שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תשאירי לי פרח: מסלולים בעקבות פרחים נדירים
    הפקחים בשטח קוראים להם "אדומים‭:"‬ מאות צמחים ופרחים שבסכנת הכחדה, אז לכבודם קבלו 10 מסלולים בעקבות פריחות נדירות ויוצאות דופן. פורסם ב"מסלול" של "ידיעות "אחרונות"

    מישהו אמר פעם שרוב הזמן ישראל נראית כמו מקום שמישהו סובב בו את כפתור הבהירות עד הסוף. זה נכון, אבל רק ברוב הזמן, כי האביב המוקדם הוא חלון הזדמנויות שבו הצבעים עזים ורוויים יותר, והפריחות נותנות מופע אדיר, ממש סימפוניה של צבעים. צריך רק לדעת לאן להגיע ומתי.

     

    עוד טיולי פריחה בערוץ התיירות:

     

    בין כל הכלניות, הצבעונים ושאר מחוללי הצבעים, ישנן גם פריחות אחרות. אלה הם הפרחים המצויים בסכנת הכחדה (המכונים בפי אנשי המקצוע פרחים "אדומים‭.("‬ רובם כלל אינם מוגנים, רבים מהם צנועים למראה, ואת חלקם רבים מהטיילים כלל לא מכירים.

     

    לפני שמצטיידים במגדירים ויוצאים לחפש אותם, ברשות הטבע והגנים מבהירים: זמני הפריחה משתנים לעיתים, ואף אחד לא מבטיח שמסלול הטיול אכן יפגיש אותנו עם הפרחים שלשמם הגענו. לכן, יום או יומיים לפני הטיול שווה להתעדכן און-ליין (הקישו "דיווחי פריחה" בגוגל או התקשרו כוכבית בטבע, ‭,*3639‬ לרשות הטבע והגנים‭.(‬ גם אם לא ראיתם את הפרח שבעקבותיו נסעתם, לפחות זכיתם בטיול יפה בטבע, וגם בפריחות של הקולגות שלו. ותמיד אפשר לנסוע שוב בשבוע הבא, ולהרוויח עוד יום הרחק מהטלוויזיה/האייפד/המחשב.

     

    ‭.1‬ אירוס שחום

    מסדר זיהוי: צמח רב-שנתי בגובה ‭50-30‬ ס"מ. העלים שלו מזכירים בצורתם מעין חרב. קוטר הפרח ‭11-8‬ ס"מ וצבעו סגול עד ארגמן כהה.

     

    שכונה אהובה: מקבצים נדירים יחסית מופיעים בבקעת ערד, וגם באזור באר-שבע ומזרח יהודה.

     

    זמן פריחה: מארס עד תחילת אפריל.

     

    לספר לחבר'ה: האירוס השחום הוא צמח אנדמי (בלעדי) לישראל. בימי קדם נהגו להכין ממנו תמצית מזוקקת, שנועדה לסייע לאנשים במצבי לחץ ודכדוך.

     

    יוצאים לשטח: תל ערד מספק הזדמנות יוצאת דופן לשלב נופים, היסטוריה, ארכיאולוגיה ופריחה. הגן הלאומי הפחות מוכר הזה משקיף על סביבתו המדברית מגובה מרשים. יש פה שרידים של עיר כנענית ושל עיר שנוסדה בתקופה הישראלית. חומה אדירה הקיפה אותה לפני אלפי שנים, והיו בה רחובות שתוכננו בקפידה, בתים שהתאפיינו באדריכלות יוצאת דופן, כיכרות, מבני ציבור ועוד. בראש התל תגלו את שרידיו של מקדש מהתקופה הישראלית, ובו מרחב צנוע ששימש קודש הקודשים (דביר‭.(‬ לצד הרכנת הראש בחיפוש אחר האירוסים, אל תוותרו על תצפיות הנוף, כי אין כמו נוף מדברי כדי לזקק את הנשמה.

     

    הגעה: בצומת תל ערד, הנמצא על כביש 31 (כביש ערד-צומת שוקת‭,(‬ פונים צפונה אל כביש ‭,2808‬ ומשם לפי השילוט לתל ערד.


    העלים מזכירים חרב. אירוס שחום (צילום: גילי סופר)

     

    ‭.2‬ אדמונית החורש  

    מסדר זיהוי: צמח בעל פקעת עמוקה שגובהו ‭70-30‬ ס"מ. הפרח אדום-בורדו עז, קוטרו 10 ס"מ, והוא מזכיר בצורתו מעין צלחת עמוקה. במרכזו ניתן להבחין באבקנים צהובים רבים.

     

    שכונה אהובה: בישראל זהו צמח נדיר מאוד הגדל בשמורת הר מירון באופן כללי, ובהר הלל ובנחל אדמוניות בפרט.

     

    זמן פריחה: אפריל. שימו לב שמועד הפריחה משתנה מדי שנה.

     

    לספר לחבר'ה: ישראל נחשבת כגבול התפוצה הדרומי של אדמונית החורש בעולם. מינים דומים נחשבים בסין כפרחים מלכותיים שהיו אהובים מאוד על קיסרים.

     

    יוצאים לשטח: לא מעט צמחים נדירים מנקדים את שמורת הר מירון הענקית, הזוכה מדי חורף לכמויות לא מבוטלות של משקעים. חלקם יפים יותר, חלקם פחות, אבל את הרייטינג הכי גבוה קוטפת אדמונית החורש. היא אפילו זכתה שיקראו שביל על שמה. מדובר בשיטוט באיזי לאורך של כ‭350-‬ מטר. התחלתם, סיימתם. אבל בין ההתחלה לסיום יש שעה ארוכה של התפעלות רבתי.

     

    אם אתם כבר כאן: הנה מסלול קצת ארוך יותר, שנועד לחילוץ עצמות בלב הטבע: לאחר שמחנים את הרכב, צועדים מזרחה בשביל מסומן בכחול, וממנו צפונה לשביל שחור. השביל זה יוליך אתכם אל הר הלל, העוטה מרבד ירוק של אלונים נהדרים.

     

    משם מגיעים בעקבות השילוט (ובעקבות כל עם ישראל) לשביל האדמוניות המשולט, החולף בחורש נאה. לאחר שהוא מסתיים חוזרים לרכב בשביל הכחול, אך כדאי יותר לעשות עוד סיבוב קטן של כמה מאות מטרים ולהגיע אל מעיין עין-זקן (ימינה בשביל הכחול‭.(‬ כל הסיפור כולו הוא כ‭4-‬ ק"מ, ומומלץ לעשותו בימי חול או שישי, כאשר עומס המטיילים פוחת.

     

    הגעה: נוסעים בכביש 864 ונכנסים ליישוב בית-ג'אן. במסעף הראשון ביישוב עולים על הנתיב הימני, חולפים בין הסמטאות ומגיעים לחניה. כל אחד ביישוב יידע לכוון אתכם להר הלל ולשביל האדמוניות.


    מזכיר בצורתו צלחת עמוקה. אדמונית החורש (צילום: צביקה אבני)

     

    ‭.3‬ אירוס הארגמן

    מסדר זיהוי: צמח רב-שנתי בגובה ‭40-25‬ ס"מ. העלים צרים יחסית, והפרח - שצבעיו נעים מארגמן ועד לשחור - מעוגל ומפואר. ניתן למצוא אותו בעיקר בשטחים חוליים ועשבוניים.

     

    שכונה אהובה: מישור החוף, מאשדוד בדרום ועד אזור חוף הכרמל בצפון. עם זאת, ריכוזיו נדירים יחסית.

     

    זמן פריחה: פברואר ומארס.

     

    לספר לחבר'ה: צמח אנדמי (בלעדי) לישראל ולמישור החוף בפרט. יש כאלו המכנים אותו "איריס‭."‬ מתברר שאפשר לומר כך וגם כך.

     

    יוצאים לשטח: הנה ההזדמנות שלכם לגלות מקום לא מוכר יחסית - שמורת חומרה, ליד גן שורק. מקום שאמנם לא מציע נופים דרמטיים, אבל אפשר לשוטט בו בניחותא בטבע יפה ונאיבי. יפה כאן במיוחד בחורף ובאביב, כאשר גבעות הכורכר עוטות מרבדי צבעים. רותם המדבר שולט באופן בלתי מעורער, אבל לצידו תמצאו צבעונים, כלניות, נוריות והמון חבר'ה נוספים. ואת אירוס הארגמן כמובן. ויש גם מבנה נטוש שלידו שרידים של בוסתן, כולל עץ שקמה בא בימים.

     

    אם אתם כבר כאן: אל תוותרו על המסלול היפה של גן לאומי שפך שורק, שמתחיל מחורשת הצנחנים ליד פלמחים ומסתיים בתצפית מרשימה מול הים. יש בו הכל: צמחים, דיונות, נחל, צבים רכים, והמון פינות מחבוא.

     

    מקום נהדר נוסף לראות בו את אירוס הארגמן הוא בגן האירוסים שבגני רמת הנדיב מדרום לזכרון-יעקב. יש פה מסלולי טיול רבים בין גנים מטופחים, מפלים ואתרים ארכיאולוגיים.

     

    הגעה: שמורת חומרה ממערב לכביש ‭.4311‬ מהכביש עולה דרך עפר עד לשמורה (כ‭5-‬ ק"מ מערבית למחלף עין הקורא‭.(


    בעיקר בשטחים חוליים ועשבוניים. אירוס הארגמן (צילום: שרה גולד)

     

    ‭.4‬ סחלב הביצות

    מסדר זיהוי: צמח חד-שנתי שגובהו ‭70-30‬ ס"מ. בראש הגבעול (שצבעו בדרך כלל ארגמן) נראה מקבץ יפה של כמה עשרות פרחים קטנים, לעיתים אף כמאה. צבעם נע מוורוד, דרך ארגמן ועד לבן וצהוב.

     

    שכונה אהובה: ניתן למצוא אותו במקומות רבים בארץ: אזור חוף הכרמל, גליל תחתון, עמק יזרעאל, החרמון הנמוך ועוד.

     

    זמן פריחה: מארס ואפריל.

     

    לספר לחבר'ה: משפחת הצמחים הסחלביים נחשבת עצומה בגודלה: יש בה מאות סוגים ויותר מ‭25-‬ אלף מינים. אלו מצויים לא רק באזורים טרופיים, אלא ברוב חלקי העולם.

     

    יוצאים לשטח: חלק גדול מהמטיילים מעולם לא שמע על צירוף המילים שמורת אחו בנימינה, שעושה חשק לשכב על הגב בלב משטחי עשב ירוקים ולבהות בשמיים. כן, תוכלו לעשות זאת, אם תמצאו מקום שאין בו שלוליות. כי מדובר במרחב המוגדר "בית גידול לח‭,"‬ ולא סתם זכה הסחלב הזה לשם המשפחה "הביצות‭."‬

     

    השמורה הקטנה והלא מוכרת הזאת, כולה 200 דונם, גובלת מצד אחד בכביש ומצד אחר במסילת ברזל. אבל אל תתנו לציוויליזציה הקרובה להשפיע, כי זהו מקום פסטורלי להפליא. מומלץ לטייל גם לצד נחל עדה ולזכות בשעה קלה של טבע נטו, עם חורשות של אקליפטוסים, מרחבים ביצתיים למחצה ושפע של צמחים מוכרים יותר או פחות, בהם כדורן ענף, כף-צפרדע אזמלנית ושאר הפתעות בוטניות.

     

    הגעה: השמורה ממוקמת ממערב לכביש מס' ‭,652‬ כקילומטר מדרום לצומת עדה.


    מוורוד, דרך ארגמן ועד לבן וצהוב. סחלב הביצות (צילום: גברי שיאון)

     

    ‭.5‬ תורמוס צהוב

    מסדר זיהוי: צמח חד-שנתי שגובהו עד 45 ס"מ (באזורים מסוימים באירופה הוא עשוי להגיע לגובה של 80 ס"מ‭.(‬ העלים שלו דמויי כף יד, וצבע פרחי הכותרת שלו - בגודל של כ‭15-‬ מ"מ בלבד - צהוב-זהוב. לעיתים קרובות התורמוס הצהוב גדל במקבצים צפופים, מה שיוצר מראה עוצר נשימה.

     

    שכונה אהובה: אזורים מסוימים בשרון ובדרום מישור החוף, בדרך כלל בקרקעות חוליות.

     

    זמן פריחה: מארס עד מאי.

     

    לספר לחבר'ה: כמו תורמוסים אחרים, גם העלים של התורמוס הצהוב עוקבים אחר תנועת השמש. בבוקר הם פונים מזרחה ונעים במשך היום עד מערב. מדובר בצמח רעיל.

     

    יוצאים לשטח: חורשת הסרג'נטים בנתניה, מקום בעל שם כה מעורר סקרנות, היא פנינת טבע מפתיעה בלב העיר, שמציגה לראווה את התורמוס הצהוב, המצוי בסכנת הכחדה. אומרים (וגם על זה יש ויכוח, כמו על כל פיסת היסטוריה בארץ המשוגעת הזאת) שכאן נתלו על ידי אנשי האצ"ל שני סמלים בריטים בשנת ‭,1947‬ כנקמה על תלייתם של אנשי המחתרת לאחר הפריצה לכלא עכו.

     

    השמורה הוכרזה כשטח טבע מוגן עוד בימי המנדט, ולכן ניטעו בה עצי אלון, המצויים בה עד היום. מאוחר יותר היתווספו אקליפטוסים - העצים שנועדו לייבש ביצות אך בפועל ידעו רק לתת צל. בחורשה הנאה יש מינים לא מעטים של צמחים, וארגוני טבע מקומיים שומרים עליה מכל משמר. למעשה, מדובר ב‭250-‬ מ"ר בלבד, שבהם נמצאו לא פחות מ‭283-‬ מיני צמחים, מהם 29 מינים המוגדרים נדירים.

     

    אם אתם כבר כאן: קפצו ליער חדרה, מעט צפונה מכאן. זהו יער האקליפטוס הגדול ביותר בישראל, ויש בו גם מתקני נופש, בריכת חורף גדולה, וכמובן אפשרות לפגוש את התורמוס הצהוב. אם יהיה לכם מזל, כמובן. ` הגעה: חורשת הסרג'נטים נמצאת ברחוב האוניברסיטה בשכונת קרייתהשרון בנתניה; יער חדרה משתרע ממזרח לתחנת הרכבת של חדרה.


    עלים דמויי כף יד. תורמוס צהוב (צילום: דרור מלמד)

     

    6. פשתנית ריסנית

    מסדר זיהוי: צמח חד-שנתי קטן, בגובה צנוע של ‭30-10‬ ס"מ. על הגבעול פזורים מעט פרחים במרווחים גדולים באדום-סגול.

     

    שכונה אהובה: נדיר למדי בגולן, בגליל ובשרון.

     

    זמן פריחה: מארס ואפריל.

     

    לספר לחבר'ה: זהו צמח נדיר, ורבים עשויים להתבלבל בינו לבין פשתנית יפו (שמתהדרת בשערות לבנות על הגביע‭ .(‬

     

    יוצאים לשטח: את הפשתנית הריסנית תפגשו היום (ככל הנראה) במרחבים הכמואירופיים של יער אודם. רבים מגיעים אל היער הזה כדי לצפות מקרוב בג'ובה הגדולה - מכתש אדיר ממדים שמדרונותיו עטויים בחורש צפוף. אבל שווה לערוך טיול קצת יותר מקיף, כי הרי לא בכל יום מגיעים לגולן (אלא אם אתם גרים פה‭.(‬

     

    אורכו של הטיול הבסיסי הוא כשני ק"מ, והוא נחשב קליל עד קל. לאחר שמחנים את הרכב, נכנסים אל היער הזה, שאמנם אינו צפוף וסבוך, אבל בהחלט משרה תחושה של ניתוק מבורך מהעולם החיצון. עלו על השביל המסומן בשחור וצעדו מערבה, בין שפע של עצי אלון התולע (אבל גם אלה, ליבנה, עוזרר ועוד‭.(‬ הג'ובה הענקית תגיע ממש במהרה, ולא תוכלו לפספס אותה. זה מפתיע, מעורר התפעלות, וגם קצת מפחיד.

     

    המכתש הוא תוצאה של פעילות געשית קדומה, וקוטרו כ‭250-‬ מטר. כדאי מאוד להקיף אותו מכל עבר, ולאמוד את גודלו גם בעזרת הרגליים. על הדרך, גם למצוא פינות סודיות ונהדרות להתבודדות ממושכת.

     

    אם אתם כבר כאן: סעו להר אודם הסמוך, המתהדר לא רק בנוף מקסים מגובה של כ‭1,190-‬ מטר, אלא גם במיני צמחים נדירים יחסית (עולים צפונה על כביש מס' ‭,978‬ בצומת יער אודם פונים דרומה לכביש מס' ‭,98‬ נוסעים עליו כ‭1.4-‬ ק"מ, ולאחר מכן לפי השילוט‭.(‬ מהמקום שבו החניתם צועדים בשביל המסומן בכחול לכיוון דרום-מערב. לאחר כקילומטר מתמזגים עם שביל אדום שייקח אתכם אל ההר הגבוה, שפסגתו סחופת רוחות.

     

    הגעה: נוסעים בכביש ‭,978‬ וכ‭250-‬ מטר צפונית לדרך המפנה למושב אודם מחנים בזהירות ממערב לכביש (ישנו שילוט לג'ובה הגדולה‭.(


    על הגבעול פרחים באדום-סגול. פשתנית ריסנית (צילום:  אישי טלמון)

     

    7. מקור חסידה תמים

    מסדר זיהוי: צמח חד-שנתי שגובהו ‭40 -10‬ ס"מ. העלים מכוסים בשערות דלילות, והפרחים מתהדרים בעלי כותרת רחבים יחסית, בעיקר צבע ורוד (ולעיתים רחוקות יותר גם בסגול‭.(‬

     

    שכונה אהובה: אזור השרון ופלשת, וכן כמה מקומות באזור חוף הכרמל.

     

    זמן פריחה: מארס ואפריל.

     

    לספר לחבר'ה: צמח אנדמי (בלעדי) לישראל. אל תתבלבלו עם מקור חסידה כסוג (ולא כמין‭,(‬ השכיח מאוד בארץ. אגב, בסוג הזה ישנו מין הקרוי "מקור חסידה תל-אביבי‭."‬

     

    יוצאים לשטח: בלב אזור השרון ממתינה לכם שמורת נחל פולג, שאף אחד לא ממש יודע היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת, ויש בה נופים מגוונים. ישנה שמורת פולג עצמה, ושמורת נחל פולג, והכל מעורבב, וכדאי ללכת לאיבוד (כל עוד לא תרדו מהשבילים המסומנים הרבים, החוצים אותה לאורכה ולרוחבה‭.(‬ רק כדי להתמצא: השמורה שוכנת בין שכונת רמת-פולג בנתניה למכון וינגייט, כאשר חלק נוסף שלה פונה מזרחה, אל אזור מוסדר יותר (וחולי פחות‭.(‬ כאן אין לכם אלא לצאת ולחקור את הדיונות, מצוקי הכורכר וגדות הנחל (שמימיו, אגב, ראויים למבט בלבד, ולא יותר‭.(‬ הערבוב החינני הזה של בתי גידול שונים יוצר מגוון רב של צמחים, חלקם ייחודיים למישור החוף. זהו מקום קלאסי להצטייד במגדיר צמחים, אבל גם במחצלת גדולה, ולתפוס שמש אביבית מול הים הגדול.

     

    הגעה: אפשר לחנות הן בחוף הים הסמוך לשכונת רמת-פולג בנתניה והן בחניון של מכון וינגייט, שאליו מגיעים מכביש החוף.


    העלים מכוסים בשערות דלילות. מקור חסידה תמים (צילום: רט"ג)

     

    ‭.8‬ פעמונית הדורה

    מסדר זיהוי: צמח עשבוני רב-שנתי בעל גבעול זקוף, שגובהו ‭120-50‬ ס"מ. הפרחים מופיעים לאורך הגבעול השעיר, בקבוצות של ‭3-1‬ פרחים, בצבע סגול-תכלת ולעיתים אף כחול. כיאה לשמם, הם מזכירים בצורתם פעמון.

     

    שכונה אהובה: הפעמונית ההדורה מעדיפה מקומות טחובים ומוצלים יחסית. כיום היא גדלה באופן טבעי רק במורדות נחל כזיב, וגם שם - בנדירות רבה מאוד.

     

    זמן פריחה: אפריל עד יוני.

     

    לספר לחבר'ה: הצמח התגלה לראשונה ב‭1984-‬ באזור נחל כזיב. שטפונות שהתחוללו באזור לפני כמה שנים חיסלו חלק גדול מאוכלוסייתו.

     

    יוצאים לשטח: היעד הוא נחל כזיב, באזור הסמוך לעין-טמיר. אבל אל תהיו אופטימיים מדי. למעשה, אם תמצאו כאן את הפעמונית ההדורה - רוצו לספר זאת לעולם, כי היא נדירה עד מאוד. לא מצאתם? תתנחמו בעלי הכותרת של חברתה הטובה, שאף דומה לה במידת מה: הפעמונית הצידונית. במילים אחרות, בכל מקרה הרווחתם (עם זאת, חכו מעט עד חודש אפריל‭.(‬

     

    מסלול הטיול בנחל כזיב, עם או בלי הטיפוס למבצר המונפורט, תמיד משמח. במיוחד בימי האביב, כאשר הכל ירוק ופורח, ואף ניתן לטבול יד ורגל במי הנחל. ישנם כמה מסלולים לאורך הנחל, וההמלצה שלנו היא לערוך מסלול לא קצר (כ‭6-‬ ק"מ‭,(‬ בינוני ברמת הקושי שלו, אבל שווה בהחלט. כל העניין ידרוש מכם ‭5-4‬ שעות של טבע נהדר, חורש צפוף, מדרונות מיוערים וערוץ נחל מפתיע.

     

    מתחילים (ומסיימים) ב"מצפור מונפורט" שבפארק גורן. יורדים דרומה אל ערוץ הנחל בשביל המסומן באדום. כאשר מגיעים למטה, פונים שמאלה (מזרחה) וצועדים על השביל הירוק עוד ועוד, עד שמגיעים אל בריכות מים יפהפיות, כאלו שדורשות עצירה ובהייה ממושכת, ואולי אפילו שליפה של ערכת הקפה/הפיקניק. השביל הזה ייקח אתכם, לצד חורש צפוף ושרידי טחנות קמח, אל עין-טמיר.

     

    מכאן עולים בחזרה צפונה, בשביל המוביל אל חניון הזיתים בפארק גורן. העלייה הזו תלולה, אבל אחריה תוכלו להתענג על הליכה מישורית לא ארוכה, שתיקח אתכם אל הרכב הממתין בנקודת המוצא (או שפשוט תטילו קובייה ותשלחו את המפסיד להביא את הרכב‭.(‬

     

    הגעה: בצומת חניתה שעל כביש מס' 70 פונים ימינה (מזרחה) לכביש ‭.899‬ לאחר שחולפים לצד קיבוץ אילון מחפשים את כביש הגישה הפונה ימינה (דרומה) לפארק גורן. משם לפי השילוט אל "מצפור מונפורט.


    מזכירים בצורתם פעמון. פעמונית הדורה (צילומים: אורי פרגמן ספיר)

     

    9. תלתן ישראלי  

    מסדר זיהוי: צמח חד-שנתי השרוע על פני הקרקע ומכוסה בשערות דלילות לבנות. גובהו ‭10-5‬ ס"מ בלבד, כאשר לכל צמח יש ‭5-2‬ פרחים, שצבעם ורוד וסגול. אורך כותרת הפרחים כ‭15-‬ מ"מ.

     

    שכונה אהובה: צפון רמת הגולן, עמק החולה, גליל עליון וגליל תחתון.

     

    זמן פריחה: פברואר עד אפריל.

     

    לספר לחבר'ה: התלתן הוא סוג של עשב במשפחת הקטניות שבו נכללים מאות מינים, אך התלתן הישראלי נחשב אנדמי (בלעדי) לארץ, ואף מצוי בסכנת הכחדה. על פי אמונות טפלות, נחשב התלתן כצמח המביא מזל טוב (בעיקר כאשר הוא מופיע בגרסת ארבעת העלים‭.(‬

     

    יוצאים לשטח: בעיני מביני עניין, לצאת לשטח בעקבות תלתן ישראלי משמעו שנפלתם על הראש. כי רק משוגעים לדבר ייצאו לחפש את הפרח הזעיר הזה (אגב, אל תשכחו להביא זכוכית מגדלת‭.(‬ אתם עדיין בעניין? יופי, אז על הדרך זכיתם לקבל גודש משמעותי מהנופים הבראשיתיים של נחל הזוויתן, שנמתח לאורך כ‭18-‬ ק"מ. הטיול הזה נמשך קצת יותר מ‭4-‬ שעות ואורכו כ‭5-‬ ק"מ.

     

    תחילת הטיול בחניון יהודייה, שם מקבלים את מפת המסלול ומידע מפורט על אופיו. מתחילים בשביל מסומן ירוק שייקח אתכם מזרחה, מתצפתים על הנחל מראש מצוק, חוברים לשביל אדום, לאחר מכן לשביל שחור שיורד (בזהירות) אל ערוץ הזוויתן, הגדוש במים זורמים, בצמחייה ובעיקולים זוויתיים רבים (ומכאן שמו‭.(‬ בעזרת המפה שקיבלתם מגיעים לעין-נטף - גן עדן מקומי העוטה כל העת רסס דקיק של מים שנופלים מהמצוק שמעליכם. הדרך חזרה, כידוע, קצרה תמיד, אך במקרה זה, גם תלולה למדי. אבל לא נורא, זכיתם באחד הטיולים היותר שווים שמציעה רמת הגולן.

     

    הגעה: מתחילים ומסיימים בחניון יהודייה (על כביש ‭,87‬ מצפון לצומת יהודייה‭.(‬ השמורה פתוחה בקיץ בשעות ‭17:00-08:00‬ ובחורף עד ‭.16:00‬ הכניסה אפשרית עד שעתיים לפני שעות הסגירה.


    מכוסה בשערות דלילות לבנות. תלתן ישראלי

     

    ‭.10‬ צלף רותמי

    מסדר זיהוי: שיח קוצני ממוצא סודני שגובהו ‭4-2‬ מטר. ענפיו מסועפים וצבעם ירוק בהיר, לרוב הם חסרי עלים. בראש הצמח מופיעים המוני פרחים אדומים.

    שכונה אהובה: ריכוז אחד - בבקעת ים המלח.

    זמן פריחה: סוף מארס עד מאי.

    לספר לחבר'ה: יש הסבורים כי מקור השם צלף הוא בשיכול אותיות במלה פצל. הסיבה: הפרי נוטה להתפצל. הצמח היה נפוץ באזורנו אך נכחד. רק בסוף שנות ה‭90-‬ הצליחו אנשי שמורת הטבע עין-גדי להרבות את זרעיו ולהשיב אותו לטבע.

     

    יוצאים לשטח: את רוב הצמחים הללו תוכלו לפגוש בסמוך לבית הכנסת העתיק של עין-גדי, המצוי אף הוא בשטח השמורה הגדולה. לפני או אחרי המפגש הבוטני, אין לכם ברירה אלא להתענג על מנעמי השמורה - על נופיה המצוקיים, המוני שפני הסלע והיעלים, הצמחייה המגוונת והנופים המרהיבים. נחל ערוגות? נחל דוד? מסלול קצר? מסלול ארוך? מסלול קורע? הכל משולט, מפורט, ובעיקר - מודולרי. כל אחד ימצא פה את מבוקשו, ואם נפלתם על יום יפה במיוחד, אתם פשוט חייבים לעמוד שעה קלה מתחת לאחד ממפלי המים.

     

    הגעה: נוסעים בכביש 90 ופונים לפי השילוט אל שמורת עין-גדי, המצויה כמה מאות מטרים מצפון לכניסה לקיבוץ עיןגדי. השמורה פתוחה בקיץ בשעות ‭17:00 -08:00‬ ובחורף עד ‭.16:00‬ הכניסה אפשרית עד שעתיים לפני שעות הסגירה.


    בראש הצמח המוני פרחים אדומים. צלף רותמי (צילום: איתי נחשון)

     

    414 צמחים בסכנת הכחדה

    יש להבחין בין צמחים מוגנים, צמחים נדירים, צמחים אנדמיים (הגדלים באופן בלעדי באזורנו) וצמחים בסכנת הכחדה. לא תמיד ההגדרות הללו חופפות. קחו למשל את הכלנית. היא מוגנת, אבל היא אינה בסכנת הכחדה ובוודאי לא נדירה. אבל אם היא לא הייתה מוגנת על פי חוק (שיצא כבר ב‭,(1965-‬ היה חשש שהיא תיעלם מנופי הארץ, בשל קטיף בלתי מבוקר.

     

    כיום יש 268 צמחים המוגנים על פי חוק בארץ. מתוך ‭2,288‬ מיני צמחי בר הגדלים בישראל, 414 צמחים נחשבים בסכנת הכחדה, ומספרם הולך ועולה. מתוך אותם 414 מינים, רק 66 מינים מוגנים בחוק. הצמחים המצויים בסכנה מאוגדים ומתועדים בספר עב כרס בעל שני כרכים, ששמו "הספר האדום - צמחים בסכנת הכחדה בישראל‭."‬ הוא יצא בהוצאת רשות הטבע והגנים ובסיוע המשרד להגנת הסביבה ב‭.2011-‬  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תשאירי לי פרח: מסלולים בעקבות פרחים נדירים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים