שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האשה האידיאלית: אמא קדושה או סוטה קדֵשה
    אם תהיתם מה הקשר בין פרשת האשה הסוטה לפרשת הנזיר, הכירו את אמא של שמשון - גיבור ההפטרה, שמנסה לשכנע את בעלה כי הנס הפלאי שאירע לה, הוא תוצאה של ביקור אלוהי, ולא של גבר זר. קו דקיק מפריד בין הקדושה לקדֵשה

    מה עניין נזיר אצל סוטה?

    בפרשת השבוע - סמיכות פרשיות הדורשת עיון: חוק הנזיר סמוך לחוק "אישה סוטה". חוק "אישה סוטה" עוסק באישה שבעלה חושד בה שנאפה, אך אין לו הוכחות לכך.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    השאלה שהטרידה כבר את חכמי התלמוד, היא מדוע קשרה התורה בין אישה סוטה לנזיר. תשובה אחת, די מתבקשת כך נדמה לי, היא תשובתו של רבי יהודה הנשיא (סוטה ב ע"א): "רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". היין משחרר את היצר והיצר גורם לניאוף, ועל כן שומר נפשו מהניאוף, ירחק כבר מהיין.

     

    העקרה הרה - תשובה מההפטרה

    נדמה לי שהסבר מפתיע ושונה לקשר בין הנזיר לסוטה, נמצא בכמה וכמה סיפורים קדומים. בין השאר הוא נמצא בהפטרה של פרשת השבוע - בסיפור לידתו הפלאית של שמשון (שופטים י"ג, ב'-ו'):

     

    "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ-יְהוָה אֶל-הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן-הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי-מִזֶּה הוּא וְאֶת-שְׁמוֹ לֹא-הִגִּיד לִי".

     

    לפנינו סיפור עצוב ודי בנלי על בני זוג שלא מצליחים להביא ילדים לעולם, וכתמיד, העקרות מיוחסת לאישה. אלא שפתאום, באורח פלא, האישה העקרה הרה. ההיריון מתחיל בפגישה נסתרת בין האישה למלאך. המלאך נראה רק אל האישה ולא אל הגבר, והיא ממהרת לבשר לבעלה את בשורת הלידה.

     

    אלא שמצבה של האישה קשה. היא במלכוד, וכל כולה תלויה באמונתו העזה של הבעל, או בנס. האישה חייבת לשכנע את בעלה שהילד שניטע ברחמה ניטע על ידי ישות פלאית, ולא על ידי גבר זר. "מראהו כמראה מלאך אלהים", היא מצהירה-מפילה תחינתה בפני בעלה. בנוסף לכך, כיוון שהישות פלאית היא, הרי שאין בידה דרך לשחזר את הפגישה, להציג את המלאך בפני בעלה, ולהוכיח לו ולעולם שהיא לא סוטה. הנה הבעיה שלה: "ולא שאלתיהו אי מזה, ואת שמו לא הגיד לי".

     

    אלא שאולי גם לגבר יש אינטרס בסיפור המלאך. אם האישה נאפה, ונכנסה להריון מגבר זר - הרי שהיא לא עקרה, והעקר הוא הגבר. ההבנה הזו יכולה אולי להסביר את האינטרס של הגבר לשתף פעולה עם סיפור ההיריון הניסי.

     

    התעסקות אובססיבית במלאך

    מנוח, אביו של שמשון, לא מצליח להרפות מהמלאך, ובעיקר מהשאלה המעיקה: האם המלאך הוא באמת מלאך, או שמא הוא איש. בקריאה ראשונה של מפגש מנוח והמלאך, אפשר לחשוב שמנוח הוא איש די טיפש שלא מצליח להבין את מה שאשתו הבינה מהרגע הראשון – שמלאך אלוהים פקד אותם בבן. אולם בקריאה שנייה, ועם מעט אמפתיה, אפשר להבין שמנוח פשוט מבוהל. אם המלאך הוא מלאך – הרי שייוולד לו ילד פלאי, אבל אם המלאך הוא בעצם לא מלאך – אז אשתו היא סוטה. מלאך או גבר? מנוח מתרוצץ ולא יודע את נפשו (שופטים י"ג, ח'-כ'):

     

    "וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא-נָא עוֹד אֵלֵינוּ... וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא בַיּוֹם אֵלָי. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל-הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר-דִּבַּרְתָּ אֶל-הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי. ...וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה נַעְצְרָה-נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-מָנוֹחַ אִם-תַּעְצְרֵנִי לֹא-אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם-תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא-יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי-יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא-פֶלִאי ...וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם אָרְצָה. וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ. אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא".

     

    איך קוראים לישות השמיימית? אלוהים והמספר מקפידים לקרא לו "מלאך", אבל מנוח ואשתו פחות בטוחים, ובפיהם הוא "איש האלוהים", ואפילו סתם "איש". אז איש או מלאך? למרות כל ניסיונות השכנוע, ועד הרגע האחרון, מסרב מנוח להאמין שלפניו מלאך. רק העלייה הפלאית השמיימה מצליחה לשכנע אותו, ואנו לא נדע האם ועד כמה מצאה הכרה זו מקום של ממש בלבו חסר המנוחה של מנוח.

     

    נואפת או צדקת?

    אם כך, איך נדע האם לפנינו אישה נואפת או צדקת? אחריתו של הסיפור תעיד על ראשיתו - אם הבן יצא פלאי, ובמקרה שלנו נזיר מבטן ובעל כוחות אגדיים, הרי שהאם הייתה צדקת, ואם לא – נואפת. הנזירות מבטן והצלחתה בחיים שלאחר הלידה, הן הדרך להוכיח את צדיקותה של האישה.

     

    הנה נמצא הסבר נוסף לסמיכות הפרשיות: סוטה ונזיר – אישה שנושאת ברחמה הריון לא מוסבר, היא אחת משתיים: סוטה או אמו של הנזיר הפלאי. אמו של שמשון לא הייתה היחידה. גם מריה, אמו של ישו, נדרשה על פי מסורות שונות, להוכיח שאיננה סוטה, על מנת לבסס את האמונה שהיא התעברה מרוח הקודש.

     

    בעצם זה נמצא כבר בחוק המקראי

    אם נחזור לאישה הסוטה בפרשת השבוע שלנו, הרי שפוטנציאל ההיריון הפלאי של האישה החשודה כסוטה כבר טמון בה (במדבר ה', כ"ח): "וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע".

     

    אם האישה נאפה – היא תיענש וכל גופה יתעוות, ואם בעלה חשד בה לשווא – היא תזכה בהיריון שמיימי "וניקתה ונזרעה זרע".

     

    נשים חכמות הבינו את העניין

    נדמה לי שהן הבינו את הסיפור העצוב והמסוכן, ולפיו אישה שרוצה להתקרב אל הקודש חייבת לסכן הכל למען האפשרות לזכות בכל. בנוסף לזאת, אישה שרוצה לזכות בקדושה, צריכה להתקרב באופן מסוכן אל היכלות הטומאה.

     

    אישה לא יכולה להיות כוהנת במקדש, או תלמיד חכם בבית המדרש. היא לא יכולה להיות מלך או מנהיג רוחני. אבל אישה יכולה להיות בהריון, והיא יכולה להיות אמא-של איש חשוב וקדוש כזה או אחר.

     

    ואם היא רוצה יותר מזה? אזי עליה לטייל באזורי ההפקר שבין הקודש לבין החול; שבין האסור ביותר לבין המותר ביותר. היא צריכה להתקרב אל שערי המוות, ולקוות לגאולה פלאית. אחת הדרכים של נשים לצוף מעל שממת התפקידים שהועידה להן החברה הגברית, היה להיות אישה פלאית; קדשה, מכשפה או אישה שהרה לקודש.

     

    חנהל'ה לא התבלבלה

    על פי המסורת התלמודית, חנה, אשתו העקרה של אלקנה, הבינה את העניין, וברגע של משבר וגדלות רוח היא הודיע לאלוהים: אם תיתן לי זרע - מוטב, ואם לא - אלך ואסתתר בפני בעלי, והוא יחשוד בי שאני סוטה, ישקה אותי במי הסוטה, וכיוון שלא נאפתי, אתה, אלוהים, תהיה מחויב על פי תורתך לתת לי זרע (על פי בבלי, ברכות לא, עמוד ב). חנה מודיעה לאלוהים: או שתעשה את זה כאילו בדרך הטבע, או בשיטת ה"קדושה-קדשה". רק תבחר.

     

    במקרה של חנה אלוהים בוחר לעשות את זה בנס שהוא בדרך הטבע, ובמקרה של אם שמשון ומריה – בדרך הנס הפלאי, בשיטת הקדושה-הקדשה.

     

    וברוב המקרים – לא ניסים ולא קדושים.

     

    וגם הפעם שיר

    מסעיר, כן, נוגע בלב ונוגע במהות העניין שלנו. שיר שכתבה גילה קן, הרבה של קהילת "ברית עולם" בקריית אונו. כדאי לשהות השבת עם השיר הזה.

     

    סוטה – שיר 1

     

    הגוף לא משקר.

    ואני?

    אין עלי בעלות - לא, אין עלי בעלות

    אך מופקרת היא מופקרת היא מופקרת לחסדי שמים

    לקור העולם לחום היום -

    והשלתי מעל עצמי בגדים

    כבר פרעתי את שערי

    ודמי נזל והתערבב עם שם יי המפורש

    כתשתי עצמי עד דוק.

    וכלום.

    שריפה שריפה - אני לוחשת לעצמי -

    את באמת רוצה להינצל?

     

    שבת שלום!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האשה האידיאלית: אמא קדושה או סוטה קדֵשה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים