"ג'ון קרטר": מאדים לא מדהים

אין פלא שאולפני דיסני השקיעו למעלה מ-250 מיליון דולר ביצירת "ג'ון קרטר" ("John Carter"). המטרה היא לא הסרט הבודד, אלא מכונה מרובת פרקים להדפסת כסף. על הבימוי הופקד אנדרו סטנטון, מבכירי הבימאים של פיקסאר (ביים את "מחפשים את נמו" ו"וול-E", וכתב את התסריטים לסרטי צעצוע של סיפור). אליו חברו עוד שני תסריטאים ובהם הסופר מייקל שייבון ("ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי").

נופי מאדים. ג'ון קרטר מבקר וגם אנחנו איתו

נראה שחלומותיהם של גיקים עומדים להתגשם. הספר הנכון, האנשים הנכונים, והתקציב הנכון. הבעיה שהמוטיבים המוכחים של הסדרה כבר הושאלו לסרטים אחרים מבלי להיות מחויבים להיבטים המרושלים והמיושנים שהיו בספרים. למשל, "אווטאר" התייחס בדרך מעודכנת וזהירה יותר לאלמנט של כניסה לתרבות זרה והצלתה, והציג טכנולוגיה עתידנית שבורוז לא היה מסוגל לדמיין בתחילת המאה ה-20.

הבעיה המהותית השניה שייכת לעוסקים במלאכה. קשה להאמין כי סטנטון, שקידש בפיקסאר את הבהירות העלילתית, חתום כתסריטאי וכבמאי על סרט כה מסורבל: פתיחה משולשת (על מאדים, מעבר ללונדון ב-1881, ומשם לאריזונה ב- 1870). כדי להוסיף חטא על פשע, פתיחות אלו מסגירות הפתעה שאמורה להתגלות בסוף הסרט.

דמותו של ג'ון קרטר אינה מתפתחת לאורך הסרט בתגובה לאירועים אליהם היא נקלעת. מולו ניצבים "רעים" שלא ברור מי ומה מניע אותם. אמנם האפקטים מרשימים, ועולים דרגה נוספת בריבוי דמויות CGI בצילומי לוקיישן (ביחס ל"כוכב הקופים: המרד"), אבל בגלל כשלי התסריט, הדמויות פחות מעניינות וחלק לא מבוטל מסרט ארוך זה (132 דק') משול לדשדוש בחולות מאדים.

ממלחמת אזרחים אחת למשניה

קרטר (טיילור קיטץ') הוא לוחם מובס של צבאות הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. התבוסה הפכה אותו לציניקן שאינו מחויב לאף מטרה. מפגש עם טכנולוגיה חייזרית בתוך מערה גדושה בזהב משליך אותו לבארזום/מאדים. שם הוא מגלה כי כוח הכבידה החלש יותר מאפשר לו לזנק כחרגול לשחקים, ושריריו הדחוסים מקנים לו כוחות על.

הגזעים שעל בארזום מצויים בקונפליקט. הטארקים – יצורים בגובה שלושה מטרים, בגוון זית עם ארבע זרועות וחטים כעורים בציידי פניהם. ההשוואה הלא מחמיאה לבני הנאבי החתוליים של "אוואטר" מבהירה כי אין מצב לשידוך בין גזעי. קרטר יחבור אליהם, יפתח יחסי קירבה עם מנהיג השבט טארס טארקס (ווילם דפו) ויהפוך לאחד מהם בעודו שומר על צורתו האנושית.

בגזעים בעלי המראה האנושי יותר יש את בני הזודנגה המרושעים, בראשות הנסיך סאב ט'אן (דומיניק ווסט). לאחר שהנסיך מקבל כלי נשק רב עוצמה מנזירים קרחים ומסתוריים בראשותו של מטאי שנג (מרק סטרונג), ממלכתו עומדת להכריע את אנשי העיר הנאצלת הליום.

מדוע היצורים הקרחים שיכולים לשנות את צורתם לדמות כל יצור, לנוע בין נקודות בחלל כרצונם וברשותם נשק על מחליטים להסתמך על סאב ט'אן ולא להכריע את המערכה בעצמם? למרות שדמויות אלו נוצרו במיוחד עבור הסרט, התסריטאים לא טרחו לתת רקע מינימאלי לפעולותיהם.

הלוחם והנסיכה. מוכר לנו גם מכדור הארץ

ג'ון קרטר משתף פעולה עם הנסיכה של הליום דג'ה ת'וריס (לין קולינס). היא לוחמת כמו זינה, מדענית כמי היפטיה וכוסית כמו כל יציר דמיון המיועד לפנטזיות של גברים צעירים. אביה המלך טרדוס מורס (קיארן הינדס) רוצה להציל את הליום באמצעות שידוך בתו לנסיך הרע מזודנגה. הגיבור מכדור הארץ יתייצב להציל לא רק את עירה אלא גם את תומתה של הנסיכה. אלמנט מיושן זה קצת קרוב מדי לאגדות ילדים.

בנוסף לפגמים שהוזכרו, "ג'ון קרטר" סובל גם ממחסור בהומור. נראה שגודל הפרויקט השכיח מסטנטון את מה שהוא ידע לעשות היטב בסרטי פיקסאר. הדמות היחידה שמעוררת חיוך היא של כלב חייזרי ענק בשם וולה שתווי פניו מזכירים את השחקן סטייסי קיטץ'. כשכלב חייזרי גונב את ההצגה, זה בוודאי לא מעיד על איכות הדמויות האחרות.