מינימל קומפקט: גם בגודל החזה הנשי יש טרנדים

מדליות, האולימפיאדה הנוכחית לא הביאה לנו, אבל דיון ער בגודל החזה של הספורטאיות המתחרות במקצועות השונים היה גם היה. ואם רציתם הוכחה מדוע תחום השיווק נוגע בכל פינה מאורחות חיינו, השורות הבאות הן ההוכחה לכך, משום שהן יציגו בפניכם כיצד אפילו גודלו של החזה הנשי כפוף למגמות, טרנדים ושינויים המתרחשים בסביבה הצרכנית שלנו.

כתבות נוספות מאת ערן יסעור :

• מה מקור שמות המותגים הישראליים?
• כדאי להסתכל בקנקן: אריזות שעושות את המוצר
• מיתוס המוסד: כשארגון ביון ומיתוג נפגשים
  

פעם, הכל היה ברור. אשה דשנה, בעלת חזה בריא וגדול, נחשבה למודל היופי. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, ביצירות אמנות שבהן נראו נשים דשנות ובעלות חזה גדול. הצייר הפלמי רובנס, שחי במאה ה-16, היה אחד מהמובילים את המגמה הזו.

ציור של רובנס. הוביל את מגמת הנשים הדשנות(צילום: shutterstock)

הזמן חלף, ובשנות ה-60 של המאה הקודמת, עם פריצתה לתודעה הציבורית של הדוגמנית טוויגי, שהייתה רזה במיוחד ולא ממש שופעת, הגיע לשיאו טרנד של נשים רזות, לעתים רזות מדי, שדוגמניות כדוגמת קיית מוס ייצגו אותו בגאון.

במקביל, עם התפתחות תעשיית הפורנוגרפיה והיכולות של המנתחים הפלסטיים, החזה הגדול - שלא לומר גדול בהגזמה - החל לתפוס תאוצה.

לכך יש להוסיף את מגמת ההשמנה העולמית שהופכת נשים לשמנות יותר, ולכן לבעלות חזה גדול יותר, לעובדה שהתזונה שלנו הופכת טובה יותר (ויש שיגידו: וגם מכילה יותר הורמונים שמגדילים את החזה), ותקבלו טרנד שהלך ותפס תאוצה של חזיות שמידותיהן הלכו וגדלו עם השנים, עד שכיום יש חברות שמוכרות חזיות בגודל K (המסמל את גודל השד או ה"גביע", בעוד שהמספר הצמוד לאות - למשל 36 - מסמל את היקף החזה כולו).

קייט מוס. רזה מדי?(צילום: shutterstock)

אחת הסיבות לעלייה שחלה לפני שנים בכמות הנשים שמבקשות להגדיל את החזה שלהן באמצעות ניתוח פלסטי הייתה התחושה הלא נוחה שהייתה לבעלות חזה קטן, שהסביבה "מצפה" מהן להפגין מחשוף מרשים. אולם כעת, וזה מעניין, חלה מגמה הפוכה. יותר ויותר נשים, שהחזה הטבעי שלהן לא גדול במיוחד, נושאות אותו לפניהן בגאווה ולעתים בהתרסה.

יש לזה קשר כמובן להעצמה הנשית, ששמה במרכז את הצורך של האישה לקבל את עצמה כמו שהיא ולא להיכנע לתכתיבי הסביבה (הגברית בעיקר). אולם המגמה קשורה גם לשינוי שחל בחברה לגבי איך צריכה אישה אידיאלית להיראות וכיצד היא צריכה להתנהג. ואין ספק, שכאשר מודל החיקוי הן ספורטאיות מצליחות, שחזה קטן הוא לעתים "סמלן המסחרי", יותר ויותר נשים חשות בנוח עם מה שהעניק להן הטבע.

כבר לא מתוסכלות 

זה לא אומר שיצרניות הלבשה תחתונה, המיועדות לבעלות חזה גדול, ומפתחות חזיות שמדגישות, מגדילות ויוצרות מחשופים נדיבים - עדיין לא משגשגות. בדיקה שערך לאחרונה ארגון Superbrands הבינלאומי העלתה כי עדיין, במרבית המדינות בעולם מותגי חזיות מן הסוג הזה מוכתרים כמותגי על.

אבל כדאי גם לשים לב למגמה הפוכה, כזו שהופנתה אליה לאחרונה זרקור בכתבה שפורסמה במדור הסטייל והאופנה של הניו-יורק טיימס, שבחנה את טרנד החזה הקטן והגיעה למסקנה חד משמעית: אם בעבר נשים בעלות חזה קטן חשו שהטבע "דפק" אותן, וכל עיון בחזות המתפרצים בקטלוגים של ויקטוריה'ס סיקרטס הותיר אותן מתוסכלות – הרי עכשיו המצב הולך ומשתנה.

ויקטוריה'ס סיקרטס. נשים רבות נותרו מתוסכלות(צילום: MCT)

וכיצד יודעים שהמצב משתנה והטרנד הופך מגמה? פשוט מאוד. עוקבים אחרי הכסף.

שיווק, במשפט אחד, הוא האופן שבו חברות ומותגים ממלאים צרכים אצל הצרכנים. שיווק חי וקיים במקום שיש בו צורך, וכשבודקים ורואים את הפריחה הקיימת באתרי האינטרנט, הבלוגים, קבוצות הפייסבוק והיצרניות הייעודיות, המייצרות פריטי הלבשה תחתונה מיוחדים לנשים בעלות חזה קטן (ואנחנו לא מדברים כאן על חזיות פוש אפ, שמטרתן להציג "מצג שווא" של חזה גדול, או על "גוזיות" שנועדו לנערות מתבגרות, אלא על חזיות ייעודיות, מושקעות ואיכותיות, שנועדו להחמיא לחזה הקטן ולא להגדיל אותו) - מבינים שבמקום שיש פעילות, יש צורך. וכשיש צורך ויש ביקוש - יש גם שיווק.

ומסתבר שיש צורך ויש ביקוש. ולא רק לחזיות קטנות אלא גם לחולצות במידות קטנות, עם מחשופי V, שלא מנסות להסתיר את גודל החזה אלא נועדו לנשים שמרגישות נוח ובטוח עם עצמן.

חזה קטן, מחשוף גדול(צילום : shutterstock)

דוגמה לחברה ייעודית כזו היא Lula Lu, שמפעילה אתר סחר אלקטרוני המיועד לנשים שמידת החזה שלהן היא A, הקטן ביותר, ושכמות החזיות המרופדות שהוא מוכר בטל בשישים לעומת כמות החזיות הרגילות שנשים בעלות חזה קטן קונות. אתר מצליח אחר הוא "התפוחים של חווה" שמוכר חזיות מעוצבות במידות קטנות.

מה שמעניין לראות באתרי הסחר האלה זה שהגישה ללקוחות היא לא מתנשאת או מרחמת אלא לעתים אפילו הומוריסטית, מה שבא לידי ביטוי בדרך שאחד האתרים מגדיר את לקוחותיו כ"מאותגרות שדיים", ועדיין מצליח להתפרנס.

"חזה קטן, לב גדול" 

גישת "יש לי חזה קטן ואני אוהבת את זה" באה לידי ביטוי גם בבלוגים. אחד הבלוגים המעניינים בתחום ההלבשה התחתונה לנשים בעלות חזה קטן נקרא בתרגום חופשי "חזה קטן, לב גדול" והוא הפך למקום עלייה לרגל לנשים בעלות חזה קטן, שהגישה שלהם בחיים היא "זו מי שאני, אתה מסוגל להתמודד עם זה?" ולא "האם אני גדולה מספיק עבורך".

את הטרנד הזה ניתן גם לראות עולה ופורח בפייסבוק. קיימות כיום קבוצות פייסבוק רבות שחברות בהן נשים בעלות חזה קטן. לא מאמינים לי? בדקו למשל את דף הפייסבוק Yeah, I'm flat chested, and no, I don't care שמתפעלת בחורה עם חזה קטן, שגאה בו, ויש לה יותר מ-1,000 לייקים שמסכימים איתה.

חלק מהבלוגים וקבוצות הפייסבוק האלה משמשות גם כסוג של קבוצות תמיכה, שבמסגרתן נשים בעלות חזה קטן מעצימות, תומכות ומחזקות זו את זו.

הגיבורות עם החזה הקטן בגדו 

נשים בעלות חזה קטן גם החלו להביע את כעסן במרחבי האינטרנט כאשר גיבורות תרבות שלהן (בעלות חזה קטן כמובן) "בגדו" בהן והגדילו את שדיהן אצל מנתח פלסטי. כך למשל, ג'ן אודן, מנהלת שיווק מטקסס, שמפעילה בלוג בשם "יומנה של אישה משוגעת עם חזה קטן" פשוט התחרפנה כשגילתה שקייט הדסון וקירה נייטלי, שהיו ידועות בחזה במידה A שלהן, דאגו להגדילו במעט. "הרגשתי כאילו הכנסת לי סטירה בפרצוף", היא כתבה, "קייט הדסון, אני לא רוצה להסתכל עליך יותר".

אותן אקטיביסטיות, מצד שני, מהללות, תומכות ומריעות לכוכבנית ריאליטי אמריקאית בשם היידי מונטאג, שהחליטה להסיר את שתלי הסיליקון שלה ולחזור להיות בעלת חזה טבעי.

אז האם חזה קטן הוא טרנד? בהחלט. והאם למנתחים פלסטיים ולבעלי המניות של ויקטוריה'ס סיקרט יש סיבה לדאגה? כנראה שלא. אבל לא יכולתי שלא לסיים בציטוט מדף הפייסבוק שנקרא "כן, אני שטוחה ולא 'כפת לי מזה", שבראש העמוד שלה כותבת: "אתם לא צריכים להגיד לי שאני שטוחה כי אני יודעת את זה. ולא, אני אעשה ניתוח להגדלת השדיים. אז אם זה מפריע לי, מצידי אתם יכולים ללכת להזד...". אין מה לומר: חזה קטן, אבל פה גדול...