חוקי הפיזיקה לא נצחיים במשחק Quantum
משחק החידות Quantum Conundrum רחוק שנות אור מלהפוך לפולחן כמו אחיו הגדול פורטל, אך חובבים מושבעים של משחק החידות המודרני ממש לא צריכים לתת לזה לה להפריע
המשחק Quantum Conundrum התפרסם בשנה האחרונה כמשחק הכי דומה לפורטל שהוא לא פורטל. העובדה שהמעצבת הראשית שלו, קים סוויפט, הייתה מבכירי צוות הפיתוח של Portal ושל האבטיפוס שלו (Narbacular Drop), הפכו את הציפיות ממנו לגדולות עוד יותר. על מנת לבדל את המשחק מהמקור, נדרש לא רק קונספט שונה למשחקיות עצמה, אלא גם שינוי אווירתי שיהפוך אותו לפחות מאיים וסרקסטי מאחיו הגדול.
כפי שהדברים נראים כרגע, Quantum Conundrum אכן רחוק שנות אור מלהפוך למשחק פולחן כמו אחיו הגדול, אך חובבים מושבעים של משחק החידות המודרני ממש לא צריכים להפריע לעובדה הזו למנוע מהם לחוות את המשחק הנפלא הזה.
הפרופסור המפוזר והממדים הנסתרים
בשלב הפותח את המשחק, השחקן מוצא את עצמו מגלם ילד בן 12 המבקר אצל דודו, המדען המתבודד פרופסור פיץ קוואדורנגל. זה בדיוק נמצא בשיאו של ניסוי רב ממדי ונתקע באחד הממדים החדשים הללו, למרבה צערו לא במימד בו ספינת תענוגות של משתתפות מיס עולם נטרפה על אי בודד. כעת אחיינו נאלץ ללבוש כפפה מתוחכמת המאפשרת לעבור בין מימדים חלופיים כדי להתקדם לתוך אחוזתו האקסצנטרית של הדוד ולהציל אותו.
שליט המימדים
למרות שנקודת המבט מגוף ראשון והאפשרות להרים חפצים מסוימים באמצעות העכבר תהיה מוכרת למי ששיחק באחד ממשחקי פורטל, הדמיון במכניקת הפאזל של שני המשחקים נגמר בערך כאן: ב – QC לא יורים בשום דבר, אלא משתמשים במספר כפתורים על המקלדת כדי לעבור בין הממדים הזמינים באותו הרגע.
איני רוצה לחשוף כרגע כיצד פועל כל אחד מארבעת הממדים של המשחק במלואו, על מנת שלא להרוס את חוויית הגילוי; די אם אציין שהם משפיעים על פרמטרים פיזיקליים שונים בסביבה כמו שדה כוח המשיכה או מאסת חומרים. למשל, אם ישנו קיר זכוכית בלתי עביר, אפשר להרים קופסת קרטון קלילה, לזרוק אותה לעבר הקיר ולעבור ברגע הנכון למימד שיהפוך את הקרטון למתכת כבדה שתבטיח את ריסוק המכשול.
בקרת קרקע לכורסה מעופפת בלתי מזוהה
QC הוא משחק גדול למדי הכולל לא פחות מ – 51 שלבים, כאשר חלק מהם מתפרסים על פני כמה חדרים ודורשים לפתוח יותר מדלת אחת כדי להגיע לשלב הבא. בהיכרות הראשונית עם כל מימד חדש - השליטה עליו עדיין לא בידיכם, כך שהוא מופעל ומכובה לסירוגין. החלקים הללו של המשחק יוצרים סיטואציות משעשעות למדי, כמו זו שבה השחקן מוצא את עצמו תקוע בין כספת ענקית ובין התקרה או שט לאיטו על גבי ספה מרחפת. במקרים מסויימים הסוללה ששולטת בהפעלת המימד נמצאת בחדר איתכם, אבל יש להגיע אליה בתנאים של חוסר שליטה לפני שתוכלו לגייס את המימד הזה לשירותכם באופן מדויק.
העובדה שלא ניתן להפעיל שני ממדים בו זמנית דורשת לא מעט יצירתיות בשלבים המתקדמים יותר, ודורשת מכם לעבור בין מימד למימד במהירות ובתזמון מדויק כדי שהמכונה המופלאה שמסביבכם תציית לתוכנית שעיצבתם לה. כדי לא לתסכל אין מחסור בחומרי גלם והשלבים מתוכננים כך שנדיר מאוד שתתקעו את עצמכם בפינה שתדרוש איפוס של השלב.
אז אין במשחק חידות נבזיות במיוחד או מצבים שמענישים אתכם על טעות, אבל סביר להניח שאפילו השחקנים בעלי האינטואיציה המפותחת ביותר ייתקלו לפחות בחידה אחת "חכמה בלילה" - כזו שלא ברור איך אמורים לעלות על הפתרון שלה בלא דחיפה קטנה בכיוון הנכון. למרבה המזל, החידות האלה הן במיעוט.
ילד, תפסיק לקפוץ כבר
חוץ מחידות החשיבה הטהורות, יש במשחק גם כמה קטעי פלטפורמה שדורשים תזמון וקפיצות זריזות. גם אם הקטעים האלו מהנים למדי ושוברים את השגרה המעייפת של גרירת חפצים ממקום למקום, עדיין קשה מאוד לקפוץ ממקום למקום כאשר אתם לא רואים את הרגליים שלכם, כמו שהרבה משחקי פעולה מגוף ראשון עם קטעי פלטפורמה קודמים כבר גילו - ו-QC לא עושה שום דבר כדי לתקן את הבעיה הידועה הזאת. העובדה שבמשחק אין מערכת שמירה מלאה, אלא רק נקודות שמירה (Checkpoints), הופכת את הקטעים האלו להרבה יותר מתסכלים ממה שהם היו אמורים להיות, וחבל.
זה גם המקום לציין שבהחלט אפשר למות במשחק, ואפילו מקבלים הישגים על שלבים שלא מתים בהם. המוות עצמו הוא בלתי נראה והמסך פשוט קופא, אין כאן חלקי דם או איברים מתעופפים, מה שרק מחזק את התחושה שהמשחק יועד באופן מודע מאוד להתאים "לכל המשפחה".
גלאדוס הייתה מתאכזבת, אבל היא עסוקה מדי במדע
כפי שכתבתי בהתחלה, עם כל הכוונות הטובות, QC לא יכול להתחרות באווירה ובתסריט המעולים של שני משחקי פורטל. ההומור השחור ושחיטת הפרות הקדושות על ימין ועל שמאל הם אלו שהפכו את GLaDOS וממשיך דרכה Whitley לדמויות שכמעט כל גיימר מכיר, לגרסאות העכשוויות של HAL, הבינה המלאכותית הבלתי נשכחת של ארתור סי קלארק מ"אודיסיאה בחלל".
בניגוד לפורטל, QC לא עושה הרבה על מנת לפתח את הדמויות שלו: הפרופסור מסתפק בבדיחות גיקיות והרבה מאוד ממבו ג'מבו מדעי שבשלב מסוים מפסיק להצחיק ומתחיל לעייף. אין כאן שום דבר שיכול להתקרב לברכיה של גלאדוס, שבוודאי הייתה אומרת לנו ברגע זה שזו הייתה הפגנה של טפשות קולוסאלית, ראויה לתיעוד מדעי, לצפות בכלל להישג כזה מצד המשחק. הדבר הכי קרוב לגיבור ב-Quantum Conundrum הוא שפן הניסויים אייק, שתמיד מחזיק איזשהו חפץ יקר ערך אצלו או אוכל חלקים מהסביבה להנאתו.
גם עיצוב עולם המשחק לא יזכה בפרסים מיוחדים, והוא מורכב בעיקר ממדרגות וטפטים סגולים החוזרים על עצמם שוב ושוב. זה יפה שהפרופסור בעצמו צוחק על עיצוב הפנים של הטירה שלו, אבל מודעות לא מפצה על חוסר השקעה ביצירת עולם קוהרנטי.
אם יש נקודת אור בכל הקשור לסגנון של המשחק, זו חייבת להיות סדרת הפרסומות שהופקו עבורו. הפרסומות הנ"ל הן בעצם תוכניות רשת פיקטיביות המתבססות על המשחק, ובאופן משונה, הן יותר מצחיקות מהמשחק עצמו.
קוואנטום של נחמה
בסופו של יום, Quantum Conundrum הוא לא הפורטל הבא. מנגד, הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להביא לחובבי הפאזלים קונספט מקורי, מרענן ובעיקר מהנה שיחזיק אותם במשך עשר שעות לפחות, וכל זה תמורת מחיר נוח והוגן מאוד של 15 דולר לפני מבצעים. אני מרוצה.
יאהבו: חובבי חידות מושבעים שהעלילה היא בשבילם רק בונוס לא הכרחי.
ישנאו: אלו שציפו למשחק שיצור ממים חדשים.
הכי זול שמצאנו: 59 ש"ח בגיימרסגייט
