פסח - לא מה שחשבתם

כל שנה מגיע פסח, ואנחנו כבר מכירים את התרגול: ליל הסדר, הגדה, מצות, שבוע שלם בלי חמץ... אבל האם כך נראה פסח מאז ומתמיד? מתברר שלפסח גלגולים ושינויים רבים, וזה לא מפתיע שהוא ממשיך להתפתח ולהשתנות גם בימינו.

• ynet בדיווח ישיר מיציאת מצרים - פרויקט ענק
  

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• "בני משה" בפרו: יש משכן ומזבח באמזונס
• והיא שעמדה בדואט: גלעד שגב עם עמירן דביר
• כל מה שרציתם לדעת על פסח - פה!     
  

אז מה נשתנה הפסח הזה לאורך השנים? הנה כמה דוגמאות:

פסח זה חג?

פסח במקרא לא היה חג, אלא שֵׁם של קורבן זבח. כלומר: קורבן שֶׂה (אחר כך גם בקר) שאותו אכלו הבעלים. בני ישראל אכלו את הקורבן בליל היציאה ממצרים ואת דמו מרחו על מזוזות ביתם (שמות י"ב) - אירוע שאותו מכנים חז"ל "פסח מצרים". בהמשך מצטווים בני ישראל להקריב פסח מידֵי שנה, ולזה חז"ל קראו "פסח דורות". לכן במקרא "עושים" פסח (כמו שהיום אנחנו "עושים על האש") ולא חוגגים פסח (ראו, לדוגמה, יהושע ה').

החג המקראי הוא "חג המצות" - שהוא אחד משלושת המועדים בהם עלו לרגל (שמות כ"ג). בתחילה לא היה קשר בין חג המצות לקורבן הפסח. בהמשך, כשנקבע שאת קורבן הפסח יש להקריב בערב של י"ד בניסן, ואילו את חג המצות יש לחגוג בט"ו בניסן – אוחדו שני המועדים והפכו לאחד

מי הזמין כבש בלאפה כשרה לפסח?

המצות של תקופת המקרא אינן המצות שאנו אוכלים היום. המצות היו מעין פיתות דקות – מאפה מהיר שנעשה בלי לחכות שיחמיץ. המצות היו עגולות - כפי שהמקרא מכנה אותן "עוגות" (שמות י"ב).  "לעוּג" מקביל ל"לחוּג", שמשמעותם היא לנוע במעגל.

מצות הוגשו בסעודות שונות במקרא, בלי שום קשר לחג המצות או לפסח, כאשר רצו להכין ולהגיש ארוחה במהירות. למשל: לוט מכין מצות לאורחיו בסדום (בראשית י"ט) וגדעון מכין מצות לאיש שדיבר אליו (שופטים ו').

האם ה' לא ידע איפה בני ישראל?

על-פי שמות י"ב, הקורבן נקרא "פסח" בגלל שה' ראה את הדם ופסח (דילג, עבר) על בתיהם של בני ישראל בעת מכת בכורות. רגע, האם ה' זקוק לדם על המשקופים כדי לדעת איפה גרים עברים ואיפה מצרים?!

אך השאלה היא איך מפרשים את השורש פ.ס.ח. בישעיה ל"א כתוב: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט (=מילט)". מכאן ניתן להבין, ש"לפסוח" פירושו "להגן". פירוש זה פותר, לפחות במידה מסוימת, את הקושי האמור. אגב, כך גם מתרגמים התרגומים לארמית של התורה, וגם תרגום השבעים.

חג מספרי הסיפורים

לאחר חורבן הבית השני, בשנת 70 לספירה, נוצר מצב חדש: אין בית מקדש, ולכן לא ניתן להקריב את קורבן הפסח. או-אז החלו להיווצר סדר הפסח וההגדה, בהשראת הפסוק "והִגדת לבנך ביום ההוא" (שמות י"ג) - והמסורת הפכה לסיפור יציאת מצרים, במקום הקרבת הקורבן. אט-אט התגבשה "הגדה של פסח", המוכרת לנו כל-כך

מה זה פה, סימפוזיון?

ליל הסדר נבנה בהשראת הסימפוזיון – אותו משתה אופייני לתרבות ההלניסטית, שבו השתתפו רק גברים חופשיים (עבדים ונשים שימשו בתפקידים שונים, אך לא נחשבו כמשתתפים). הסימפוזיון כלל דיונים פילוסופיים, אך גם יין ומזון רב (שנאכל תוך כדי ישיבה בהסבה).

גם בסדר הפסח אוכלים ("כולנו מסובין"), שותים ומשוחחים על עניינים חשובים. אך העברת המנהג ההלניסטי ליהדות הייתה כרוכה גם בביצוע שינויים מרחיקי לכת: סדר הפסח, לעומת הסימפוזיון, שוויוני באמת – כולם משתתפים בו. משום כך הוכנסה התייחסות לממד החינוכי של סיפור יציאת מצרים - תוך ניסיון לעורר עניין בילדים, ובמקביל הוצא ממנו הממד האירוטי שהיה במשתאות המקוריים.

הגדות חדשות

וחג הפסח ממשיך להתגלגל, והגדות נוצרות חדשות לבקרים: הגדות קיבוציות, המחזירות את

משה, שהוצא מההגדה המסורתית; הגדות פמיניסטיות, המחזירות את הנשים, שאינן מוזכרות בהגדה המסורתית ועוד כהנה וכהנה.

בעינַי, זאת המשמעות העמוקה של המשפט הידוע "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – כל דור מעניק גוון משלו לחג. כך היה מאז ומתמיד, וכך חייב להיות, כי דווקא החידושים הללו הם הם ששומרים על חיותו של החג ושל תרבות עמנו. 

חג שמח!

• ד"ר איריס יניב היא רב חילוני ממכון "תמורה".