באמצע השבוע נערך בבני ברק מפגן עוצמה נשי שכמותו לא היה מעולם במגזר החרדי. אלפי נשים גדשו את רחבת סמינר "אור החיים" בעיר, מול במה שעליה ישבו כל המי ומי מבין הרבניות בארץ. האירוע החגיגי: סיום מחזור הדף היומי
בגמרא, שאותו למדו בעליהם (וציינו בחגיגות גדולות
לפני כחודש).
עוד בערוץ היהדות
- קראו:
בניגוד למקור הגברי, שאותו המארגנות התעקשו לחקות כמעט אחד לאחד, אל הכנס הנשי הגיעו רבניות מכל הפלגים והחצרות. המריבות על מי ינאם ומתי, ומשחקי הכבוד המקובלים כל-כך בצדו הגברי של המתרס, פינו את מקומם להנהגה חרדית שלווה - על טהרת המין הנשי כמובן.
ההתחלה לא הייתה מבטיחה. רחבה של סמינר, כיסאות מפלסטיק ופתיחה שכללה את הקלישאה הכי בסיסית בכל בית ספר "בית יעקב" באשר הוא - סיפורם של עקיבא ורחל. נדמה היה שלא "תורה חדשה מאיתן תצא".
אבל אז החלו דברים להשתנות מעט. על הבמה נעמדה הגרסה הבני-ברקית ל"פילהרמונית בפארק", שכללה גם צ'לנית לא רעה בכלל. המוזיקה נעמה אבל ה"מיין קורס" התמהמה לבוא. גם הוא, מתברר, פעל לפי שעון בני ברק - כלומר באיחור טנטטיבי של שעה וחצי.
אלפי נשים באו "לטפוח לעצמן על השכם" (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
לנשים שישבו סביבי בציפייה, זה לא הפריע. בסלולרים התנהל מסע שכנוע אגרסיבי מול החברות שנשארו בבית. "תתלבשו ותבואו", פקדה אם אחת, בעוד שזו שלשמאלה גייסה את חברות הכיתה כולה תחת הסיסמה "הרבנית מבעלז כאן!!!" (סימני הקריאה במקור). המתח וההתרגשות ל"דבר האמיתי", שבוא יבוא, היה תלוי באוויר - מופר רק בסיוען האדיב של נשים צדקניות עם פתקי תהילים לרפואת חולות ששמן נכתב על הדף, וכוסות מים קרים שנשפכו על כל משתתפת שלישית.
ואז, כשהרבניות עלו על הבמה, הכל נזנח. הקהל פשוט יצא מגדרו. את המחזה הזה, של "גלריית הרבניות", גם בבני ברק עוד לא ראו. העובדה שנשים חרדיות אינן מופיעות כלל בעיתונות החרדית, ורבניות מהסוג "הכי נחשב" כמעט משתתפות בשום אירוע ציבורי באשר הוא, הפכה עבור רבות מהיושבות בקהל לפעם הראשונה שהן זוכות לראות את האישה שמאחורי השם והתואר.
המילה "היסטוריה" נשמעה שוב ושוב בהתלהבות והתרגשות, כשבזו אחר זו עלו לבמה הרבנית מבעלז, הרבנית מגור, הרבנית קרליץ, הרבנית מוויזניץ' ונוספות - ואלו תפסו את מקומן מול הקהל. "ימים על ימי מלך", זימרה אחת הנוכחות את הפזמון הידוע לקבלת רב חשוב, וחברתה מיהרה לתקן אותה בחשיבות, "על ימי מלכה".
איך חוגגים את הקפת התלמוד
בלי ללמוד אותו? על השאלה ביקשה להשיב האישה שמאחורי הפקת הענק הזו, רותי אטיאס, בעלת משרד הפרסום החרדי "דמיון". לדידה, התשובה ברורה מאליה: "רציתי לתת במה לכל אותם הדברים הקטנים-גדולים שהאישה החרדית מקריבה למענם יום יום, כדי לאפשר לבעלים שלהן ללמוד תורה". אטיאס, שבעלה הוא דיין חרדי מוכר, יודעת על מה היא מדברת מכלי ראשון.
הרבנית מבעלז בהופעה פומבית (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
"נשים במה זכיין?" היא מצטטת את דברי הגמרא
במסכת ברכות על זכות הנשים בשליחת הבעלים והילדים ללמוד תורה. "ברור לי שגם זה חייב לקבל הכרה והוקרה. בכינוס של הגברים הוקירו את הלומדים, אצלנו מוקירים את מי שבכלל מאפשר לכל זה לקרות לנשים".
גם לפני כשבע שנים - בתום סבב הלימוד הקודם - יזמה אטיאס אירוע דומה, אז באולם צנוע וקטן בבני ברק. "לא פרסמתי כלום, הכול היה מהרגע להרגע, והגיעו אלף נשים", היא מספרת. הנואמת הכמעט יחידה באירוע ההוא הייתה הרבנית בת-שבע קנייבסקי
שנפטרה השנה, ומילותיה מהכנס ההוא הוקרנו על גבי מסך גם בזה הנוכחי.
אבל כאמור, הפעם לא רבנית אחת הייתה שם. אותן נשים-רבניות שישבו על הבמה הנציחו הישג מרשים ולחלוטין אינו מובן מאליו. "פניתי לרבניות ולא הייתה אחת, שאמרה לי 'לא', ההפך", מספרת אטיאס בשביעות רצון. "ההתלהבות מהרעיון הייתה מאוד גדולה. גם רבניות שבכלל לא נחשפות בשום אירוע, כמו הרבנית מגור אמרו לי ישר 'כן'. בעלה לא מצטלם בכלל והיא על הבמה. נשים לא האמינו שהיא באמת תבוא ובאמת תשתתף, היו פניות אישיות אליה כדי לוודא שזה אמיתי".
חוץ מנאומים על חשיבות התורה וחשיבותה של "המאפשרת", על הבמה נערך פאנל עם שאלות ותשובות, שהופנו לרבניות מקהל הנוכחות שבמקום. שאלות שחלקן הגדול הן שאלות הלכה לכל דבר ועניין.
שולחן הרבניות - איחוד נדיר (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
"ברור שזו הפעם הראשונה ששאלות כמו 'האם עבודה של האישה כדי לפרנס את הבית היא בכל מחיר, או שיש מקומות עבודה או שעות תעסוקה שעליהן אסור להתפשר, גם במחיר שהבעל שלומד יצא לעבוד ויעזוב את הכולל?' אלה שאלות שמעסיקות את הנשים שבקהל", מסבירה אטיאס. "ובפעם הראשונה מישהו גם התייחס לכך ונתן להן מענה ברור".
את מודעת לעובדה ששאלות מהסוג הזה מופנות בדרך כלל לבעלים של אותן נשים ולא אליהן עצמן?
"זה לא שהתשובות שנאמרו על הבמה היו מהאוויר, ממש לא. הם קיבלו את השאלות מראש, פתחו ספרים, התכוננו. וגם עשו התייעצות עם הבעלים. אם זה מהפכני? אני לא יודעת, יכול להיות".
האירוע והנאומים אמנם היו "לנשים בלבד" והגברים שהיו בקהל, כמו הספונסר הראשי, ראש העיר יעקב אשר, היו יחידי סגולה שזכו לגישה, אך מהפכת האינטרנט שמתרחשת במגזר החרדי איפשרה בפעם הראשונה גם לגברים לשמוע את קולן ודרשותיהן של הרבניות.
שרי, אישה חסידית ואחת המשתתפות באירוע סיפרה ל-ynet כי בעלה, אברך כולל, היה עסוק באותה העת בבירורים קדחתניים, היכן יוכל לצפות בנאומים שנשאו על הבמה.
"זו הפעם הראשונה שבה הרגשתי שנותנים לאותן נשים, שנותנים לי, את הכבוד הראוי", אומרת שרי. "מכבדים את המקום שלי בזכות ולא בחסד. זה לא שחיכיתי לזה, אבל עצם זה שזה קרה, זה נפלא. לא עושים פה לאף אחת טובה, כך לפחות אני מרגישה. התחושה היא של הרבה חוזק. רק לשבת פה ולראות את כל מה שקורה זו חוויה".
וזה לא נגמר בכנס עצמו. גם החוברת שחולקה כשי למשתתפות הכילה תוכן מהפכני משלה: זו הפעם
הראשונה שאישיות תורנית בכירה, כמו ראש ישיבת חברון הרב דוד כהן, טורח לכתוב טור שלם בעלון המיועד לנשים בלבד.
האם ההכרה בכך שדווקא הנשים בעולם החרדי הן אלה שמחזיקות את הפורמט כולו על כתפיהן הצרות חלחל לבסוף גם לעומדים בראש המערכת? האם המשמעות היא שינוי שבדרך? הקולות המפקפקים מבית לא היו שם באותו הערב.
אף אחת מהיושבות מרותקות - והן היו מרותקות להפליא - לא חיפשה ולו לרגע את "האפשרות הנועזת" של לקחת חלק בלימוד מעשי כלשהו. האופציה הזו פשוט לא הייתה שם. הרומנטיקה של "הקדושה המקריבה" לקחה ובענק.
