לחזור להורים: בדרך לעצמאות כלכלית עתידית?

כשאנחנו ילדים וחיים תחת חסות הורינו, אנו רוצים כבר "להיות גדולים" כדי שנוכל לקבוע בעצמנו את ההחלטות שמשפיעות על חיינו, וכדי שתהיה לנו החירות הכלכלית ליישם אותן בפועל. גושפנקא להיותנו גדולים ניתנת לנו כאשר אנו נישאים, מעין הכרזת עצמאות מההורים והצהרת היפרדות חלקית מהתא המשפחתי הקיים, לטובת יצירת תא משפחתי חדש.

עוד בנושא:

רצית לדעת למה גבר בן 31 גר עם ההורים?

קוסם קוסם, אבל איך אתה משלם שכר דירה?

הוריה קנו לה דירה, בן זוגה דרש מחצית משווייה  

פעמים רבות, ההכרזה על הקמת יחידה משפחתית ריבונית גוררת עימה מלחמת עצמאות כלכלית. זוגות רבים מגלים שאין בידם האפשרות, במצב הכלכלי של ימינו, לרכוש את הבית עליו תמיד חלמו להתחיל בו את חייהם העצמאיים יחדיו.

לפיכך, בשנים האחרונות רואים יותר ויותר זוגות שחוזרים להתגורר בבית ההורים למשך תקופה מסוימת על מנת לחסוך כסף. הם עושים ויתור זמני על העצמאות שלהם כאנשים מבוגרים לשם השגת עצמאות כלכלית עתידית.

מרוויחה יותר מאמא שלי, אך יש לי פחות מה לתת

דנה (30) וקובי (35), נשואים מזה שנתיים וחצי והורים לתינוקת. הם גרים כבר 3 שנים אצל ההורים של קובי, אליהם עברו לאחר תקופה קצרה בדירה שכורה - בהתחלה כדי לחסוך לחתונה, ולאחר מכן לקניית דירה.

דנה מספרת: "כשהייתי קטנה להורי לא היה הרבה כסף ולא היה להם הרבה מה לתת לי. אמרתי לעצמי שכשלי יהיו ילדים אתן להם הרבה יותר, אתן להם הכל. היום אני מרוויחה פי 3 ממה שאמא שלי הרוויחה בזמנו, ויש לי פחות מה לתת".

דנה הבינה שהם לא יהיו מסוגלים לחסוך כסף אם ימשיכו לגור בדירה שכורה. "גם אם אני חוסכת 5000 ש"ח בחודש מהמשכורת, אחרי שנה יש לי 60 אלף ש"ח וזה לא מספיק לקניית דירה", ושכנעה את קובי שעליהם לחזור לבית הוריו. הם מתגוררים בקומה נפרדת וחולקים סלון ומטבח עם הוריו של קובי, בעוד שאחותו ובן זוגה מתגוררים ביחידה שבנו בחצר.

דנה וקובי מעריכים כי ידרשו להם עוד שנתיים עד שיוכלו לקנות דירה, בהנחה שייקחו משכנתה גדולה ויתפשרו על דירה קטנה באזור פחות טוב. בשביל דירה טובה עם משכנתה נוחה יהיה עליהם, להערכתם, להתגורר בחלקה המשפחתית 6-7 שנים נוספות.

המגורים המשותפים מתאפשרים בזכות הקשר המיוחד של דנה עם הוריו של קובי: "זה לא אידיאלי אבל אם לעבור עם מישהו את החוויה הזאת אז עם החמים שלי. הם נותנים ספייס ומרחב אישי ואני מסתדרת איתם נפלא. היא אמא שנייה שלי ואבא שלו מדהים". הקשר הזה הוא שעוזר להם לצלוח את הקושי העיקרי של המגורים אצל ההורים - הפגיעה בפרטיות.

דנה מתריעה שהדור שלנו צועד לקראת גל של גירושין. "אני צופה שאחוז הגירושין יעלה ל-80% בגלל הלחצים שהמצב מפעיל על זוג שאין לו מקום משלו, כי הוא גר בדירה פצפונת בחור והמשכנתה חונקת אותו. הזוגיות בארץ עומדת בפני לחצים בלתי אפשריים של קניית דירה והלוואות וההתמודדות עם זה. זוג לא יכול לחיות ככה הרבה זמן תחת קורת הגג של אמא שלו. כשאין לך ספייס, זה פוגע בזוגיות".

טריטוריה של מישהו אחר

מעיין (29) ואסף (31) נישאו לפני שנתיים. לאחר שנה בדירה שכורה הם קנו דירה לעצמם, והחליטו לעבור אל הוריה של מעיין למשך פרק זמן של 8 חודשים, עד למעבר לדירה החדשה. למרות שידם הייתה משגת לקניית דירה, הם ביקשו להקטין ככל הניתן את גובה המשכנתה ולחסוך כסף לקניית הרהיטים לדירה החדשה.

המעבר מדירה גדולה לחדר אחד בבית ההורים, בו שכנו 5 נפשות, דרש הסתגלות לא קלה. "בדירה שלנו הייתה לנו עצמאות וסיגלנו חוקים משלנו. למשל, לא חייבים לשטוף כלים מיד אחרי האוכל ואפשר להשאיר מים על הרצפה אחרי המקלחת. אבל בבית יש את תקנון החוקים של אמא שלי. צריך להתנהל בצורה שונה, וזה קשה אחרי שיצרנו הרגלים משלנו".

מעיין מספרת שעם הזמן המעבר נעשה קל יותר, ומייעצת: "צריך להבין שזו טריטוריה של מישהו אחר. צריך להתנהל על פי הכללים ולכבד את המקום בו נמצאים, ואז זה נהיה יותר פשוט. חשוב לעשות הבהרת ציפיות מההתחלה בין בני הזוג ובין הזוג להורים. לא יודעת אם אני ממליצה על זה כתבלין לנישואין, אבל למדנו שאם רוצים - אין זו אגדה, ולנו זה עשה טוב".

מתנהלים לפי התקנון של האמא. מעין ואסף(צילום: מעין גלבוע)

אובדן הפרטיות

מאיה ושגיא (36), ביחד כבר 15 שנים, מתוכן הם נשואים כבר 10 שנים. הם התגוררו אצל אמו של שגיא במשך 4 שנים, ואחרי שנולדה ביתם הבכורה, עזבו את הבית. שנה אחת בלבד בדירה שכורה הספיקה להם כדי לשוב לבית האם, במטרה לחסוך כסף לבניית בית ("שכירות לא הולכת יחד עם משכנתה"). הם התגוררו שם למשך 6 שנים נוספות, והולידו עוד שני ילדים.

מאיה מודה כי ההחלטה לשוב לבית אימו של שגיא לא הייתה קלה, בלשון המעטה: "רציתי את הפינה שלי בה אני מחליטה מה יהיה ושולטת על מה יהיה. נתנו לי לטעום סוכרייה ואז לקחו אותה כמו לילד". הם התגוררו ביחידה נפרדת במרתף, וחלקו סלון, מטבח ופינת אוכל עם אימו של שגיא. מגורים משותפים אלה התאפשרו, לדבריהם, בזכותה של האם, אשה נוחה עם אופי פתוח, ובזכות היחסים החמים איתה.

היחסים החמים עם אמו של שגיא עזרו להם לעבור את התקופה הקשה. מאיה ושגיא(צילום: אלבום משפחתי מאיה גיפסן)

המחיר אותו היה עליהם לשלם היה מחיר חוסר הפרטיות: "בא לך לדבר עם הבן זוג שלך על משהו, ויושב עוד מישהו בסלון שאינו חלק מהזוגיות שלך", ואי הנעימות הכרוכה במגורים בבית של מישהו אחר. "צריך לעשות ויתורים. מעבר לקושי של לגור עם עוד מישהו, לא תמיד נעים לי להגיד משהו כי זאת אמא שלו, ובגלל שעושים לי טובה ואני לא רוצה להיות כפוית טובה. אני לא יכולה להגיד לה 'לא מתאים לי', כי זה הבית שלה".

בסופו של דבר, הם מעידים כי התוצאה הייתה שווה את המחיר ששילמו: "הפלוס הגדול היה החיסכון הכספי, שאפשר לנו לבנות את הבית, והבייביסיטר הצמוד על הילדים". לשאלה אם היא ממליצה לזוגות אחרים לחזור לבית ההורים, עונה מאיה: "אם המטרה היא למשהו זמני ואין לך ברירה, אז בולעים צפרדעים על הדרך כי המטרה מקדשת את האמצעים. אבל אם תפסיד את המשפחה כתוצאה, אז לא".

מדברי המרואיינים עולה תמונה עגומה של קושי לקיים חיים זוגיים עצמאיים, במציאות הכלכלית של ימינו. זוגיות מטבעה מחייבת ויתורים בין בני הזוג, ולשם הגשמת החלום הזוגי של בית משלכם, יתכן שתאלצו לוותר גם על העצמאות שלכם לתקופה. בעת הכרזת העצמאות הזוגית יש לשקול עצמאות אישית מול עצמאות כלכלית על לשון המאזניים, והדילמה ביניהן אינה קלה.

לכל הכתבות, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק