שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פסח 2012: עשר החומרות ההזויות ביותר
    מטגנים רק בשומן מן החי, אין כל מגע עם מי ברז, בליל הסדר מחליפים שלוש מפות - ואוי לו לכלי שנפל על הרצפה. מדי שנה מתגלות חומרות חדשות לחג הפסח. קיבצנו עבורכם את המדריך השלם למחמירים הכי מחמירים. רק אל תגידו לידם "חומץ" בפסח

    גם אם ניקיתם, אפסנתם את החמץ - ואפילו רכשתם סטוק מצות, לא יצאתם ידי חובת החג, שהיא כמובן: להחמיר, להחמיר ולהחמיר. ידוע ומקובל בקהילות החרדיות שכל המחמיר בפסח – הרי זה משובח. אז אם אתם עומדים להתארח אצל משפחה חרדית במהלך החג (וחולמים על מצה עם שוקולד) - קבלו את מצעד עשר החומרות המוזרות ביותר שתפגשו בפסח (ותשכחו ממצה עם שוקולד).

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    1. שלוש מפות וליל סדר אחד

    אכילת מצה "לא שרויה" – כלומר "יבשה", מבלי שזו תיגע בנוזל כלשהו (ואז אולי "תחמיץ") - היא מנהג שכיח למדי. בבתים רבים מקפידים לאכול את המצה בנפרד מן המרק ושאר המאכלים המבושלים או הלחים (בחוגים האלה קניידלעך מקמח מצה, למשל, הם בל ייראה ובל יימצא).

     

    זיוה, הגיע הזמן להחליף את המפה! (צילום: shutterstock)
    זיוה, הגיע הזמן להחליף את המפה!

     

    אבל למחמירים-פלוס יש מנהג מיוחד: המצות ככלל הן בבחינת "בל יימצא" בשולחן הסדר. כלומר, עושים קידוש על מפה א' ומורידים אותה. אוכלים את המצות בזהירות מרבית ובתוך שקיות על מפה ב' - ואחר כך מורידים את הכול, ואוכלים את שאר האוכל בנפרד על מפה ג', וללא מצה בכלל.

     

    אזורי תפוצה: ליטאים מחוגים מסוימים, חסידים ואפילו ספרדים שאימצו בהתלהבות את עניין ה"מצה זו לא מציאה".

     

    אור לגויים: סגולה בדוקה ומנוסה לרדת חמישה קילוגרמים בחג.

     

    2. מעשה נורא בכפית שנפלה

    החומרה הזו התגלתה לי במקרה, כשביקרתי אצל חברה מחסידות מסוימת בפסח. החברה שמטה בטעות כפית, ומבלי להתבלבל הרחיקה אותה לצמיתות. היא הסבירה לי שכלי אוכל שנפל על הרצפה - אין משתמשים בו יותר במהלך החג, מחשש שמא פירורי מצה בלתי נראים שעל הרצפה יתערבו בטיפות המים, או בנוזל בלתי נראה אחר על הרצפה. התוצאה הבלתי נראית לעין בלתי מזוינת היא כפית שכולה חמץ, רחמנא לצלן.

     

    גיסנו, בדיוק הגעלנו את הכפיות. תיזהר לא להפיל על הרצפה (צילום: רויטרס)
    גיסנו, בדיוק הגעלנו את הכפיות. תיזהר לא להפיל על הרצפה

     

    אזורי תפוצה: ירושלמים או ירושלמים במקור, וחסידים מכל הסוגים והמינים.

     

    אור לגויים: אם יש בבית פעוטות מרסקי סרוויזים (ותמיד יש), יעברו בני המשפחה לחד-פעמי, וחסל סדר שטיפת כלים בפסח.

     

    3. שימו שמן? רק שומן! 

    אזהרה: החומרה הבאה אינה מומלצת לבעלי כולסטרול גבוה. בעיקרון מדובר בתולדה של חומרה אחרת,

    הנוהגת שלא לקנות שום דבר מוכן לפסח, כולל חלב ומוצריו – ובוודאי ששמן.

     

    המחמירים גורסים כי גם ההכשר הכי "מהודר" המתנוסס על האריזה, איננו בר-סמכא במאת האחוזים, כי לך תדע מה קרה כאשר המשגיח הפנה לשנייה את גבו לפס הייצור. בפסח כידוע, כל פירור נחשב. השומן הוא רק הכרח מציאותי של בישול ללא שמן קנוי בכלל.

     

    אזורי תפוצה: למרבה הפלא, בעניין השומן מככבים המרוקאים. אחריהם בצמידות - חרדים ממוצא פולני ורוסי. גם הירושלמים לא טומנים את ידם בצפחת השמן, ונוהגים להשתמש בשומן תרנגולת בלבד.

     

    אור לגויים: טעמו של שניצל שכזה הוא חגיגה אמתית לחיך. המינוס: חביתה עם שומן מן החי לא יוצאת גורמה (מניסיון).

     

    4. קליפות, או לא להיות

    החומרה הבאה נולדה בבית יוצר חסידי מובהק. הקונספט: "לך תדע מה מרחו על התפוח שיבריק", ו"מי יודע מה הניחו לצד העגבנייה" (עגבניות אחרות אולי?)

     

    במקרה הזה לא יעזור שום נוזל ניקוי או השרייה. הכול חייב בקילוף, כך שאם בכל זאת ישתרבב פירור מיקרוסקופי שצלח את השטיפה בכיור, הוא יישאר בערמת הזבל שבפח.

     

    אזורי תפוצה: חסידים. עוד לא נצפו פרטים מהסוג הזה במגזרים אחרים.

     

    אור לגויים: חגם של הילדים המפונקים ששונאים קליפות.

     

    5. מה שלא אכלו סבתותינו

    הוריך באו לארץ מפולין או מרוסיה? אנו משתתפים בצערך. החומרה הבאה לא נכנסת תחת שום קטגוריה של תירוץ הלכתי כזה או אחר. הקונספט הוא כזה: מה שלא אכלו אבותינו בגולה הדוויה - לא ייכנס הביתה גם בישראל. התוצאה: תפוחי אדמה כן, עגבנייה לא. תפוחי עץ כן, תפוז לא. הסבתא בת ה-90 עוברת תחקיר ביטחוני מזורז, ואם נותר עדיין ספק קל שבקלים שאולי בכל זאת בקישינב לא היה, אז לא אוכלים.

     

    אזורי תפוצה: חב"דניקים בעיקר, וגם אי-אלה ירושלמים וחסידים במעגל המצומצם.

     

    אור לגויים: סבתא היא פוסקת הדור!

     

    6. תבלינים - יוק! הלילה הזה כולנו פולנים

    מי אמר שאוכל בפסח צריך להיות גם טעים? מקור החומרה - בימים רחוקים שבהם תבלינים הגיעו לשוק בשקים של גרגירי חיטה, והחשש מערבוב ביניהם היה גדול (ומכאן גם החשש לחיטה שנרטבה והחמיצה, השם ירחם). היום, כשיש לפפריקה ליווי צמוד מהשדה ועד לשקית בסופר - עדיין ישנם רבים המעדיפים שלא לקחת סיכון, ולתבל את האוכל במלח בלבד.

     

    אזורי תפוצה: חסידיים, אלא מה?

     

    אור לגויים: פוטנציאל לירידה של שני קילוגרמים נוספים, כי מה לעשות, האוכל לא טעים.

     

    7. דיו כשרה לפסח, כבר טעמתם? 

    אחרי שגמרו לבדוק בשבע עיניים כל מה שנכנס לצלחת, נותר לבדוק גם את מה שהולך לפח. למשל, קליפות הביצים. מזה זמן מה - מאז החלו להתנוסס חותמות על הביצים - מקנן החשש בליבותיהם של יראי החטא, שמא הדיו עשויה מתערובת חמץ.

     

    אז מה – אתם שואלים? אז אולי כששוברים את הביצה, ייפול חלקיק דיו היישר אל הצלחת, והמסובים יחטאו באכילת חמץ בעיצומו של החג! לכן ב"תנובה", למשל, משתמשים בדיו כשרה לפסח.

     

    אזורי תפוצה: בכל מקום בו השמועה על הדיו העשוי מ"ספק-חמץ" עשתה לה כנפיים ומעריצים.

     

    אור לגויים: אם הגענו עד הלום, היו רגועים שמה שמגישים לכם מארחיכם בצלחת זה בטוח כשר למהדרין. על הטעם - אין אחריות.

     

    8. שימו תחבושת לברז 

    עִצמו את העיניים וחִשבו על פריט המזון הכי בסיסי שאפשר להכניס לפה, ללא חשש חמץ. אם חשבתם מים - התשובה אינה נכונה.

     

    כהרגלו מימים ימימה, גם השנה יש להניח כי ח"כ משה גפני שוקד להריץ מכתבים ל"מקורות", בבקשה שאספקת המים לבני ברק תעשה ממי קידוחים ולא מהכינרת. החשש: חמץ שמושלך לימה יעשה את דרכו הארוכה בצנרת עד לברז הכשר למהדרין, בבית החרדי הכשר למהדרין.

     

    התוצאה: גדודי ענק של נאמני החומרה, שמכינים מבעוד מועד מים מסוננים ונקיים מחמץ, ומשתמשים רק בהם במהלך החג.

     

    גם מים מינרלים, נכנסים תחת אותה קטגוריית "חשש", וזו הסיבה ש"המקילים" ישתו אותם בהכשר הבד"ץ בלבד, וישימו תחבושת (בד כגון חיתול) על פִּיית הברז, ליתר ביטחון – בעוד המחמירים ייצמדו לדוּד.

     

    אזורי תפוצה: בני ברק (ברור!) ובריכוזים החרדיים ברחבי הארץ.

     

    אור לגויים: אם משתמשים רק במים שהוכנו מראש, יש מצב לחיסכון במים?

     

    9. קוסמטיקה למהדרין

    מה לבד"ץ ולקונדישנר החדש של "פנטן"? אז זהו, שהרבה. על פי הסברה הגורסת שגם מריחת הגוף בחמץ אסורה בחג, פתאום הכשר לצללית של "איל מקיאג'" הופך לאופציה מתבקשת.

     

    הבונזו הזה מריח כמו אקונומיקה (צילום: index open)
    הבונזו הזה מריח כמו אקונומיקה(צילום: index open)

     

    אז אחרי שחברות הקוסמטיקה חגגו על החרדיות עם דאודורנטים כשרים לפסח במחירי שחיטה ובניחוח נוזל כלים מצוי, נמצאו כמה רבנים חרדים שהכריזו ברוב חוצות כי מדובר במנהג טיפשי ואפילו מיותר הלכתית, וגם אם יימצא השמפו עם רכיבי החמץ בפסח - אין בשימוש בו שום בעיה.

     

    בפועל, מודעות כמו "מייק-אפ בהכשר הרב גרוס" ממשיכות להפציץ את המקומונים החרדיים, לשמחת תעשיית החומרות כולה.

     

    אזורי תפוצה: תלוי במידת הנאיביות של הלקוחה, כך שלרוב מדובר בתפוצה רחבה למדי.

     

    אור לגויות: חברות הקוסמטיקה מברכות אתכן על השלשת המכירות בחג.

     

    10. הכלב שלך אוהב אקונומיקה?

    ובאותה הרוח - חומרה דומה (ונפוצה לא פחות): הכשר בד"ץ לפסח למגוון רעלים, כגון תכשירי ניקוי למיניהם ואקונומיקה. כל ילד בחינוך הדתי אמור לדעת שכל מה שלא ראוי למאכל כלב, איננו נחשב לחמץ. אז מה? זה עדיין לא מפריע לבד"ץ לצאת בקולקציית חומרי ניקוי כשרים למהדרין מן המהדרין.

     

    אזורי תפוצה: בעיקר במקומות בהם רווחת השגעת הפולנית המצויה, מחלה שלוקות בה גם רבות מבנות
    עדות המזרח.

     

    אור לגויים: מי שימציא אקונומיקה שראויה למאכל כלב, יזכה בקניידלעך מקמח מצה ללא חשש שרויה.

     

    ועוד לא הזכרנו חומרות מקומיות, שתפוצתן הגיאוגרפית נרחבת, כגון האיסור לאכול לימון, מלפפון חמוץ או כל מאכל המכיל חומץ, בשל הדמיון למילה "חמץ"; הידור בכשרות על כלים חד פעמיים העשויים מקרטון (הידעתם שמעורב בו עמילן?) פלסטיק או אלומיניום, וחומרות מקומיות הרבה יותר - החרמת כל מאכל שמחמיץ (הווה אומר: ללא מוצרי חלב בפסח), או להעביר חג שלם ללא שום מאכל שאפשר לייצר ממנו קמח (כולל הוצאת תפוחי אדמה וקיטניות למיניהן מהתפריט. סגולה בדוקה לאבד עוד עשרה קילוגרמים במשקל).

     

    חסל סידור פסח כהלכתו, ולשנה הבאה בירושלים הבנויה!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פסח 2012: עשר החומרות ההזויות ביותר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טעים הדיו? אבל כשר למהדרין
    צילום: גבי מנשה
    המהדרין לא משתמשים בברז, והחפיפניקים שבמחמירים שמים עליו תחבושת או חיתול
    צילום: shutterstock
    מומלצים