שתף קטע נבחר

צילום: יריב כץ

קיבלנו איפון בלונדון, להקים ועדת חקירה / טור

קורזיץ עשתה טובה לספורט הישראלי כשחשפה אותו במערומיו. צריך להתחיל לחפש הסיבות לכישלון, ככה זה לא יכול להימשך

מבלי שהתכוונה לכך, עשתה היום (ג') לי קורזיץ טובה גדולה לספורט האולימפי הישראלי בפרט, ולספורט הישראלי בכלל. היא חתמה אולימפיאדה ראשונה אחרי 20 שנה ללא מדליות, ויותר מכך חשפה את מערומיו של הספורט האולימפי. ככה זה לא יכול להימשך.

 

 

בבייג'ינג היה זה שחר צוברי שטישטש עובדות מכאיבות באמצעות מדליית ארד בשייט. כאילו הצלחה. באתונה קיבלנו את גל פרידמן, טיפוס נדיר שהפך לאחד והיחיד לזכות בזהב, ואריק זאבי על מזרן הג'ודו. מיכאל קלגנוב הציל בדקה ה-90 את ישראל מאפס מדליות בסידני כשזכה בארד בקיאקים. פרידמן עשה דבר דומה בשייט באטלנטה 1996. הג'ודוקאים יעל ארד בכסף ואורן סמדג'ה בארד, נתנו לנו 24 שעות של קסם בברצלונה ושברו מחסום של 40 שנה ללא מדליה ישראלית.

 

קורזיץ, היום. אי אפשר לעבור לסדר היום על הכישלון (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
קורזיץ, היום. אי אפשר לעבור לסדר היום על הכישלון(צילום: אורן אהרוני)
 

כל האולימפיאדות האלה, עם המדליות על הקשקש, לא היו אלא אילוזיה. פה ושם היו התעלויות של יחידים, אך סך המערכת חרקה. אין לנו ספורט בארץ. המצב דומה בכדורגל, שבו מרוויחים סכומי עתק. קורזיץ העירה את מי שחלם בהקיץ.

 

חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:

 

אי אפשר לעבור לסדר היום על הכישלון הקולוסאלי בלונדון. נכון שמדובר בספורטאים שכל אחד מהם יחידה נפרדת, אבל החיבור כמו במשחק קבוצתי נתן תוצאה אפסית. לא מתאים למדינת ישראל, לא מתאים לאכזב מיליונים שנדבקו למסך הטלוויזיה כאילו ידעו להבדיל בין וזארי לאיפון, רק משום הרצון לשמוע את התקווה מתנגנת בגאון על אחד, רק אחד, הדוכנים.

 

גילי לוסטיג (מימין). לא צריך להעיף את כל הראשים (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
גילי לוסטיג (מימין). לא צריך להעיף את כל הראשים(צילום: אורן אהרוני)

 

לא צריך להעיף את כל הראשים, כי ישנם כמה שהתאמצו ויש להם את הנסיון לעזור לאתר ולפתור מחדלים. בעיקר גילי לוסטיג, יו"ר היחידה לספורט הישגי.

 

הספורט הישראלי קיבל איפון בלונדון. אז מה עושים? שרת הספורט, לימור לבנת, תצטרך להקים ועדת חקירה ממלכתית שתנסה לחפש את הסיבות לכישלון. כבר עשו את זה בעבר, כשוועדה בראשות השופט דב לוין ז"ל הביאה למקצה שיפורים, אבל בסופו של דבר הלהבה דעכה.

 

לבנת עם המשלחת לאולימפיאדה. עכשיו הגיע הזמן לחשבון נפש (צילום: חיים צח) (צילום: חיים צח)
לבנת עם המשלחת לאולימפיאדה. עכשיו הגיע הזמן לחשבון נפש(צילום: חיים צח)

 

"עדיף להיות פועל במפעל פלדה מספורטאי"

האם באמת הספורטאי הישראלי באמת נחות מספורטאים אחרים בעולם? יש סברה כזו, אבל עוד לא קראתי מחקר מקיף בנושא. קדימה לעבודה, אולי זה יקדם

אותנו. התקשורת בין בתי הספר למשרד הספורט רופפת מדי. שלא כמו במדינות ספורט מתוקנות, אין תמריצים לגלות ספורטאים עם פוטנציאל. רק בודדים מתגלים.

 

ישראל היא מדינת היהודים, ולמזלנו קיימים לא מעט יהודים ברחבי העולם שאפשר בתנאים מסויימים לעלות עליהם בזמן. צריך להקים צוותי סקאוטינג לגלות אותם. נחמד לכתוב סיפור על סטיבן סולומון, שהיה בגיל 16 קפטן נבחרת אוסטרליה בכדורגל במכביה ושלשום הוא רץ בגמר ה-400 מ'. לא עבור ישראל כמובן.

 

ניקי פאלי, היום. "לפחות פה אתה יוצא עם כסף" (צילום: ערן יופי כהן) (צילום: ערן יופי כהן)
ניקי פאלי, היום. "לפחות פה אתה יוצא עם כסף"(צילום: ערן יופי כהן)

 

האם בכלל כדאי להיות ספורטאי אולימפי במדינת ישראל? לפני שבוע קיבלתי מסרון מניקי פאלי, סגן אלוף העולם בקפיצה לנוער לשעבר,

שהקריירה שלו הוחמצה בגדול. הטקסט היה כזה: "יותר טוב להיות פועל במפעל פלדה בישראל, מאשר ספורטאי ברמה בינלאומית". כאשר התקשרתי ושאלתי אותו למה, השיב: "נכון שלעבוד 12 שעות זה קשה, אבל אחר כך יש לי עוד מחצית מהיממה ליהנות. בספורט אתה חי את המקצוע 24 שעות ויוצא בלי כסף".

 

לא מספיק להבטיח תמלוגים של מיליון שקל על זכייה במדלית זהב, צריך להשקיע הרבה כדי להגיע למצב הזה. הכל צריך להשתנות. תוקם ועדת חקירה מיידית למחדל שהתבשל במשך מספר שנים וקיבל חותמת סופית בלונדון. צריך למצוא פתרונות כדי שהעם לא יהיה עצוב גם בעוד ארבע שנים בריו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אהרוני
לי קורזיץ
צילום: אורן אהרוני
מומלצים