אמא (לא) הבאתי מדליה
ניקי שלזינגר ("אליס התחרתה כמו לביאה") וסווטלנה ריכטר ("אני הפסיכולוגית של סרגיי") מלוות מקרוב את הילדים בלונדון. צוות ynet ספורט פגש את האמהות של הספורטאים ב"בית המשפחות" בלונדון. צפו
הלילה שאחרי ההפסד של הג'ודקא אליס שלזינגר היה הלילה הראשון בו ניקי, אמה של אליס, ישנה שנת ישרים. דווקא אחרי שהבת שלה לא הצליחה לזכות במדליה, מצאה ניקי את השקט והשלווה.
- לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שלל תקצירים אולימפיים ב-ynet ספורט:
"השנתיים האחרונות היו עמוסות בתחרויות ובלחץ שהדיר שינה מעיניי", היא מספרת לצוות ynet ספורט בלונדון. "בחודש אפריל ידענו שאליס תלך לאולימפיאדה, ואז התחיל הלחץ האמיתי. לאורך הימים האחרונים לא ישנתי בכלל, בגלל התחרויות. אתמול, אחרי שזה נגמר, הצלחתי סוף־סוף להירדם".
אבל היא הפסידה.
"כן, אבל היא עשתה את המאמץ הגדול ביותר שהיא יכלה לעשות, וההופעה שלה לא הייתה כישלון. היא הייתה פצועה, ולמרות זאת
היא התחרתה כמו לביאה. אני אימא שלה, תמיד אעמוד מאחוריה".
האמהות של הספורטאים הן מאחורי הקלעים של סיפור האולימפיאדה. תמיד נמצאות שם, תומכות ומוכנות עם המאכל האהוב על הספורטאי, מילת עידוד ועם מבטי אהבה. הן תמיד לוקחות את האחריות והלחץ על הכתפיים.
בלונדון מישהו החליט לטפל גם באלו שמטפלים. תאגיד הענק "פרוקטור אנד גמבל", הקים "בית המשפחות", שבו האמהות מתארחות יחד עם שאר בני משפחתם של הספורטאים מרחבי העולם.
בבית המפנק מגישים להן ארוחות כיד המלך, מעמידים לרשותן חדרי מחשבים, פינות ישיבה, סלון לעיצוב שיער, מסאז'ים והרבה פינוקים אחרים. אולי בגלל כל אלה, נראית סווטלנה ריכטר, אמו של הקלע האולימפי סרגיי, רגועה מתמיד.
"אני לוקחת מסרגיי את כל ההתרגשות והלחץ", היא אומרת. "גם כשהוא פספס בשלושת המקצים הראשונים שלו בלונדון, הוא התעצבן
מאוד, ואני הייתי חזקה בשבילו. רק בלילה, כשהוא לא ראה, רעדתי והתמוטטתי. אני אף פעם לא מראה לו, כי אני הפסיכולוגית שלו. בין תחרויות ולפני האולימפיאדה הוא בא לדבר איתי על החששות ועל הציפיות. סרגיי הוא הספורטאי היחיד שלא ביקש פסיכולוג - כי אני נמצאת שם בשבילו".
האמהות עומדות שם בשביל הילדים הספורטאים מגיל צעיר. שלזינגר מספרת כי לאורך כל שנות ילדותה של אליס, דאגה לבשל אוכל בריא ומזין. "הייתי צריכה להקפיד עם הפחמימות, כי אליס מתאבקת במשקל מסוים ואסור לה לחרוג מהמשקל", מספרת שלזינגר. גם לריכטר מזומנת התמודדות לא קלה; מלבד סרגיי, היא ובעלה מגדלים תינוקת בת שנתיים. כש"פרוקטור אנד גמבל" הציעו לה לטוס ללונדון על חשבונם כדי ללוות את סרגיי, ריכטר הזעיקה את חמותה מאוקראינה, שתבוא לעזור עם התינוקת.
התמיכה הנפשית חשובה לשתיהן יותר מניצחונות. "שלא תבין לא נכון, זה כבוד וגאווה שאליס מייצגת את ישראל, אבל מבחינתי, הכי חשוב
שהיא לא תיפצע ושלא יהיו לה כאבים", אומרת ניקי בעודה מביטה במבט אימהי באליס הפצועה, היושבת לצידה. "מדליה זה חשוב, אבל צריך לשים דברים בפרופורציה".
הפרופורציות ששלזינגר מדברת עליהן היא הביקורת שהופנתה כלפי אליס, שכשלה על המזרן האולימפי בלי להביא מדליה. למעשה, היא סיימה שלושה קרבות בלי לבצע אפילו הטלה אחת. "אני שונאת את הנטייה הישראלית לרדת על ספורטאים", אומרת ניקי. "אני כל הזמן אומרת לה 'אל תשימי לב למה שאומרים', אבל היא קוראת את הכתבות ואת הטוקבקים ומאוד נפגעת מהם. אנשים בישראל צריכים להפסיק לרדת על ספורטאים. אליס היא לא כדורגלנית שמרוויחה המון כסף".
גם הבטן של ריכטר מלאה כלפי היחס לבנה. "ישראל לא עושה שום דבר בשביל הספורטאים, ואם כל כך חשוב למדינה שהספורטאים יביאו מדליות, אז תשקיעו כסף בספורטאים האלה ואל תיתנו להורים שלהם לכרוע תחת הנטל כדי לגדל ספורטאים אולימפיים. מצד אחד לא משקיעים, מצד שני באים בדרישות".
האמהות מחליפות חוויות מתחרויות, משתפות אחת את השנייה בלבטים. "מלבד נילי שלזינגר, התחברתי גם עם קארן נבו, אימא של גל. כל האמהות של הספורטאים עוברות את אותה חוויה ומתמודדות עם אותם האתגרים".
