפרורית של 97. אמיר, נער מחוצ'קן בגיל תיכון, נכנס לחנות הגדולה של HMV ברחוב אוקספורד, לא מודע לכך שהוא עומד לעבור אירוע מהותי בחייו.
עוד ב-games:
- בדרך: מטאל גיר סוליד חדש
בקומה השלישית של החנות הענקית, במחלקת משחקי המחשב, מוצג לראווה המשחק החדש-דנדש (ככה דיברו בשנות התשעים) לקונסולת הפלייסטיישן 1 המשוכללת, Final Fantasy 7. ברגע שאמיר מניח על המשחק את עיניו בפעם הראשונה הוא יודע: זוהי אהבה ממבט ראשון. הפיינל פנטזי השביעי לוקח את הדמויות המופלאות והעולמות הקסומים שאמיר הכיר מהמשחקים הקודמים בסדרה ומציב אותם, בעזרת כוח התלת-מימד והקומפקט דיסק של ה-PS, בתוך עולם משחק יפהפה מקושט בקטעי קישור שנראו, במושגי אותם זמנים, כמו התגלות.
את השעות שלאחר מכן העביר אמיר דבוק לעמדת ההדגמה של המשחק, עובר פעם אחר פעם את הקטע הזמין בגרסת הדמו ומתעלם באלגנטיות מרטינות האנשים שהמתינו בתור ומהוריו, שרצו לחזור למלון. כשהוא סוף סוף הסכים להתנתק מהפלייסטיישן הוא הבחין לפתע בצורת אנרגיה מוזרה מאחורי העמדה. אמיר לקח צעד אל עבר התופעה המסתורית כדי לבדוק שזו לא סתם הזיה שהוא סובל ממנה כתוצאה מזמן משחק ארוך מדי - ובקול התפוקקות של אוויר נעלם כלא היה.
שנת 2012, תל-אביב
ומופיע, בפוזה לא נוחה, מתחת לשולחן האוכל של דירה קטנה ומבולגנת במרכז תל-אביב. במרכז הסלון של הדירה עומדת טלוויזיה ענקית ודקה - מרשימה הרבה יותר מהקופסאות הגדולות והכבדות שהוא מכיר - ולידה נחה קונסולת משחק מעוצבת למשעי שהוא לא מכיר. בצמוד אליה מוצא אמיר עותק של Final Fantasy XIII-2! ליבו של אמיר פועם בחוזקה - העתיד של סדרת פיינל פנטזי, זו שהוא כל כך אהב בשנות התשעים, נמצא אצלו ביד!
אבל רגע, הוא שואל את עצמו, XIII-2? מה זה בדיוק אומר? מה זה המספר המוזר הזה, ומי זו הבחורה הנאה עם השיער הורוד שמצויירת על העטיפה? כאילו כדי לענות על שאלתו, מבטו צד באותו הרגע שער זמן נוסף בכניסה לשירותים. אמיר נושם עמוק ונכנס לשער, מקווה שזה לא יקח אותו רחוק מדי במבוכי הזמן-חלב.
שנת 2010, באר-שבע
הדירה הבאר-שבעית אליה הגיע אמיר הפעם מזכירה את זו ממנה הוא יצא: מבולגנת, טלוויזיה דקה וגדולה במרכז הסלון, אותה פלייסטיישן 3 עתידנית... למעשה, הדבר היחיד השונה (חוץ ממזג האוויר) הוא המשחק שמחכה לו בצמוד לפלייסטיישן - Final Fantasy XIII. בלי 2. אמיר מהנהן לעצמו, מכניס את הדיסק ("מה זה בלו-ריי?" הוא תוהה) למכשיר ומתחיל לשחק.
אחרי בערך 60 שעות הוא יוצא להפסקה. כן, פיינל-פנטזי XIII הוא המשחק ה-13 בסדרה האהובה עליו - אלא מה, מדובר במשחק מאכזב גם עבור מעריץ שכמותו: הסיפור שלו מקושקש, עולם המשחק ליניארי ועיצובו מונוטוני, הדמויות מאוסות. אמנם לקראת סופו המשחק משתפר והגרפיקה שלו עוצרת נשימה גם עבור מי שלא קפץ לכאן ישירות משנות התשעים, אבל זה לא מפצה על השעמום שהוא חווה לאורך רוב המשחק.
Final Fantasy XIII-2, אם כך, הוא כנראה משחק המשך ישיר ל-XIII. נסיון של חברת Squaresoft (אמיר עוד לא יודע על האיחוד שיצר את Square-Enix) לתקן את כל מה שהיא הצליחה להרוס במשחק הקודם. מצויד בידע הזה, נכנס אמיר שוב לשער הזמן וחוזר לעתיד.
שנת 2012, תל-אביב
הדבר הראשון אותו אמיר מבין ברגע שהוא מתחיל לשחק בהמשך הוא מאיפה הגיעו כל שערי הזמן האלה: גם הדמויות של XIII-2 עוברות מזמן לזמן בעזרת שערים מוזרים. נושא הסיפור הוא פרדוקסים חמורים בזמן שממיטים על העולם אסונות ומפלצות. שרה, מי שהיתה האחות הקטנה וחסרת הישע של גיבורת המשחק הקודם, היא היחידה שיכולה לפתור את הפרדוקסים האלה ולהציל את העולם.
אל שרה מצטרפים בחור מסתורי וקצת דכאוני בשם נואל, ומוגל (יצור לבן מעופף וחמוד להחריד) שיודע להפוך לכלי-נשק - וביחד הם חווים את ההיסטוריה של העולם בהילוך מהיר: רואים כיצד בני האדם התגברו על האסון האקולוגי שגרר אחריו הסוף של המשחק הקודם, איך הם בונים מבין ההריסות תרבות חדשה ומוצלחת יותר מאי-פעם, כיצד התרבות הזאת נהרסת, נבנית שוב וחוזר חלילה. במרכז כל האירועים האלה אורב תמיד קלאודיוס, בחור צבעוני עם נוצות בשיער, שטוען ששרה ונואל הורסים את העולם במסע הזמן שלהם ושיש לעצור אותם בכל מחיר.
לאחר 40 שעות משחק סיים אמיר גם את ההרפתקה החדשה של פיינל פנטזי, ולמרבה הפתעתו הוא היה די מרוצה. תחושת הבזבוז שהרגיש אחרי שסיים את XIII המאכזב נעלמה כמעט לגמרי - XIII-2 הוא המשך ראוי שידע בדיוק מה צריך לתקן ומה צריך לשמר. ב-Square תיקנו את הקצב המונוטוני והמשעמם ונהגו יותר בחסכנות בסצנות המעבר, שבמשחק הקודם השתלטו לגמרי על חלקים מהמשחק. גם הדמויות לא מעוררות אנטיפתיה כמו ב-XIII, והסיפור, למרות שהוא מבולבל לעיתים, מוצלח ומעניין יותר משל המשחק הקודם.
ומה שימרו? בעיקר את מערכת הקרב - היא עדיין קצבית ומקורית בדיוק כמו בפעם הקודמת: במקום לשלוט על הדמויות באופן ישיר, השחקנים מתבקשים לשלוט בהם באופן עקיף בלבד, על ידי בחירת "הרכב ההתקפה" שלהם בכל רגע נתון בקרב. ההרכב הנ"ל מורכב מהתמחויות שונות של כל דמות: שרה למשל היא קוסמת מחוננת שיודעת להפליא בכשפיה, אך תוכלו גם ללמד אותה להיות לוחמת לא רעה בכלל ואפילו מרפאת. בכל רגע נתון תצטרכו להגדיר לה, ולשאר הדמויות, באיזה התמחויות להתמקד.
כך למשל תוכלו ללכת עם הראש בקיר ולבחור בהרכב התקפה של שלושה לוחמים, או לשחק אותה חכמים יותר עם לוחם, קוסם ומרפא. רוצים להתחכם? ביחרו בהרכב של סייען-מחבל-מגן, שיעשה שמות בקו האוייב ויחזק את הדמויות שלכם. כמובן שככל שהמשחק מתקדם תצטרכו לשנות את "הרכבי ההתקפה" האלה כל חמש שניות בערך, בהתאם למתרחש בשדה הקרב. לכל החגיגה הטקטית הזאת מצטרפות הפעם גם מפלצות שיכולות להפוך לחלק מהחבורה שלכם - והכיף גדול.
מכשראה אמיר את כתוביות הסיום של המשחק החדש (הסוף, אגב, אכזב אותו עד מאוד), הוא ניגש שוב לשער הזמן, שבינתיים נדד לארון המצעים, וחזר לזמנו שלו.
שנת 1997, לונדון
"איפה היית?" שואלת אמו של אמיר כשהוא יוצא מ-HMV לרחוב הלונדוני הקר. "אל תשאלי! זוכרת את המשחק הזה ששיחקתי בו עכשיו? אז נסעתי לעתיד ושיחקתי בהמשך רחוק שלו!". "וואו!", היא עונה לו במבט לא משוכנע: "ונו, כל המסע בזמן הזה היה שווה?"
לאחר מחשבה קצרה, אמיר עונה: "תראי. פיינל פנטזי 7 זה לא. מצד שני, זה גם לא פיינל פנטזי 13. ולונדון היא לא תל-אביב, שהיא מצידה לא באר-שבע". האמא, בשלב זה, נראית מבולבלת מאוד. היא נאנחת ואומרת בקול עייף, "טוב, שרפת לנו את כל היום עם המשחקים שלך. עכשיו מתחיל להחשיך וצריך לחזור למלון. ולחשוב שעוד רציתיהיום לראות את הגלגל ענק". "אמא," עונה אמיר: "אנחנו ב-97, הגלגל ענק עדיין לא הוקם. מצד שני, אני חושב שאני יודע איך לסדר את זה".
ציון סופי: 4/5
