ט"ו באב: למה אנחנו צריכים שיזכירו לנו לאהוב?
נועה בנוש נהגה להתנגד לימי האהבה ולראותם כחגים מסחריים שמשרתים את תרבות הצריכה. היום, כשהיא בזוגיות, היא מבינה שיש לימים הללו חשיבות אחרת, מהותית הרבה יותר
אם יש משהו שתמיד הייתי חשדנית כלפיו זה מועדים שבהם "צריך" לאהוב. מועדים כאלה, כמו ט"ו באב, גם מכתיבים לנו כיצד יש לאהוב - זר פרחים, בונבוניירת שוקולדים בצורת לבבות, ושלל מוצרים שמציעים לנו המשווקים כסממנים לאהבה, שהקשר בינם לבין אהבה דומה לקשר שבין עלות היצור שלהם לבין מחירם המופקע.
עוד בנושא:
הכול מתמטיקה: הנוסחה למציאת אהבה
"ידעתי שאחרי שאנצח את הסרטן, אמצא אהבה"
בסופו של יום, גם הרווק התל אביבי מחפש אהבה
ימי אהבה גורמים לי לצקצק בלשוני לנוכח הניכוס הציני של רגש האהבה, לצורך קידום מוצרים ושירותים של חברות מסחריות. עם זאת, אם נסכים שהבעת אהבה אינה חייבת להיעשות דרך רכישת מוצר כזה או אחר, הרי שבחגים המבקשים מאיתנו להביע ולחגוג אהבה יש משהו יפה.
לכאורה, ימי אהבה הם מיותרים, שכן מי שיש לו אהבה אמור לאהוב בכל יום, ואינו זקוק להוראה מגבוה לאהוב דווקא היום. בפועל, אנשים בזוגיות ארוכת שנים לעיתים זקוקים לתזכורת קלה שלא מספיק להרגיש אהבה, צריך גם להראות ולהפגין אותה.
השכן שוב מרעיש עם הטלוויזיה? אה לא, זה בן הזוג
אתם בטח זוכרים את ימי תחילת הקשר. הוא הביא לך פרחים אחת לשבוע, ואת נהגת לצחקק למשמע בדיחות הקרש שלו. כיום, אם הוא מופיע סתם כך כשזר פרחים בידו, את מניחה שמישהו נפטר, וכשהוא מספר את אותה הבדיחה בפעם האלף - את נושמת עמוק כדי שהוא לא יהיה המנוח.
בהתחלה הייתם מבלים במשך שעות שלובי ידיים, ממלמלים מילות אהבה ומתבוננים זה לזו בעיניים. עם הזמן הוספתם לארסנל גם מלמול קובלנות והתבוננות במשך שעות בטלוויזיה. אם בתחילת הקשר סמס "ערה?" הוביל לסקס, בהמשך הוא שואל אותך "ערה?" באמצע הסקס, רק כדי לוודא שאת שם.
כל זה לא אומר שכבר אינכם אוהבים זה את זו, אלא שהתרגלתם, שנכנעתם לשגרה וליומיום, והתחלתם לקחת את הקשר כמובן מאליו. אם מצאתם עצמכם בכרוניקה ידועה מראש של הרגל, טוב שיש מספר ימים בשנה שגורמים לכם לעצור ולהפגין הערכה וחיבה כלפי הצד השני.
אהבה, אם תרצו, היא כמו גיטרה. אם לא עוצרים לכוון אותה מפעם לפעם היא תתחיל לזייף, ובן הזוג יהפוך לאדם זר שמבלגן לך את הבית ומשאיר את הגרביים המסריחות שלו בסלון. חיבורי הטלאים המרכיבים את הזוגיות מתחילים להיפרם עם הזמן, ואם לא עוצרים מידי פעם לאחות אותם - נשארים ללא כסות.
לעבוד בשביל להרגיש
היתרון של ימי אהבה, וגם של ימי נישואין וימי הולדת, במובן הזה, הוא שהם "מאלצים" אותנו לעשות משהו אקטיבי ולהפגין אהבה כלפי בן הזוג. השאלה שאני שואלת את עצמי היא האם זה מספיק. הרי אהבה היא לא משהו שיצרנו ומרגע זה מספיק לתחזק אותה אחת לכמה חודשים. אהבה צריך לתחזק באופן יומיומי.
בתחילת הקשר אנחנו משקיעים בהקמת יסודות מערכת היחסים, אבל אפילו אם בנינו יסודות איתנים, במשך השנים הם הולכים ומתפוררים. אם לא נחזקם ונמשיך לבנות נדבך על גבי נדבך, ולא באמצעות פרחים ובונבוניירה אלא באמצעות מעשים יומיומיים, נגלה שאנחנו מתגוררים למעשה במגדל קלפים.
הסופר והמאמן סטיבן קובי, שנפטר לפני שבועיים, טען שלאהוב זה פועל ולא רגש. הוא סיפר על אדם שהגיע אליו לייעוץ מאחר שאינו אוהב את אשתו, וקובי יעץ לו "אז אהוב אותה. אם הרגש לא קיים, זו סיבה טובה לאהוב אותה". הוא מסביר כי לאהוב זה פועל, ואילו הרגש הוא תוצר של הפועל. אהבה זה לעשות, להקשיב, לחזק, להעריך ולגלות אמפתיה כלפי הצד השני. רק לאחר שנעשה פעולות של לאהוב, התוצאה תהייה הרגש, אהבה.
אם כן, אהבה היא פעילות אקטיבית יומיומית מתוך בחירה מודעת. היא משהו שיוצרים באמצעות מעשים שמיטיבים עם האחר, ולא משהו שקיים או שלא קיים שם. כדי להרגיש אהבה צריך לעשות אהבה, ולא רק במיטה אלא בכל תחומי החיים המשותפים.
לעשות אהבה
להביא זר פרחים לאהובך או לאהובתך היא פעולה אקטיבית שדרכה אנחנו מייצרים אהבה, מכיוון שמה שעומד מאחוריה הוא מתן הערכה. יש פעולות רבות באמצעותן זוג יכול לאהוב, כל אחד באופן המתאים לו ביותר, ומה שמתאים לזוג אחד לאו דווקא יתאים לאחר. אני, באופן אישי, לוקחת את היישום לשני כיוונים אפשריים:
1. לאהוב כל יום מחדש
הבוקר הוא הזמן הלחוץ ביותר. קמים עייפים וממהרים להתארגן, נרגנים ומתוחים. למרות שהדבר האחרון שבא לך לעשות זה 'קוצ'י-מוצ'י' לפני שצחצחת שיניים (ובעיקר לפני שהצד השני צחצח שיניים), אבל דווקא בגלל שזה הדבר האחרון שבא לך לעשות, אפשר להקדיש חצי דקה ולבקש מהפרטנר לאהוב אותו היום ושיאהב אותך בחזרה.
חוץ מזה, אין דבר כזה "לתמיד". בגלל זה צריך לבנות את האהבה בכל יום מחדש. אז אם "תמיד" נרצה לאהוב אחד את השני, הרי שבכל יום שבו נעשה את הפעולה האקטיבית הזאת, נאהב אחד את השני.
2. אהבה נמצאת בפרטים הקטנים
עם כל הכבוד לפרחים ומתנות, ועד כמה שאנחנו אוהבים לקבל אותם, החיים מורכבים מהמון מטלות יומיומיות שוחקות. איפשהו במהלך הדרך נוצרת חלוקת תפקידים ביניכם לבין בן הזוג, והציפייה מצד בן הזוג למלא את תפקידו גורמת לנו לקחת אותם, ובמובן מסוים גם אותו, כמובן מאליו.
אפשר להתייחס לכל מטלה כפעולה של אהבה, להעריך את הפרטנר שביצע אותה ולהגיד לו תודה. וטיפ קטן לגברים: אתם הכי סקסיים כשאתם מנקים.
מכיוון שהחיים הם דינאמיים, אם ננוח על זרי הדפנה ונקפא על השמרים, בעצם נלך לאחור. אם לא נהפוך כל יום ליום האהבה אנחנו עלולים למצוא עצמנו כמו גרביים במכונת הכביסה - נכנסים בזוגות, חדשים ומבריקים, ויוצאים סחוטים, דהויים ופרומים, ובסופו של דבר גם בלי בן הזוג.
אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
