שתף קטע נבחר

קונים בלבד: לא נוכל להשאיל משחקים

בשביל למנוע "מדינה של דיסקט אחד", יצרניות המשחקים, על פי שמועות, יאפשרו לנו לשחק בעותק של משחק רק בקונסולה שלנו. מה זה אומר? תצטרכו לקנות משחקים לעצמכם

זוכרים את הימים שהחלפתם משחקים עם חברים, ואז הם לא החזירו לכם את שלכם והתבאסתם? אז כמו שזה נראה כרגע, הדור הבא של הקונסולות עוד יגרום לכם להתגעגע לימים ההם. בשנת 2005, עם השקת ה־Xbox 360, עולם המשחקים היה כמרקחה. ימים מרגע יציאתה בכל העולם (פרט ליפן), הקונסולה שנועדה לתת פייט לפלייסטיישן 3 הייתה סולד־אאוט. אבל מהר מאוד גילו הרוכשים הנלהבים שמיקרוסופט שוב חירבנה את העבודה. בגלל בעיה בחיבור לחשמל — או בצ'יפ הגרפי, או במשהו אחר שהחברה לא הסבירה מהו עד היום — הקונסולה התחממה מדי, מה שהוביל לקריסתה ולהופעת עיגול אדום סביב כפתור ההפעלה שזכה לכינוי "עיגול המוות".

  

ב־2013 צפויה מיקרוסופט להשיק את Xbox 720, וכולם שוב בכוננות תסכול. אבל מה שמטריד את הגיימרים הפעם זה לא הפשלות הטכניות הצפויות, אלא שמועה שרצה ברשת — ומיקרוסופט לא טרחה להכחיש, נכון להקלדת שורות אלה — שלא תתאפשר הפעלת משחקים משומשים בקונסולה החדשה. והנה קהילת הגיימרים שוב כמרקחה.

 


 

הקישו קוד למשחק ואחריו סולמית

הרעיון של מיקרוסופט הוא ליצור לכל משחק קוד שתידרש להקליד לפני ההפעלה הראשונה. עם הקוד הזה תוכל לשחק אונליין, אבל רק מהקונסולה שלך. הטריק הזה כבר קיים במשחקי מחשב, ואם זה יצליח בהחלט ייתכן שסוני תעתיק אותו לפלייסטיישן 4 שצפויה לצאת לא הרבה אחרי ה־720. על פניו אמור הקוד למנוע את הפריצות הרבות לקונסולות. אבל לכל הגיימרים ברור — והם דואגים להבהיר את זה בכעס בפייסבוק וביוטיוב — שמיקרוסופט שואפת להיות יצרנית הבידור היחידה המאפשרת רק למשלמי מחיר מלא ליהנות מהמוצר שלה. נכון שחברת תקליטים לא מרוויחה ממכירת דיסק משומש? אז זה כי היא פראיירית. האנשים של ביל גייטס לא ייתנו לזה לקרות.

 

רוצה לעלות אלי ולשחק? אני פשוט לא יכול להשאיל לך את הדיסק (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
רוצה לעלות אלי ולשחק? אני פשוט לא יכול להשאיל לך את הדיסק(צילום: shutterstock)

 

כשמשחק חדש עולה 60 דולר, וכשהכלכלה נראית כמו שהיא נראית, הגיימרים כועסים שאופציית המשחק יד־שנייה — הזול בכ־50 אחוז מהמשחק המקורי — תיעלם, ויחד איתה תסתלק גם האפשרות למכור משחק שקנית ולחסוך כמה לירות לטובת הרכישה הבאה. והכי מבאס זה שתיכחד סופית האופציה לשכור או להחליף משחקים, מה שבאופן מסורתי איפשר לגיימר הכבד לבדוק משחק לפני שהוא קונה אותו. הגיימרים, בקיצור, כועסים כי הקונסולות עומדות להפוך לעסק לעשירים בלבד. ואני? אני כועס כי שוב דורכים לי על זיכרונות הילדות.

 

בלי החלפות!

אני הייתי גיימר עוד לפני שהמציאו את המושג. לא היה דבר שנהניתי ממנו כמו לשחק בקונסולות: הייתה לי סגה, אחר כך מגה־דרייב, אחר כך פלייסטיישן 1 ו־2 וכך הלאה. עם החבר הכי טוב וגם היחיד שלי, ברק, הייתי נוסע כל שלושה חודשים מהפרבר הכפר־סבאי לעיר הגדולה תל אביב כדי לשחק משחקי חלל. בבית שיחקנו Psycho Fox במשך 12 שעות רצוף, כי לא הייתה אפשרות לשמור את המשחק באמצע. כשיצא Wonder Boy III והצלחנו לגלות את היכולות המיוחדות של כל חיה שילד הפלא הפך להיות, התלהבנו כמו שלא נתלהב עד שיעברו שנתיים ונגלה את חדוות הבילוי לבד במקלחת ארבע פעמים ביום.

 

את המשחקים היינו לוקחים בהשאלה מ"באג", חנות המשחקים היחידה בעיר. השאלת משחק לשבוע עלתה עשרה שקלים, השאלה לחודש — 25. אנחנו היינו שמים עשרה שקלים, ולוקחים לחודש (באופן מפתיע, בבאג לא השתמשו במחשבים כדי לעקוב אחרי ההשאלות). את הכסף היינו שמים יחד, ומתחלקים במשחק: יומיים אצלי, יומיים אצלו. ככה היינו מסיימים קווסטים. בכל פעם שאחד נתקע, השני היה מקבל את המשחק ומנסה להתקדם תוך כדי עדכונים יומיים בטלפון (נייח. עם חוגה). כשברק מחק בטעות את כל המידע שהיה על המחסנית של Phantasy Star — קווסט ששיחקנו בו רצוף במשך שבועות — ניהלנו את אחד הריבים הגדולים והמחשלים בתולדות החברות שלנו.

 

אני אחזיר מחר, נשבע (צילום: רותם פלדנר) (צילום: רותם פלדנר)
אני אחזיר מחר, נשבע(צילום: רותם פלדנר)

 

אחר כך הגיע המגה־דרייב, ומחירי ההשאלה עלו. כשהגיע הפלייסטיישן הראשון עוד היו השכרות ב"בלוקבאסטר", אבל המשחקים היו ארוכים והשכרה לשבוע הפכה למיותרת: אם המשחק היה טוב, שבוע לא הספיק לך. אם הוא לא היה, סתם ביזבזת כסף. עם הזמן הוצעו פחות ופחות משחקים להשכרה, ולמי שהתעקש לא לקנות נוצרה חלופה: תביא משחק משומש, שים 50 שקל וקח משחק אחר. זה הפך את הבוא־נתחלף מקטע של ילדים לקטע של חנויות, אבל זה גם דחק את הילדים החוצה מעולם ההחלפות.

 

תלכו פעם לחנויות שעדיין אפשר להחליף בהן משחקים, ותראו כמה מעט ילדים ללא הורים מסתובבים שם. לא לחינם העלה סקר שערכה התאחדות התוכנות הבידוריות ב־2008 כי הגיל הממוצע של גיימר כיום הוא 33; לא ילד. לגיימרים הצעירים נותרה אופציה אחת: להציק להורים בחגים שיקנו להם משחק, ואז להחליף אותו עם חברים. זה מה שאני עשיתי.

 

קנו לעצמכם

מיקרוסופט לא רוצה שתחליפו משחקים. היא לא רוצה עולם שבו ילדים באים אחד אל השני כדי להתקדם יחד במשחק; מקסימום שיבואו ללכת קצת מכות ב־Tekken 8, בתנאי ששניהם קנו את המשחק כמובן, כי רק ככה שניהם יוכלו להתאמן בו. אם ילד מקבל משחק טוב, הוא לא יוכל ללכת איתו לחבר. זה פשוט לא יעבוד בקונסולה אחרת. אז הוא יישאר בבית וישחק במשחק עד זוב דם באגודלים. לבד.

 


 

יש שמועות שמיקרוסופט מתכננת לשחרר את רוב המשחקים החדשים להורדה דיגיטלית, ובכך לחסוך את העלויות הכרוכות בהפצה בחנויות. משחקים שעולים היום 250 שקל יעלו 150, וזאת בשורה משמחת מאוד לצרכנים המבוגרים ופחות משמחת לבעלי החנויות — וחסרת חשיבות לילדים, שגם 150 שקל לא באים להם בקלות. הם יצטרכו להישאר עם המשחק האחד שקנו, ולהסתפק בהתמודדויות ברשת מול איזה בחור איראני. יחי הכפר הגלובלי, ושיתפוצץ הכפר המקומי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים