היום בו למדתי להפסיק לפחד מהבדידות
פעמים רבות, דווקא כאשר הייתי מוקף באנשים אוהבים ואהובים, הרגשתי את המקום הפנימי הזה, הכואב והמתחבא, של הלבד. משך שנים, משותק מפחד, הסתרתי אותו ברעשי רקע, באינספור אירועים וברעש חברתי. לאחרונה למדתי שלא לפחד מן הבדידות ולאמץ אותה כחלק בלתי נפרד מחיי
נדמה שכיום יש לשירה תדמית מאוד בעייתית: מצד אחד, אנשים רבים תופסים אותה כ"פלצנית" או "מתנשאת", ואילו אחרים - שמכתירים עצמם כאוהבי שירה או אפילו כותבי שירה - מתהדרים בה בניסיון לנכס לעצמם תדמית כאילו-גבוהה. אלה וגם אלה חוטאים בעיניי לכוח האמיתי של הז'אנר הקטן-גדול הזה, שמהווה את אחד הסגנונות היותר מיוחדים של הביטוי הרגשי וההבעה העצמית.
עוד בנושא:
תחזקנה ידיכם: שיר הלל לעוסקים בעינוג עצמי
געגוע: להרגיש בדידות גם כשאתה לא באמת בודד
חיזור: לא כל אישה תגיב בחיוב לשיר אהבה
שירה, כשהיא כתובה טוב, היא מנגנון פלאי ודחוס במשמעויות, הפועל על נפשו של הקורא. מעט מאוד מילים ומעט מאוד משפטים, עוברים בתוכנו תרגום לחוויה, לאפיזודה, לחתיכה מזוקקת וכנה של רגש טהור. חברי הטוב, המשורר והסופר אילן שיינפלד, הכיר לי צדדים מיוחדים ונפלאים בעולם השירה, כשלקחתי חלק באחת הסדנאות הנהדרות שהוא מעביר מעת לעת ליוצרים צעירים.
הייתי אז בתחילת שנות העשרים לחיי, וזה היה המפגש הראשון שלי - מחוץ לכיתה בבית הספר התיכון - עם שירה עברית מודרנית. ברגע אחד הבנתי שהחיבה שלי לטקסטים כתובים לא צריכה להסתכם רק בספרים עבי כרס ועלילות ארוכות ומפותלות. לפעמים דווקא הקצר והפשוט לכאורה, התמים והאגבי, יכול להיות עולם שלם של מסרים ומשמעויות.
חלק לא קטן מהשירים בעברית עוסק במערכות יחסים. למעשה, השירה היא כר פורה לכתיבה רומנטית, דווקא משום שהיא כל כך אינטימית ואניגמטית.
במשפטים קצרים אפשר לדחוס משמעויות רבות, שרק קורא רגיש וערני יוכל לזהות ולהבין. שירים הם דרך מוצלחת במיוחד להעביר מסר לאהוב/ה, אך גם לעולם ולפעמים אפילו לעצמנו, כאשר כתיבה מתוך היצר, בלהט הרגע, משחררת אל הנייר שמולנו מילים ממעמקי הנפש.
המשפט הידוע "מה כוונת המשורר" רחוק שנות אור מהמציאות של קריאה ופרשנות שירה. זו פתוחה לגמרי או לפחות אוורירית, ולמרות שיש מוסכמות בניתוח הטקסטים וההבנה שלהם, הרחק ממסדרונות האקדמיה, כשאנו ספונים בחדרנו עם שירים אהובים, אנו רשאים להעניק להם כל פרשנות וכל משמעות שרק נרצה. חופש הפרשנות הוא צעד בכיוון של חופש ביטוי, והוא זה שהופך את השירה על מילותיה המעטות ומשפטיה הקצרים למוזיקת נפש מופלאה.
מבין כל המשוררים והשירים העוסקים באהבה וביחסים, יש כמה שאני מחבב במיוחד. כל אחד ואחד מהם תפס אותי למן הרגע הראשון, ולימד אותי שיעור קטן-גדול על החיים, כך שלא היה לי קשה במיוחד לבחור כמה נציגים לטור הזה, הבחירה בהם הייתה טבעית ומתבקשת.
כשבדידות אינה פחד
"כשבדידות אינה פחד" של נתן זך הוא שיר מופלא, שכמו רבים משיריו של נתן זך מצליח להעביר מסר חד וחכם. המילים שלו עמוקות יותר מכפי שאפשר לתאר, והחוויה שהוא משקף היא זו שכל אדם צריך לדעתי לאמץ אל ליבו ואל חייו: הכוח האמיתי טמון באמת, בכנות ובהתבוננות האמיצה פנימה אל תוך הסדקים והתוהו שבנפשנו.
"כשבדידות אינה פחד / נולדת שירה / כשהיד אינה רועדת / כשהגרון אינו מתכווץ / למחשבה / שירה" כותב זך, ומתאר לנו את המקום שממנו צומחת הכתיבה הכנה והעמוקה הזו: ממעמקי הבדידות שאינה פחד.
כשאני קורא את השיר הזה, אני מיד נזכר בסיטואציות בהן הרגשתי בודד. פעמים רבות, דווקא כאשר הייתי מוקף באנשים אוהבים ואהובים, הרגשתי את המקום הפנימי הזה, הכואב והמתחבא, של הלבד. משך שנים, משותק מפחד, הסתרתי אותו ברעשי רקע, בחברים-לא-חברים, באינספור אירועים חברתיים וברעש חברתי.
היום, הרבה בזכות כתיבה וקריאה, וגם קצת בזכות השיר הזה, למדתי שלא לפחד מן הבדידות ולאמץ אותה כחלק בלתי נפרד מחיי. החוויה הזו - של להרגיש בודד - היא כל כך אוניברסלית וכל כך אנושית, שכאשר אנו מפסיקים לפחד ממני ומתבוננים בה באומץ, היא משחררת מאיתנו את היצירות היפות ביותר שלנו ומאפשרת לנו להציץ פנימה אל האני האמיתי שמתחבא בתוכנו ומבקש לצאת החוצה.
עוד שיר של נתן זך הוא "שיר ערב", שהוא שיר קטן וצנום למראה שמתאר אפיזודה גדולה ומורכבת של פרידה: "בערב / כשאמרה לי נערתי / לך / ירדתי לרחוב להתהלך / והייתי הולך ומסתבך / מסתבך והולך / והולך והולך ומסתבך". גם הקורא הולך ומסתבך, מסתבך והולך, בטוואי המילים הזה. כמה פשטות וכמה חוכמה יש בכתיבה הנקייה הזו, שמראה לנו את הפרידה על פשטותה הטכנית ומורכבותה הרגשית המפותלת.
חיי הרווקות והחיפוש אחר הצפון
רחל חלפי היא בעיניי אחת החכמות, המתוחכמות והמצחיקות במשוררות העבריות. את שירה הנהדר "בלוז שבשבת מוח" הדפסתי ומסגרתי לפני כמה שנים, והוא התנוסס בגאון על קיר חדרי - והצחיק אותי בכל יום, עם משפטים כמו: "בראש השבשבת יש שֶׂכְוִי / לא שכוי פז ולא שכוי ארגמן / זה רק תרנגול אידיוטי מפח מזורגג".
השיר נפתח במשפט "הִזְמַנְתִּי פֶּחָח מִשּׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה / שֶׁיַּתְקִין לִי שַׁבְשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ" והוא משחק על מציאות ודמיון בצורה מעוררת השראה כחלק בלתי-נפרד מהעולם השירי. ובשביל מה צריכה הדוברת שבשבת מוח? "אוֹמֶרֶת לַפֶּחָח מִמַּחֲנֵה יְהוּדָה שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת לְאָן / נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ אֶצְלִי לְאָן / אָז הוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי / אֶפְשָׁר לָגוּר אִתָּךְ כַּמָּה זְמַן?".
אני אוהב את השיר הזה, כי מי מאיתנו לא רוצה לפעמים שבשבת מוח כזו, שתאמר לנו להיכן נושבת אצלנו הרוח, או עפיפון שיעזור לנו לגלות איפה הצפון? הקפיצה הזו מעולם הדמיון למציאות היא לא פחות ממבריקה, והשיר כולו רצוף בניגודים מפתיעים ומצחיקים, ובו בזמן עמוס במסרים רבי משמעות על המקום של היחסים בחיינו, על הלבד ועל הביחד, על מה שצריך ומה שכדאי ועל איך שהחברה תופסת אותנו.
גם אני ידעתי אהבה
עוד כותב שאני מחבב במיוחד בזכות ההומור שלו, שניזון מכנות בוטה ומשוחררת, הוא חנוך לוין. אחד השירים הנפלאים שלו, "גם אני ידעתי אהבה", מתאר מערכת יחסים שכולנו נפגשנו בה בהזדמנות כזו או אחרת של חיינו. הבית השני שלו הוא המצחיק מבין כולם: "אַרְבָּעִים שָׁנָה יָשַׁנְתִּי / עִם חַיִּים בַּמִּטָּה. / מִיהוּ – לֹא אוּכַל לוֹמַר, / לֹא אָז וְלֹא עַתָּה. / הוּא שָׁתַק, וַאֲנִי / לֹא שָׁאַלְתִּי, / אַחַר-כָּךְ הוּא מֵת, / וְנִזְכַּרְתִּי / שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ עֲדַיִן, / אֲנִי וּבַעֲלִי/ חַיִּים".
בחריזה פשוטה ופשטנית במתכוון, מביאה הדוברת את סיפור אהבתה לבעלה, חיים, אותו היא עדיין לא הכירה למרות שהוא כבר מת, ואף על פי שישנו יחד במיטה לא פחות מארבעים שנה. הדיסוננס הזה בין הקרבה הפיזית ופרק הזמן הממושך שבו הם חיו יחד לבין חוסר ההיכרות ביניהם (הרי הוא שתק והיא לא שאלה) - מדהימים בעוצמתם ומעבירים מסר מצחיק מאוד, אבל גם נוקב מאוד, על מערכות יחסים מסוימות.
בחרתי לסגור עם השיר הזה, משום שהוא מצחיק ונפלא כל כך, ובעיקר משום שהוא מלמד אותנו שיעור חשוב - כמו יתר השירים שחלקים מהם מצוטטים כאן: דרך השירה אנחנו יכולים להכיר את עצמנו ואת המודלים הזוגיים שסביבנו.
זו הזדמנות נהדרת לגלות מחדש את הז'אנר, אם שכחנו אותו או ויתרנו עליו משום שהוא "פלצני" או "גבוה" או "מתנשא", לוותר על הסטיגמות ולהתחיל לקרוא ואולי גם לכתוב שירה.
בהצלחה!
ואתם, אילו שירי אהבה נגעו בכם? ספרו לנו בפייסבוק שלנו
לפנייה לכתב/ת 
