"אקט של גבורה": בוא, תתגייס לצבא
מאחורי סצינות האקשן של "אקט של גבורה", מסתתר סרט תעמולה של יחידת "אריות הים" - מעין תגובה מביכה לסרטים המבקרים את הצבא האמריקני. נשמע לכם צורם? בישראל דווקא חושבים שזה סרט מושלם לנערים צעירים
בתי חזה מחוררים, ראשים מתפצחים, עין שפוכה, סצינות עינויים קשות ושלוליות של דם שמתערבב בביצות עכורות - כל זאת ועוד יש למכביר בסרט "אקט של גבורה" ("Act of Valor"), שמדמה את חיי היומיום של לוחמי אריות הים - יחידת העילית של הצי האמריקני, שאחראית על חיסולו של בין לאדן ועל מבצעים סודיים אחרים. חבריה מתגאים בתואר יחידת הקומנדו הטובה בעולם. לשייטת 13 שלנו יש בוודאי השגות על כך - אבל זה כל כך אייטיז לריב על זה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
מה שהופך את הסרט לרלוונטי כיום הוא הסחף הפטריוטי שעובר על ארצות הברית מאז אירועי 11 בספטמבר, ובהשראת ההרפתקאות של הצבא האמריקני מאז. ולא פחות מכך, הוא נישא על הצלחת סדרת משחקי המחשב המלחמתיים "Call of Duty" ובמיוחד האחרון שבהם, "Modern Warfare 3", שהניב ליוצריו יותר ממיליארד דולרים תוך פחות מחודש - שיא חדש ומהמם. עושה רושם שהבמאים מייק מקוי וסקוט וויי מושפעים מהתפיסה הוויזואלית של סימולציות קרב ממוחשבות אלה.
כמו מול צג המחשב עם הג'ויסטיק ביד, גם ב"אקט של גבורה" הצופה חווה את זירת הלחימה מנקודת מבטו של הגיבור. אין ג'ויסטיק, אבל כיוון שמדובר במיטב בניה של אמריקה, אפשר להפקיד את ההדק בידיהם. יש על מי לסמוך. יש מי שיעשה את השיקולים בשבילנו, ייקח את הסיכון ואף יקריב את חייו עבורנו, והכי חשוב: יכסח לרעים את הצורה להנאתנו - בין אם אלו סוחרי סמים מכסיקנים או טרוריסטים איסלמיים - בסוף הם גומרים כגופות סרוחות בלי נשמה, לא שהיתה להם אחת כזאת.
"Call of Duty: Modern Warfare 3". עם ההצלחה לא מתווכחים
המראות הקשים שמומחשים באופן ריאליסטי כביכול, הביאו את ועדת הצנזורה האמריקנית להגבילו לצופים מעל גיל 17. בישראל לעומת זאת, הוא מוגבל לצפייה מגיל 14 בלבד. הגבלה מחמירה פחות מהסרטים הישראלים "הסיפור של יוסי" או "הנותנת" (לצפייה מגיל 16 ומעלה). למה, אתם שואלים? כי האלימות הגרפית ב"אקט של גבורה" היא אלימות מגוייסת. וככזו היא מותרת, ואפילו רצויה. בשפה פשוטה, מדובר בסרט תעמולה צבאי.
כלב ים נובח וגם נושך
הרעיון לסרט נולד מלכתחילה מעבודה על סרטון תדמית של הצי האמריקני, והתפתח לתמרון משותף עם יחידת אריות הים המהוללת. חילופי המודיעין והמידע סייעו לקורט ג'ונסטאד בכתיבת התסריט, ולמקוי ו-וויי בעיצוב הסצינות. מלבד התדרוכים המבצעיים, קיבלה ההפקה סיוע מהיחידה בדמות אמל"ח וכוח אדם. השחקנים הראשיים בסרט הם אריות ים מן המניין. וכמו כלבי ים בדולפינריום, גם הם נשמעים לפקודות, עושים הצגה לקהל, ומוחאים כפיים לעצמם.
הכוכבים הגדולים של הסרט, ששמם המלא נותר חסוי גם בקרדיטים, אינם שחקנים ראויים. הם אמנם יודעים את העבודה בקטעי האקשן, שנראים אמינים למדי, אבל הדיאלוגים רחוקים למשכנע.
למזלם של מקוי ו-וויי השחקנים שלהם לא מדברים הרבה, וכשהם פותחים את הפה לרוב מדובר בטקסטים מהעגה הצבאית: "גפרורים", "מלוכלכים" ועוד. נראה שהם מתורגלים בדיבור קודים. נו, ניחא. כמה שהסיפור מתאמץ, אין פה באמת נפח לגיבורים שלנו. לא ספקות, לא התלבטויות, רק מטרה לנגד העיניים - זו שהם שמים בין העיניים של אויביהם.
ומיהם אותם רעים במקרה זה? יש רבים כאלה ברחבי העולם, וכולם רוצים ברעתה של אמריקה. זה מתחיל בפעולה לחילוצה של סוכנת CIA (רוזלין סאנצ'ז) שנלכדה ועונתה במחנה של מליציה בקוסטה ריקה, לאחר שחשפה את הקשר בין המנהיג כריסטו (אלכס וידוב) לארכי-טרוריסט צ'צ'ני. אפשר לגלות שהמבצע מסתיים בהצלחה, ובעקבותיו יוצאים אריות הים לקרב בלימה נגד שיתוף הפעולה המתגבש בין ברוני סמים דרום אמריקנים לטרור האיסלמי - שתי ציפורי טרף במכה אחת.
דווקא הרעים בסיפור הזה פחות פלקטיים - הם אינם רובוטים בשירות הצבא. כך למשל אנו מגלים במהלך חקירה שכריסטו - או בשמו האמיתי מיכאיל טורקייביץ' - הוא יהודי, מה שמשאיר אותנו פעורי פה, כי הוא מסייע לרב המרצחים הצ'צ'ני אבו-שאבאל (ג'ייסון קוטל). "אני לא תומך במטרות שלו, אבל צריך להגן על המשפחה שלי", הוא מודה. כמו שיילוק, גם לו דוקר. וכך הוא מסייע לחוקריו לגלות כי ארצות הברית עומדת בפני מתקפת טרור נרחבת. הנה, אריות הים מוזעקים לעוד משימה.
ולצורך המשימה, הצבא האמריקני חושף את האמל"ח המשוכלל שברשותו. זה נראה לפעמים כמו מדע בדיוני, אבל די בכלי המשחית שמוצגים בסרט כדי לגרום לנדודי שינה לטרוריסטים שעדיין מצליחים לישון בשקט בלילה. מלבד תצוגת הכוח כלפי חוץ, הסרט משמש לצורכי תעמולה גם מבית, מול אלו שמפקפקים בצדקת הדרך. העלילה המופרכת מזכירה את הסכנות שעדיין אורבות בדרך, ומזמנות תמיכה פוליטית וציבורית והתקציבים שבצידן. גם באמריקה כולם נגדם.
אף פעם לא מוקדם מדי
"אקט של גבורה" עובד כסרט תעמולה בכמה רבדים (מה שאי אפשר לומר על העלילה), אך לפני הכל הוא שיר הלל לחיילים האמריקנים שמקריבים עצמם לטובת הכלל. הוא מוצג אולי שסרט פעולה מהוקצע, ואכן יש בו קטעי אקשן אפקטיביים, אבל לפני הכל זהו תשדיר שירות של הצבא האמריקני - תגובה לסרטים עלילתיים ביקורתיים שמעזים לערער על צדקת דרכו, ולפאשלות איומות נגועות בכסת"ח כמו זו של פרשת פאט טילמן, שהוצגה ב-"The Tillman Story" התיעודי.
הסרט מסתיים במונולוג מצמרר של אחד מחברי היחידה, המבכה את מות חברו ומצטט מדבריו לפני נפילתו.
למען הרך הנולד שלא זכה להכיר את בנו, הוא מצטט את שירו של צ'יף טקומסה, גיבור אינדיאני קדום שמבוית לצורך הסרט: "כשמגיע זמנך למות, אל תהיה כמו אלה שמתמלאים בפחד ממוות, כך שכשזמנם מגיע הם בוכים ומתפללים לקצת יותר זמן כדי לחיות מחדש את חייהם בדרך שונה. שיר את שיר מותך ומות כמו גיבור שהולך הביתה".
שורות מצמררות אלו הן סיסמת גיוס שפונה גם אל הנוער האמריקני, כמו זה בישראל. מלש"בים כבר מגיל 14 - כך לפי ועדת הצנזורה בישראל. מתברר שכולם רוצים אותם - הדוד סם, והדוד דם.
