יוסף סידר: לא משרת את משרד החוץ הישראלי
בראיון לניו יורק טיימס מדבר הבמאי הישראלי יוסף סידר על סוגיית יצוג המדינה בטקס האוסקר. "כל פרס לאומי גורם לך להתפשר. יש מס שאתה משלם כשאתה רוצה להיות מחובק על ידי הממסד", הוא מסביר, ואומר: "פרסים מניעים את התעשייה"
בטקס האוסקר האחרון התחדדה השאלה בנוגע לייצוג לאומי על הבמה של תיאטרון קודאק בלוס אנג'לס - במה שבסך הכל נועדה להיות פלטפורמה לחשיפת קולנוענים מכל העולם, והשנה הפכה למעין זירה פוליטית. למרות נאומו הזהיר של במאי "פרידה" אשגאר פרהאדי מעל הפודיום, היה באיראן מי שהתייחס לזכייתו באוסקר הסרט הזר כניצחון על ישראל, שיוצגה על ידי "הערת שוליים" של יוסף סידר.
על רקע זה, בין השאר, ערך עיתון הניו יורק טיימס ראיון עם סידר, ובו מתחדדת השאלה שקיימת גם בצד הישראלי בנוגע לייצוג המדינה במסגרות שכאלה - בהם היוצר מציג את הישגיו האישיים, אולם עושה זאת בין השאר מתוקף היותו נציג המדינה ששולחת אותו.
"פרסים תמיד מניעים ומעלים את הרף", הודה סידר. "אני יכול להגיד בוודאות של מאה אחוז שבלי האוסקר, הקולנוע האמריקני לא היה טוב כל כך. אבל כל פרס לאומי גורם לזוכים בו להתפשר במשהו בנוגע ליושרה שלהם. ברור שיש מס שאתה משלם כשאתה רוצה להיות מחובק על ידי הממסד. יש סתירה שטבועה בכך: אתה גאה בהישגיך, ואתה מתבייש שהיית זקוק לכך. ואני חושב שזה נכון לכל מי שעומד על הפודיום. זה הפך לחלק גדול בחיי, אני חוקר את זה".
לפני שנתיים, ערב טקס האוסקר ה-82, התבטא במאי "עג'מי" סקנדר קופטי בנוגע לשאלה דומה ואמר כי הסרט אינו מייצג את ישראל, למרות שהיה זה הסרט שנבחר לטוב ביותר על ידי האקדמיה הישראלית, זכה בפרס אופיר, ונשלח על ידה לאוסקר.
סידר, שטקס האוסקר האחרון היה השני שלו במעמד זה (אחרי מועמדותו עם "בופור" ב-2008) מכיר, כך נראה, בתפקידו כנציג המדינה, אך מביע בד בבד רצון להשתחרר מאותו חיבוק של הממסד. לטענתו הנושא של
"הערת שוליים" - עימותים בתוך משפחה של חוקרי תלמוד - הקלה עליו. "אני רגיל לדבר לעיתונאים כישראלי, ויש לזה תמיד צד פוליטי", הוא מסביר, "הסרט הזה שיחרר אותי במובן הזה שאני לא מוצא את עצמי יותר מדי בשירות משרד החוץ הישראלי".
ומה לגבי הקבלה של הסרט המצליח כל כך בתוך ישראל? סידר סבור כי ההתייחסות לטקסט המקראי המכונן מסייעת למטרה זו. "סרטים ישראלים תמיד התקשו למצוא קשר לישראל הרחבה", קבע, "אני מגיע מרקע של לימודים בישיבה, כך שלמדתי את התלמוד מזווית דתית לאורך רוב חיי. אין תרבות אחרת שיצרה מסמך כל כך עצום ומפורט שממשיך להיות רלוונטי. הטקסט הוא המקור לתרבות שלנו. הסרט הזה נוגע במשהו שיש לו חלק לזהות שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
