טביב: "יש אוהדים שהייתי עושה להם טרנספר"
היום ב"ידיעות אחרונות". בלעדי: אלי טביב מסכם את השנה הקשה בחייו. מחאת האוהדים: "אני נושא נשק לטובת הביטחון האישי שלי", תג המחיר: "מוכן למכור את הפועל ת"א ב-25־30 מיליון שקל", טוטו תמוז: "הצלתי לו את הקריירה כשהוא היה שחקן גמור", המשפחה: "למה אוהדים הולכים לאישה וילדה? זו גבריות? הם שפנים, לא גברים"
- לונדון 2012
- אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט
- יורו 2012
- כל הנבחרות, כל הכוכבים וכל הסיפורים החמים
טביב לא היה חלק מהחגיגה, כאילו המועדון הזה לא קשור אליו. הוא העדיף לעשן את הסיגריה של אחרי, לדבר בסלולרי ולעזוב ביציאה צדדית. התמונה הסוריאליסטית הזו מסכמת קדנציה בת ארבע שנים בהפועל ת"א. תארים (אליפות ושלושה גביעים), ייצוא ויבוא בהצטיינות, ליגת האלופות, אבל גם מחאת אוהדים קשה נגדו ושורה של תביעות שהוגשו נגד המועדון.
בימים האחרונים ליווינו את טביב, במהלך גמר הגביע וגם אחרי נאום התוכחה שלו בתום המשחק. מצאנו אדם שמרגיש כי הוא מתמודד מול מערכת משומנת שפועלת נגדו ומשוכנע שנעשה לו עוול קשה, שהישגיה של הקבוצה לא נזקפים לזכותו. בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" משמיע טביב לראשונה את גרסתו המלאה על כל האירועים בשנה הקשה בחייו.
עוד על גמר הגביע ב-ynet ספורט:
גמר הגביע היה המשחק האחרון שלך בהפועל?
"אני לא מגיע יותר למשחקים. אני אדם שהולך על האמת שלי כל חיי, וגם ברגע כזה אני לא מוכר את האמת שלי. העדפתי לחזור מהר למשפחה שלי, כי שם המציאות האמיתית שלי".
מה צריך לקרות כדי שתעזוב את הפועל ת"א?
"שיבוא מישהו וירכוש את הקבוצה".
למה סיפקת מופע תוקפני במקום לשמוח על הזכיה בגביע?
"בסוף המשחק אוהדי הפועל עמדו וקיללו אותי. התמקדו בי, מי שהביא את הגביע. אם לא הייתי מביא את כל השחקנים הם לא היו שמחים. אני גורם להם שמחה. אם
לא הייתי מכניס יד לכיס וקונה את השחקנים, האוהדים לא היו שמחים היום. שלשום זה היה רגע מזכך אחרי כל מה שעברתי. אבל היה לי קשה לשמוח, כי ראיתי את הזיוף. האוהדים מוחאים כפיים לשחקנים שאני הבאתי, שאני משלם להם את הכסף. כולם שמחו בגלל ההשקעות האישיות שלי, ואז זורקים עליי רפש".
מהי תגובתך על ההתפרצות של טוטו תמוז כלפיך?
"זה המשך ישיר של התנהגות אלימה וברברית בגיבוי הקהל. תמוז אף פעם לא ידע להיפרד משום מקום שבו היה, הפועל פתח תקווה או בית"ר ירושלים. הצלתי לו את הקריירה כשהוא כבר היה שחקן גמור. המקרה הזה מראה מיהו, ולא מי אני. הוא ייענש בחומרה רבה. הוא מסוג האנשים שחשוב לו רק דבר אחד, וזה כסף. נפגע בו איפה שבאמת כואב לו".
מה אתה רוצה יותר: להרוס את הפועל או למכור אותה?
"למכור אותה. למה להרוס? לא באתי להרוס את הפועל, באתי לעשות לה רק טוב. מאז שהגעתי, האוהדים והשחקנים שתו בתקופתי יותר שמפניות מאשר מים. אם
יגיע רוכש, הפועל לא תיהרס. אם לא, מה שהקהל רצה - זה מה שיהיה".
למה לא מינית הנהלה אחרת ונשארת במיאמי? נזרקו רימונים על ביתך ועדיין לא חזרת לארץ. לא חשבת להיות לצד המשפחה?
"אחרי התפטרות ההנהלה חילקתי את התפקידים בין האנשים במועדון והייתי בקשר יום יומי איתם. זה הרי לא מפעל ענק שאי אפשר להסתדר. לבתי ליהי יש זכות חתימה. הקהל בא וקילל אותה, והיא התמודדה עם זה יפה והתחשלה. כל מי שיש לו ילדים שנחשפו לרוע ולאלימות, מבין מה יצא ממני אחרי הזכיה בגביע. אמא ואבא של ילדה יכולים להבין אותי".
אתה חושש לחייך?
"לא. אני הולך בצורה חופשית. אני מפחד רק מאלוהים. להגיד לך שאני נושא נשק? כן, אני נושא נשק לטובת הביטחון האישי שלי, יודע להשתמש בו.
המאבטח שלי אומר שהנער שהגיע לבית שלי בא לתקוף אותי, והמאבטח תקף אותו בתגובה. אם היו שמים את הנער מאחורי סורג ובריח, לא היו מחכים לי מתחת לבית. הוא קיבל לגיטימציה. מה קורה עם זה? כלום. המשטרה לא עושה כלום בעניין".
ביציע של הפועל יש שלט קבוע שעליו נכתב: "'מייצגים את הפועל ולא את ישראל".
"אם הייתי מודע לזה מראש, לא בטוח שהייתי רוכש את הקבוצה. המשפחה שלי הקריבה משהו בשביל המדינה הזו, אח שלי נהרג, אז בשביל מי הוא נהרג? בשביל הזבלים האלו? לכל אלו הייתי עושה טרנספר".
בסופו של דבר אתה הואשמת באלימות.
"והרימונים זה לא אלימות?".
אתה בדרך לבית"ר ירושלים?
"אשאר בכדורגל. כרגע אני חושב רק על איך למכור את הפועל".
הראיון המלא היום בספורט "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
