שתף קטע נבחר

מה בעצם אנחנו מקבלים בתמורה לעבודה שלנו?

תמורת שעות רבות של עבודה אנו מקבלים באופן תיאורטי פיסות נייר עליהן כתובים מספרים, ובפועל דיווח מהבנק שאומר שיש לנו "כסף". אבל מה בעצם יש לנו? איך נולד הכסף כפי שאנו מכירים אותו כיום? כל התשובות בסדרת טורים חדשה

אתם עובדים קשה. מבוקר עד ערב. ומה מקבלים בסוף החודש? יצא לכם לחשוב על זה פעם? חלקנו מרוויחים 9,000 שקל. זהו בערך השכר הממוצע. רובנו מרוויחים פחות מ-5,000 שקל. אבל, מהם השקלים האלה?

 

כתבות אחרונות מאת אושי שהם-קראוס :

 

מה אנחנו מקבלים תמורת העבודה? שטר נייר אדום בערך של 200 שקל שווה שקלים בודדים. הרי זה בסך הכל נייר. ומה ההבדל בין השטר לבין נייר לטפטים? אבל יותר מזה, כמעט כל הכסף שלנו, השקלים האלה, לא בא אלינו אפילו בצורה של ניירות. אנחנו מקבלים דיווח טלפוני, או על נייר, מהבנק, דיווח שאומר שיש לנו "כסף", אבל בעצם מה יש לנו? בדרך כלל פעימות חשמליות, או מה שזה לא יהיה במחשב של הבנק.

 

 (צילום: טל שחר) (צילום: טל שחר)
(צילום: טל שחר)

 

ואיך נוצר הכסף של הבנק? פעם היו מביאים זהב למיטבעה והיו מייצרים ממנו מטבעות. אבל מי  יוצר את השטרות? הממשלה? ומי יוצר את פעימות החשמל במחשבים של הבנקים? על השאלות האלה אני רוצה לנסות לענות בסדרת טורים חדשה על כסף ועל בנקים. נתחיל.

 

היסטוריה או מיתולגיה?

נשאל, איך התחיל הכסף. והתשובה היא שלא ממש יודעים. יש סיפור קלאסי שמספרים אותו מאז ימי הפילוסוף אריסטו ועד ספרי הכלכלה של הימים שלנו, אבל לא בטוח שהוא אמיתי.

 

והסיפור הוא כזה: פעם פעם, מזמן מזמן, לא היה דבר כזה שנקרא כסף. ואנשים שחיו בקהילות קטנות הסתדרו באמצעות סחר חליפין; ברטר. למה אנחנו מתכוונים? נניח שיש בכפר שלושה אנשים. אחד מהם בעל פרה וחולב אותה. אחד בעל שדה חיטה ומייצר לחם ואחר יצרן סיגריות. האנשים האלה פשוט החליפו בינם לבין עצמם את הסחורות. הנה, החלבן שותה את החלב ואוכל גבינות, אבל הוא רוצה לחם, והאיכר  - מגדל החיטה - רוצה גבינה.

 

אז הם מחליפים. וזה השלב הראשון בסיפור. בסוגריים, לפני שאני ממשיך, אני מבקש להזכיר; זה סיפור יפה, אבל לא בטוח שיש כאן אמת היסטורית. נזכור את זה ונמשיך. אבל, מספרת האגדה ההיסטורית, היו להם הרבה בעיות.

 

למשל, מגדל הלחם היה אלרגי לחלב. ולכן כשבא אליו החלבן וביקש להחליף חלב בלחם, הוא לא הסכים. הרי הוא לא צריך חלב. וזה אומר, שבעל החלב נתקע עם הרבה חלב, אבל לאכול טוב הוא לא הצליח. בקיצור, לברטר, לסחר חליפין כזה יש בעיות. ישבו בני האדם, באגדה שלנו, וחשבו כיצד אפשר לפתור את הבעיה שלהם. ישבו וחשבו.

 

ישבו וחשבו והגיעו למסקנה שכולם, כל אחד מהם, מת על סיגריה פה ושם. אין אדם שלא מעשן (טוב, זה היה מזמן). החליטו כזה דבר; הם יחליפו כל סחורה בסיגריות או כמויות קטנות או גדולות של טבק. וככה כל אחד יכול לקנות את מה שהוא רוצה. והנה לנו כסף. ולכסף הזה קוראים "כסף סחורות", כי הוא בעצם עשוי מסחורה ואפשר להחליף אותו בסחורה.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

אז כמה טבק שווה לחם? וכמה טבק שווה חלב? זה תלוי בכמויות בשוק. כמה טבק יש? כמה לחם יש? כמה חלב יש? וכמה אנשים רוצים את הדברים האלה? הנה, בדוגמה שלנו, שבה יש רק שלושה אנשים ואחד מהם אלרגי לחלב, יש הרבה יותר חלב ממה שאנשים צריכים (כלומר, מהביקוש לחלב), ולכן החלבן יסכים לקבל פחות סיגריות ממה שהיה רוצה על כל כוס חלב.

 

למה? הוא מעדיף מעט סיגריות על פני שפיכת החלב. והנה, אנחנו מסכמים את השלב השני: לאט לאט התגבש הרגל להשתמש בסחורה שכולם רצו, והסחורה הזו ביטאה בערך שלה את היחסים שבין כמויות המוצרים לבין כמויות האנשים שרוצים אותם.

 

אם השנה היא שנת בצורת ובקושי יש לחם, יצטרכו לשלם עבורו בהרבה יותר סיגריות. וכאן זה כבר לא סיפור אלא היסטוריה: חברות שהשתמשו בטבק כסחורה לחליפין היו באמת. אבל בדרך כלל הנטיה היתה להשתמש במתכות יקרות, ובמיוחד בזהב. וזאת למה? מפני שהזהב עמיד. הוא לא מתייבש, מתיישן או נרקב. וקל לחתוך אותו לחתיכות קטנות ומדויקות.

 

 (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
(צילום: רון פלד)

 

המטבע הראשון

אז הנה, אנחנו לכאורה מסודרים. אבל לא ממש. כי כאן זה מתחיל להסתבך. נניח שאני, למשל, צריך לשלם באונקיית זהב עבור פרה. ויש לי רק שמונים אחוז מאונקיה. אני חושב וחושב. ומוצא שיטה. אני לוקח נחושת או כסף או כל מתכת זולה יותר, מתיך אותה עם הזהב ויוצר גוש במשקל המתאים. הסתדרתי.

 

ואכן, אנשים התחילו להסתדר בצורה הזאת. אבל כשהדברים האלה התגלו, קרה דבר שקורה גם בימינו; אנשים איבדו אמון אחד בשני והיתה סכנה שהמסחר ייעצר. מה עשו? כאן בא לעזרתנו הנסיך. השליט של הטירה שמעל הכפר שלנו. הוא החליט לקחת את העניינים לידיים שלו. אנחנו, תושבי הכפר, הבאנו לו גוש זהב. הוא, או האנשים שלו, בדקו את איכות הזהב ואת משקל הזהב. ואז, כשהם ראו שיש לפניהם אונקיה מדויקת של זהב טהור, הם חרטו על חתיכת הזהב את הדבר הבא: "1 אונקיה".

 

וכדי שכל אדם יידע מי בדק את האיכות והכשרות של הדברים, ומי אחראי לכך שאין כאן זיוף, הם הטביעו על הזהב איור של הדיוקן או הסמל של הנסיך. והנה, המטבע הראשון.

 

והכסף הזה עדיין נקרא בשם "כסף סחורה", מפני שזהב הוא סחורה. אפשר להשתמש בו, למשל בתור תכשיט, והוא סחורה שאפשר לקבל תמורתה סחורות אחרות.

 

אז כמה שאלות. הסתדרנו? ממש לא! כי אם עד עכשיו התעסקנו ברמאויות קטנות של נוכלים, עכשיו הגענו לעידן של הרמאויות הגדולות באמת. אלה הרמאויות של הנסיכים שעושים בדיוק את אותו הטריק של הרמאי: הם מקבלים ממני אונקיית זהב, לוקחים ממנה חתיכה קטנה בשביל עצמם, מתיכים את היתר עם נחושת, ועל המטבע שנוצר כותבים "1 אונקיה", שזה כמובן דיווח שקרי.

 

הם עשו עלי סיבוב ולמטבע הם עשו "פיחות". הם פיחתו את הערך שלו. וזה כבר סיפור שמוכר לנו. ועוד שאלה: איך זה בכלל קשור לכסף שלנו? מתי מישהו מאיתנו ראה לאחרונה מטבע מזהב? האם הייתם מוכנים לקבל מטבע זהב תמורת משהו שאתם מוכרים? לא סביר! אז איך הפך המטבע לסימן אלקטרוני במחשב והאם יש כאן אותה גברת בשינוי אדרת? על השאלות האלה, בטורים הבאים. 

 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן לפנות אליו ב-ushik42@gmail.com ולהיכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il. באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: הרצל יוסף
אושי שהם-קראוס
צילום: חן אלוני
מומלצים