כך תעשו את זה נכון: לגדל תינוק בלי חיתולים
למרות מה שאתם וודאי חושבים, לגדל תינוקות ללא חיתול זו דווקא משימה פשוטה למדי. הסוד: שימת לב אמיתית לאיתותים שלהם. לריסה גינת מסבירה, בכתבה השנייה בסדרה, מהם 11 השלבים שיביאו אתכם למטרה

אחרי שהבנו למה זה כדאי וכי גידול תינוקות ללא חיתול זה דבר אפשרי בהחלט, הגיע הזמן לעבור לתכל'ס ולהבין איך אפשר לעשות את זה בפועל. בכתבה זו אפרט את הרקע הפיזיולוגי לשיטה ואת מעגל התקשורת שעליו היא מבוססת.

 

כל תינוק, החל מיום היוולדו, "יודע" לאותת על הצורך שלו להתפנות כדי לשמור על היגיינה אישית. בדומה לכל אינסטינקט מולד אחר, מטרתו של אינסטינקט זה לעזור לתינוק לשרוד בתקופה הראשונה לחייו. הצורך להתפנות שלא על עצמו נובע ממנגנון הישרדותי, שכן הימצאות בתוך הפרשות של הגוף עלולה להוביל לזיהומים ומחלות.

 

לא מוותרים על החיתול? כך תגמלו אותם:

גמילה מחיתולים: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

פשוט אומרים די: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים  

להציע לו פרס על כל פיפי?

 

הבסיס הפיזיולוגי לאינסטינקט זה נובע מכך שכל המערכת נמצאת בטונוס (מתח) באופן קבוע, והרפיית השרירים הינה

למעשה פקודה מהמוח "לשחרר". כמו כל פקודה מהמוח, גם זו נובעת מרצף עצבובי עד לפעולה עצמה. רצף עצבובי זה מלווה בתנועות גופניות וקולות מסויימים הניכרים בתינוק והמהווים הודעה על מה שעומד להגיע: פיפי או קקי.

 

שימור האינסטינקט כרוך במתן לגיטימציה בצורך של התינוק להתפנות שלא על עצמו, אפילו באופן החלקי ביותר: פעם ביום או רק בסופי שבוע. אין אפילו צורך בכך שהתינוק יהיה ללא חיתול - מתן הלגיטימציה מספיק בהחלט.

 

מכאן ניתן להבין שיישום השיטה אינו אלא יצירת ערוץ תקשורת סביב נושא עשיית הצרכים, נושא שבחיים המודרניים נחשב למנוון בטיפול בתינוקות. ערוץ תקשורת זה משליך גם על יתר תחומי החיים ועוזר מאוד בהבנת צרכי התינוק וחיזוק הקשר עימו.

 

ובנימה אישית יותר, אני לא אשכח את אותם ימים ולילות שבהם אביגיל, בתי, הייתה בוכה וצורחת בזמן שאני מנענעת אותה ואומר "כן, את צודקת, את צודקת", אבל שעמוק בלב לא היה לי שמץ של מושג, גם לא קלוש ביותר, מה באמת הפריע לה. ניסיתי להניק אותה, להרדים אותה, לנסות לדחוף לה את כל סוגי המוצצים - אבל שום דבר לא עזר. האחות בטיפת חלב אמרה לי שאלו בסך הכל קשיי התאקלמות לעולם ושכל התינוקות עוברים את זה בחודשים הראשונים, אבל אני הרגשתי שמשהו חסר.

 

כשהתחלתי ליישם את השיטה, אביגיל נרגעה. אכן, מה שהיה כתוב בכל אותם ספרים ומאמרים מדעיים היה נכון. כל צורך של תינוקות אשר אינו ממומש מגיע לבכי. בכי אינו אלא גיוס מירב אפשרויות התקשורת שיש לתינוק בכדי שאותו צורך ייענה. הצורך שלה להתפנות שלא על עצמה נענה, ולכן קרוב לחצי מהפעמים שבהן היא הייתה בוכה לא היו עוד. לא עוד קשיי התאקלמות לעולם, לא עוד כל מיני גזים בלתי מוסברים. הילדה שלי בסך הכל הייתה צריכה פיפי וקקי!

 

אז איך מפתחים את ערוץ התקשורת סביב נושא הצרכים? לפניכם מספר שלבים שיסייעו לכם להגיע למטרה: 

 

1. איתור

ישנן ארבע אפשרויות באמצעותן ניתן לדעת מתי התינוק צריך להתפנות: הסימנים הטבעיים שלו; הזמנים הטבעיים שלו; זמנים שמאפיינים את רוב התינוקות; אינטואיציה.

 

2. תגובה

לאחר שקלטנו את אחת מארבעת האפשרויות, התגובה שלנו היא זו שמשמרת את האינסטינקט ועל כן היא מאוד קריטית. אמרו לתינוק: "יכול להיות שיש לך פיפי?"; "אמא חושבת שיש לך פיפי"; "את/ה צריך פיפי/קקי?" וכדומה.

 

3. מקום קבוע

לוקחים את התינוק למקום שבו עושים את הצרכים: סיר, קערה, שירותים, כיור - המקום אותו אתם מיעדים למטרה.

 

מחכים כמה שניות, והופ, זה קורה (צילום: לריסה גינת)
מחכים כמה שניות, והופ, זה קורה (צילום: לריסה גינת)

 

4. מפשיטים את התינוק

בכדי ליישם את השיטה כדאי לבחור לבוש נוח להורדת החלק התחתון.

 

5. מחזיקים את התינוק בתנוחה נוחה לנו ולו

דוגמה לתנוחה קלאסית: משעינים את גב התינוק, עורפו וראשו (קריטי לתינוקות שעוד לא מחזיקים עצמאית את הראש) על בית החזה והבטן שלנו, מטים את הגב מעט אחורנית. אוחזים בברכי התינוק ומטים אותם כלפי הבטן (בדומה לתנוחת כריעה), תנועה שגם עוזרת מאוד לשחרור גזים ועצירויות. חשוב שהמרפקים שלנו יהיו צמודים לגוף בכדי למנוע לחץ מיותר על הידיים. בתמונה תוכלו לראות את בעלי מחזיק את אביגיל בערך בגיל חודש.

 

6. מודיעים לתינוק כי הגענו למקום שבו מתפנים

עושים זאת על ידי צליל (פשששש, פשששש/פססס, פסססס/פיפי, פיפי, פיפי), אמירה "הגעת למקום שבו עושים פיפי" או לחילופין התנוחה שבה הוא נמצא, שיכולה להוות את אותו סימן.

 

7. ממתינים

מחכים כמה שניות עד שהתינוק עושה את צרכיו. כשמגיעים למקום חדש זה יכול לקחת מעט זמן, לכן מומלץ להמתין בסבלנות.

 

8. התינוק מאותת על סיום

כשהתינוק סיים להתפנות הוא יאותת לנו על כך באמצעות הסימנים הבאים: יישור רגליים, קימור הגב, מבט אלינו ("הלו, מה אני עוד עושה פה? אתם לא רואים שסיימתי?!"), בעיטות ברגליים או הבעת אי נוחות בתנוחה.

 

9. מנקים, מנגבים ומלבישים

בדיוק כמו אצל ילדים גדולים יותר, גם כאן ההיגיינה חשובה. 

 

10. מסיימים את מעגל התקשורת

עושים זאת על ידי תגובה מאיתנו. "עשית פיפי בסיר"; "עשית פיפי היכן שעושים פיפי" וכדומה. הפידבק מאיתנו הוא חשוב וחיוני לשם חיזוק התקשורת.

 

11. חוזרים לפעילות

מחזירים את התינוק בחזרה לפעילות שבה הוא היה קודם. מדובר בלב הכרחי בכדי להראות לתינוק שהרצף לא נקטע ולמעשה אחרי שעשה את צרכיו הוא יכול לחזור לשחק, לאכול או כל דבר אחר שהיה עסוק בו עד שעשה פיפי. כך הוא מבין שהפסקת הפעילות לצורך עשיית צרכים אינה מעידה על הפסקה תמידית, וניתן לחזור אליה בסיום.

 

כפי שוודאי שמתם לב, ישנו מעין "פינג פונג" של תגובות בינינו לבין התינוק. התינוק מתחיל את מעגל התקשורת ואנחנו סוגרים אותו. ככל שמשקיעים בהסבר ובדיבוב כך זה עוזר בפיתוח המילולי ובשימור האינסטינקט של ילדנו. כן, הם מבינים הכל, אפילו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

 

הכותבת היא מדריכה בשיטת Elimination Communication ובעלת "חיתולס





 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה כך תעשו את זה נכון: לגדל תינוק בלי חיתולים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לגדל תינוק בלי חיתולים. לא מסובך
    צילום: shutterstock
    צילום: אפרת שיין
    לריסה גינת
    צילום: אפרת שיין
    ynet ספיישל
    תמר אלפיה
    נירית צוק
    אלי זוהר ניב
    ליאת קרן
    חיים עמית
    גיל ונטורה
    דני גיל
    דפנה תייר
    ענת לב אדלר
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים